אבני נזר אבן העזר רמ

כל השבת והעבירה מה שישראל עושה בכוחו וכיון שכוחו של נכרי פטור: יא) ובזה ישבתי קושיית רעק"א במ"ש המג"א לבאר חמץ ביו"ט ע"י גוי והקשה רעק"א ז"ל דא"כ לא עשה ישראל המצוה, ותרצתי שאם יתן לגוי שכר עד שבריא שהגוי יבער, לגבי חמץ שהמצוה שהחמץ יתבער, חשוב ישראל עשה הביעור, דומיא. דמוסר בניזקין דכיון שהוזק חשוב המוסר עשה לחייבו, ה"נ כיון שהחמץ מתבער חשוב המראה לגוי שהוא ביער: יב) והכי נמי בהולך לספר שהוחזק לגלח זקן יהודים ונתן שכרו שוודאי יגלחנו כיון שהעבירה נעשית דניקף עובר אף בלי מעשה, חשיב במה שמסר עצמו לספר זה כאילו עבר על הלאו במעשה כיון שמעשה העבירה נעשית כמו בניזקין שההיזק נעשה, וקו"ח הדברים ממסייע דבנזקין אין חייב כלום כדאיתא ב"ק (יוד:) אי דבלאו איהו נמי מיתבר מאי קעביד ואי להחשב לאו שיש בו מעשה מהני מסייע כ"ש בניזקין חייב כמו מוסר דחשיב מעשה להחשב לאו שיש בו מעשה. ואף אם לא הלך אצל רופא המוחזק בכך הלא יש חמש פיאות ובג' ראשונות הוחזק ושוב חייב מלקות על ב' פיאות אחרונים: יג) קיצור הדברים, צדדי היתר, א', דעת האומרים דין מרומה צריך דרישה וחקירה לעכב דלא כריב"ש, ב' דעת האומרים כל עידי קידושין צריכין דוח"ק. ג' מה שאחד מהעדים מגולח זקן בתער: יד) אך מה שתפס כת"ר דברי הב"ש דכל שהאשה מכחשת חשוב דין מרומה, כמה וכמה חולקין בזה כמו שיראה בכנה"ג, וריב"ש כתב שבנתקדשה אשה בלא שידוכין ובלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה הוא דין מרומה, ונידון דידן הי' אחר שידוכין, גם נתן אמתלא למה קידש כך, אך עיקר דין מרומה מה שיראה לב"ד, ואם יראה בעיניכם ב"ד של שלשה שהדין מרומה אף בלא חזרת עדים יש לחושבו לדין מרומה, וא"כ הדבר והוגבה עדות כד"ת על העד שמגולח זקן אם יסכים עוד גדול אחד וגם כבודו שאליו ההוראה מסורה מטינא שיבא מכשירא: דברי דודו דו"ש וש"ת הק' אברהם סימן קלח ב"ה יום ועש"ק שלח אסת"ר לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד הרב החריף מו"ה אברהם דובעריש דומ"ץ בווארשא א) עברתי על הגב"ע והיא סתומה כי כתוב שתחילה אמר העד שהשליכה ולא נתבאר אימתי השליכה אם תוך כדי דיבור אם לאחר כדי דיבור ולאכ"ד אינו מועיל השלכתה כמ"ש בתשו' חכ"צ סי' קט"ו ופשוט: ב) גם מ"ש בגב"ע אח"כ חזר בו ואמר שאינו יודע אם השליכה לא נתבאר מתי הי' החזרה אם תכ"ד, דלאחר כדי דיבור הו"ל חוזר ומגיד או שהחזרה הי' לאחר כ"ד רק משום שעדיין לא נחקרה עדותו, ואף דקי"ל עידי קידושין א"צ דרישה וחקירה ונגמרה עדותו בלא דרישה וחקירה ואינו יכול לחזור כמ"ש בסמ"ע סי' כ"ט סק"א, מ"מ בנידון דידן שהאשה, מכחשת הו"ל דין מרומה וצריך דרוח"ק כמ"ש הב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ד, וא"כ יכול לחזור קודם דרישה וחקירה כמ"ש הריב"ש סי' רס"ו דף ע"ג עמוד ד' דה"מ אבל: ג) עוד לא נתבאר במה שאמר העד שחזר בו שאינו יודע אם השליכה, שעכ"פ יוכל להיות שהשליכה מיד תיכף שהגיע לידה דבכה"ג אף לאחר חזרה אין עד קידושין כלל, שאינו יודע שום ראי' על ריצוי דידה, אך אם הספק רק שמא השליכה תוך כדי דיבור אך עכ"פ הי' רגע משתהה בידה בכהאי גוונא הוי קידושין, דבמה שמשתהה רגע בידה ראי' שנתרצתה רק אם ראינו שזרקה תכ"ד יש ראי' מהזריקה שמעולם לא נתרצתה כמ"ש החכ"צ סי' קט"ו, אבל בלא נודע אם זרקה דליכא ראי' שלא נתרצתה שוב אנו תופסין, מדשהתה הקידושין רגע בידה שנתרצית:. ד) עוד תיוהא חזינא בהאי גב"ע שלא נכתב שום דרישה וחקירה לא זמן ולא מקום ע"כ צריך להושיב ב"ד שנית ויגבו העדות מעד זה ומעד האחרון, והעדים האמצעים שאין ממש בדבריהם אין לקרותם כלל, וישאלו ג"כ את העד הראשון מה כוונתו במאמרו איני יודע אם השליכה כנ"ל, ואם יאמר שאפשר השליכה תיכף ומיד, אינו עד קידושין. והעד האחרון לבד אינו נאמן כיון שמכחישתו דעד אחד בהכחשת בעל דין לאו כלום הוא, וכן הוא ברמ"א ה) ואף שיש לפקפק כיון שמ"מ היא מוכחשת משני עדים במה שטענה שאמרה להמקדש בשעה שאמר הרי את מקודשת לי השיבה א קרענק, ושני העדים העידו ששתקה והוחזקה כפרנית, ושוב אין הכחשתה כלום ואסורה לינשא מחמת עד האחרון, ליתא דהוחזק כפרן לא שייך אלא באומר לא לויתי וחזר ואמר פרעתי דלעולם אינו נאמן אם אמר פרעתי קודם דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ואם אמר פרעתי אחר. כך הוחזק כפרן לאותו ממון שמתחילה רצה לכפור ממון, אבל הכא אם באמת השליכה ושתקה, והיא הוסיפה שהשיבה לו דברי מיאון, הא לא הוחזקה כפרן לאותו קידושין שלפי האמת ג"כ לא היתה מקודשת: ו) והא דשבועות (ל"ד:) מנה מניתי לך בצד עמוד זה אמר לי' לא עברתי בצד עמוד זה מעולם ונפקי בי' סהדי דהשתין מים בצד עמוד זה, דבעי למימר הוחזק כפרן [אי לאו משום דמילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי'] ואף דלא הוחזק כפרן בממון רק בהעברת עמוד, כבר כתבו התוס' שם דהטעם דמשמע דבעי למימר אם עברתי אני חייב והיינו שמה שאמר שלא עבר אינו דבר בפני עצמו רק שעושה זאת לראי' שלא לוה, ממילא כשהוחזק כפרן בהעברה כאילו הוחזק כפרן בהלואה, אבל בנידון דידן אין טענתה שהשיבה דברי מיאון ראי' על השלכה רק טענה בפני עצמו שאפי' לא השליכה והשיבה דברי מיאון ג"כ אינם קידושין, וע"כ נהי דהוחזקה כפרנית בטענות מיאון לא הוחזקה כפרנית בטענת שהשליכה ועיין חלקת מחוקק סי'