אבני נזר אבן העזר כד

הקלא דלא פסיק ועוד כמה דברים מכוערים [לא פרטו מה המה] ובריחתה יש לדונה כמו כיעור, אך בלא מאה רבנים לפענ"ד אין להתירה כנ"ל, בכל זאת אם אין לה בנים יפרטו הדברים מכוערים מה המה ואתיישב בה עוד: הק' אברהם סימן טו כרב אחד שאלה בתולה אחת עזבה את בית אבי' והלכה לבית נכרים, וביקשה ולא מצאתה, ולא נודע מקומה אי', ואחר היותה בבית הנכרים הלכה לה לבית מועדם. אשר שמה יושבים כל בתולות אשר ימאנו בדרך עולם ולא תהי' לאיש, וטרם עבר עלי' המים נתנו אותה לשומר אשר לא יתעולל בה איש, ונשמע הדבר לאבי' ולקחה אותה משם, כי לא עבר עלי' הכוס והתחתן אותה לכהן: תשובה א) הנה השאלה נחלקת לשנים, א', מה שנייחדה בבית הנכרי, אם נדמה לשבוי', וניחוש שמא אנסה הנכרי, ב', כיון שרצתה להמיר, אם נאמר שתשודה על כל התורה, ושמא זינתה ברצון, ונבאר חלק הא': ב) בכתובות (י"ג) ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא, ר"ג ור"א אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפי' אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראי' לדברי', ובגמ' מאי מדברת זעירי אמר נסתרה ורב אסי אמר נבעלה וכו', א"ל ר"פ לאביי לזעירי דאמר נסתרה ואמר ר' יהושע לא מהימנא הא אמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כר' יהושע, אפי' תימא ר"י מעלה עשו ביוחסין, ופירש"י ואין אוסרים", אשה על בעלה בשביל יחוד בעלמא, לימא דלא כר"י דמשום יחוד מחזקינן לה בנבעלת, ביוחסין' בכהונה, ושם בגמ' מתיבי זו עדות שהאשה כשרה לה ור' יהושע אומר אינה נאמנת, אמר להם ר"י אי אתם מודים בשבוי' שנשבית ויש לה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת, אמרו לו אבל, ומה הפרש בין זו לזו, לזו יש עדים ולזו אין עדים, אמר להם אף לזו יש עדים, שהרי כריסה בין שיני', אמרו לו רוב נכרים פרוצים בעריות, אמר להם אין אפטרופוט לעריות, מה קאמר להו ומה קמהדרי לי', ה"ק לי' השבתוני על המעוברת מה תשיבוני על המדברת, אמר להם מדברת היינו שבוי', אמרו לו שאני שבוי' דרוב נכרים פרוצים בעריות, א"ל הני נמי כיון דאיסתתר אין אפטרופוס לעריות, קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת תיובתא דרב אסי תיובתא, עד כאן: ג) והנה צריך להבין הש"ס לימא רב דאמר אין אוסרין על היחוד דלא כר"י והא ר' יהושע לאו באומרת לא נבעלתי, אלא שטוענת איש פלוני כהן הוא, ואי לא נבעלה מה נ"מ אם כהן אם ממזר, וכן הוא ריש פ"ב דקאמר בשלמא לזעירי דאמר מדברת נסתרה מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי וקאמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי מהימנא, הרי להדיא דמתני' במודית שנבעלה, ואי קושיית הש"ס דע"כ ר"י ס"ל באומרת לא נבעלתי אינה נאמנת דאי נאמנת באומרת לכשר נבעלתי תהי' נאמנת במינו, ליתא דהא פליג בהא דמשארסתני נאנסתי אע"ג דאית לה מיגו דמוכת עץ, מיהו לדעת התוס' רפ"ב בד"ה התם שור שחוט לפניך, דבמיגו גמורה מודה ר' יהושע, ודווקא בהא דמשארסתני נאנסתי דבין אמרה כך בין אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת, ניחא קושיית הש"ס. דע"כ גם באומרת לא נבעלתי אסורה, דאל"כ גם באומרת לכשר נבעלתי תהי' נאמנת במיגו, אך לפירש"י שם בהא דמודה ר' יהושע באומר שדה זו של אביך היתה ולקחתי' הימנו נאמן משום דלא תבעו, במיגו דאי בעי שתיק, אבל אם תבעו אינו נאמן במיגו, קשה מאי מקשה אדרב, ובתוד"ה ואין הניחו זאת בצ"ע [ובאמת קשה לי על דבריהם, דלפי שיטתם דהני דשור שחוט ניחא כנ"לן]: ד) ונראה ליישב, דהנה קשה עוד מה מקשה מדרב ולא מהא דהלכה רווחת בישראל אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה, וכבר הקשו כן בתוס' ישנים, וליישב נראה, דהנה בהא דקיי"ל דאין מוציאין אשה מבעלה בעידי כיעור, צריכין להבין, שהרי בב"ב (ל"ג) בפלוגתא דרב ושמואל אם הולכין בממון אחר הרוב בעי לאוקמא כתנאי בפלוגתא דרב אחא ורבנן בגמל האוחר בין הגמלים, דסברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו, לר' אחא דאמר בידוע שזה הרגו ומוציאין ממון בחזקה, גם ברובא מוציאין, ולרבנן גם ברוב אין מוציאין ודחי דרב אמר אפי' לת"ק דרובא עדיף מחזקה, ושמואל אמר אפי' לרב אחא דרובא גרוע מחזקה יע"ש, ומ"מ מבואר דפלוגתא דרב אחא ורבנן בגמל, דווקא לענין אם מוציאין ממון בחזקה, אבל בעלמא ודאי אזלינן בתר חזקה, וכמו פלוגתא דרב ושמואל ברוב דפליגי רק היכא דאיכא חזקת ממון כנגדו, וא"כ לאסור אשה על בעלה דליכא חזקת ממון כנגדו, רק חזקת היתר דהיא רק חזקה דמעיקרא ולכ"ע רובא עדיף, ה"ה אומדנא וחזקה דרב אחא דמהני, וא"כ מ"ש חזקה דכיעור, כעין רוכל יוצא וכו' וכה"ג שאר הוכחות דמוכיחות לזנות למה לא יועילו לאסור, ולמה סגרו חז"ל השער דאין נאסרת אלא על עסקי קינוי וסתירה, ושום אומדנא לא יועיל לאוסרה, ועוד לפי דברי תשו' מיי' סוף ספר נשים, הובא בד"מ סי' מ"ב ס"ק ד', בהא דהן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואזלינן בתר אומדנא, משום דאי אפשר לראות כמכחול בשפופרת, וע"כ סמכינן אאומדנא, וא"כ הוא הטעם לאסור אשה על בעלה באומדנא, וצ"ל משום שהוא טוענת טהורה אני, ולא מהני האומדנא לסלק ברי דידה: ה) ובתוס' יבמות (כ"ד:) בהא דאין אשה נאסרת על בעלה בעידי כיעור, כתבו, והא דאיצטריך שפאי נחיה להנהו טעמי דאיתתא שריא, דאם איתא דעביד איסורא אירכוסי הוה מירכס, ואם איתא דעביד איסורא ניחא לי' דלימות, נראה לר"י דהתם באומרת טמאה אני, אבל באומרת טהורה אני