אבני נזר אבן העזר רמא

קט"ו סק"ג, ואם כה יאמר העד שזה יודע בבירור שנשתהה עכ"פ רגע בידה ואם אחר כך השליכה איני יודם עוד נעיין בדבר, אולי יתחדש דבר בגב"ע מחדש: דברי הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן קלט ב"ה אור ליום ב' תולדות תרס"ח לפ"ק פה סאכטשאב. לרב אחד. דבר הקידושין שאחד קרא לשני אנשים לילך עמו לגן ושם היתה בתולה יושבת על ארץ והעמיד אותה ונתן טבעת באצבעה ואמר הרי את מקודשת לי כדמו"י, וכאשר הוגבה העדות האשה מודית שנתקדשה לרצונה, ואחד מן העדים אשתו היא אחות אם המקדש,, והיא אחותה מן האם לבד, והוא אומר שראה ושמע, והשני עד כשר, אך שאומר שלא שמע אמירתו כלל, רק שראה נתינת הטבעת, ותיכף לאחר הנתינה אמר ראו שקדשתי את הבתולה, וכשמעו דברים אלו תיכף רץ: תשובה א) הנה השאלה הזאת תתחלק לשני חלקים כמובן, והנה בדין קרוב מן האם שדעת הש"ך שאף לרמב"ם הוא פסול מן התורה רק משום שנלמוד באם אינו ענין קרי לי' דברי סופרים וכן דעת רשב"ץ הובא ביתה יוסף סי' מ"ב, אך הנוב"י דעתו דלהרמב"ם הוא מדרבנן ממש, וחילוק יש בין מדברי סופרים בין מדבריהם, דלשון מד"ס מצינו גם במה שדינו דין תורה, ממש, חומר בד"ס יותר מד"ת, אבל מדבריהם אין בזכרוני שיאמר על דבר שדינו דין תורה רק על מדרבנן לגמרי: ב) והנה בפ"ב מהלכות אבל כתב רמב"ם ומדבריהם שיתאבל אדם על אשתו, והקשה הכ"מ דהא מטמא כהן לאשתו הנשואה וחיוב אבילות למידין הוא מטומאה, וע"כ חיוב אבילות לאשתו נשואה מה"ת, ותירץ הכ"מ דרמב"ם לטעמי' דכל שאינו מפורש בתורה קרי לי' מד"ס, אף שדינו כדין תורה, והיתר טומאה דבעל שהוא מדרשא ע"כ אף שדינו ד"ת קרי לי' מדבריהם, והנה מדבריהם אף על מה שדינו דין תורה ג) ועוד כתב הנוב"י דקדוקים לומר שדעת רמב"ם שהוא מדרבנן ממש, ומה לי להאריך בדקדוקים, ויש ראי' ברורה מסוגיית הגמ' עצמה שקרובי האם ג"כ דין תורה, וז"ל הגמ' סנהדרין (כ"ח.) איש כחן קרובי האב קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות תרי זימני אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם, אשכחן לחובה לזכות מנלן אמר קרא יומתו יומתו תרי זמני אם אינו ענין לחובה, תנהו ענין לזכות אשכחן בדיני נפשות בדיני ממונות מנלן כו' והנה פשט הסוגיא האי אשכחן לחובה לזכות מנלן ת"ל כו' קאי על כל מאי דסליק מיני' הן קרובי אב הן קרובי אם, והא וודאי אין סברא לומר דקאי רק אקרובי אב דלעיל מיני' ולא קאי אקרובי אם דסמיך לי', ומבואר דאף קרובי אם אין נאמנים לזכות, והיינו בדיני נפשות דעלה קאי, דלבתר הכי' אמר אשכחן בדיני נפשות בדיני ממונות מנ"ל, ותחילה מיירי הכל בדיני נפשות כדכתיב לא יומתו, ואי אמרת דקרובי אם מה"ת כשרים איך אפשר שלא יהי' נאמנים לזכות בדיני נפשות ונהרוג איש שמן התורה פטור ואין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת בקום ועשה, וכ"ש דליכא בזה מיגדר מילתא כלל, ואיך אתי פסול קרובי אם דרבנן ועוקר לאו דלא תרצח דאורייתא, וזה ראי' ברורה, ועל כרחין כוונת הרמב"ם כמ"ש הרשב"ץ והש"ך דאף שמן התורה, הואיל ואינו מפורש קרי לי' מדבריהם, ועל כן ה"ה קרובי אישות דכייל רמב"ם בהדי קרובי אם ג"כ דינו דין תורה: ד) מכל מקום מלשון הרמב"ם פ"ד מהלכות אישות המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת בפסולי עדות של דברי סופרים אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים, משמע דכל שנקרא פסול מדברי סופרים חוזר ומקדש בכשרים ואין הקידושין הראשונים בטלים לגמרי, ויש לומר הטעם בזה כמ"ש בתומים סי' ל"ג דמשום שאינו מפורש בתורה היא נראה כמקודשת והצריכו חכמים גט עיי"ש דמדמי להא דגיטין. אך הא פשיטא כיון דגם לדעת הרמב"ם א"צ גט מה"ת בוודאי נסמוך על רוב הפוסקים שאין מצריכין גט כלל, ומה אאריך כבר העלה הגאון המובהק רעק"א זצ"ל לסמוך במקום עיגון על הפוסקים המקדש בקרובי אם א"צ גט: ה) אך הנוב"י מהד"ת סי' ע"ו [כמ"ש כת"ר בשמי] יצא לידון בדבר החדש דבדבר דאיכא תרתי לריעותא בקורבה היינו קרובי אם שע"י אישות אינו אלא מדרבנן, וגם אשה כבעלה לבד מה"ת מקרא דודתך היא אבל בעל כאשתו וודאי מדרבנן, שגם בעריות לא אסרינן משום בעל כאשתו, ומשום אשה כבעלה במשפחת אם, שהרי מותר אדם באחות חמיו, ונימא בעל כאשתו ותחשב כאילו היתה אחות אביו כשם שאשת אחי אביו נחשבת כאחות אביו משום אשה כבעלה כמו כן תחשב אחות חמיו כאחות אביו משום בעל כאשתו ש"מ בעל כאשתו אפי' בעריות לא אמרינן כ"ש בעדות, וגם אשה כבעלה בקרובי אם לא אמרינן אף בעריות, וזה מוכח מדודתו גופי' דאין אסורה אלא באשת אחי אביו מן האב אבל לא באשת אחי אביו מן האם, והרי אחות אביו מן האם ערוה גמורה, ויותר מזה דאפי' אשה כבעלה במשפחת אב אינו כלל אלא בעריות, שהרי כלת בנו אינה אלא שני' ונאמר אשה כבעלה כאילו היתה בת בנו, וסיים דקרובי אישות מן האם אין שום הוה אמינא בשום פוסק שיהי' מן התורה, עכ"ד: ו) והנה במלחמות מפורש וז"ל שאין אשה כבעלה מן התורה אלא בקרובי עצמו דהיינו בחד קידושין הלכך אחיו ואחי אביו ואחי אמו יש להם נשים עיי"ש באריכות, הנה דאף אשת אחי אמו מה"ת, ובחינוך פ' כי תצא דלהחולקים על הרמב"ם חורגו פסול דאורייתא והוא קורבת אישות שע"י אם, מ"מ צריך ליישב קושייתו של הנוב"י, ובאמת גם לפי דרכו של הנוב"י לא מצא תירוץ לכלת בנו, ואם תאמר