אבני נזר אבן העזר רלד

העידו רק על מעשה הקידושין, אבל לא העידו שהי' בפני עדים כשרים שהם לא העידו על עצמם שהם כשרים ואין יכולין להעיד על זה כלל, ואלו אחרונים מעידים שהי' קידושין בלא עדים, וכן בנ"ד על הקידושין יש כאן עדות מיוחדת לפסול, ואלו ראשונים אינם מעידים שהי' בפני עדים כשרים. ג) אך יהי' תלוי בדין המקדש בע"א, דלדברי האומרים חוששין לקידושין א"כ אין העדים האחרונים פוסלין הקידושין, רק מחמת שהאשה מכחשת, והרי הראשונים העידו שהמעשה אמת והוי תרי ותרי, אך עכ"פ הואיל לדעת הריב"ש וסייעתו הקידושין פסולים לגמרי ולדעת החולקים הוי ספק מקדש בע"א פשיטא שאין להחמיר כלל כיון שאפי' מקדש בע"א ודאי מקילין במקום עיגון: ד) ולכאורה יש לעיין מהא דכתבו הראשונים בע"א אומר מעות אלו של מע"ש הם של הקדש הם אינו נאמן אף לאסור, ואף דע"א נאמן באיסורין הכא אפוקי ממונא תרי סהדי בעינן ולא אמרינן דמ"מ לאסור יהי' נאמן, רק משום שהאיסור נצמח מכח ממון ולממון אינו נאמן גם לאיסור אינו נאמן, ה"נ הואיל ביטול הקידושין נצמח מכח פסול העדים ולגבי העדים אין נאמנים, דעל כל עד אין כאן רק ע"א גם לביטול הקידושין לא יהי' נאמנים: ה) אך י"ל שאני התם דע"א אינו נאמן נגד חזקת ממון אף באיסורין כמו שמועיל חזקת מקוה לטמא כמו כן מועיל חזקה דממונא לאיסורא אף דנאמן גם באתחזיק לפוסקים ההם, מ"מ נגד חזקת ממון דעדיף אפי' מרוב אין ע"א נאמן, וע"כ כתבו הטעם משום דאפוקי ממונא, וביותר לשון הר"ן סנהדרין שהוא בא להוציא הדבר מחזקתו אף דבממון גם להחזיק אין ע"א נאמן, אלא דהכא לא הי' מועיל טעם זה שלא יהי' נאמן באיסורין רק משום שהוא נגד חזקת ממון ודו"ק: ו) ויש לעיין עוד מהא דגיטין (ע"ו.) בהטיל תנאי בשעת נתינת הגט בפני שנים, היינו שאמר להם כשאמסרנו הי' על תנאי זה וחזר ואמר בפני שנים אחרים תנאי אחר שני תנאים קיימים ואיזה תנאי שתקיים מכשיר הגט ואין אחד מן הראשונים ואחד מהאחרונים מצטרפין, ואם יש לה הגט בעידי חתימה לאו כל כמינייהו לשוויי תנאה בגיטא, ולכאורה אם לא תקיים שום תנאי, הרי שניהם מעידים שהגט בטל, וע"כ לומר כיון שמעידין כל אחד על תנאי אחר ולדברי זה צריכה לקיים תנאי זה ולדברי האחר צריכה לקיים תנאי אחר אין להם צירוף, ה"נ אף דשניהם מעידים בביטול הקידושין, מ"מ כיון דלדברי זה עד זה פסול ולדברי האחר עד שני פסול אין להם צירוף, מ"מ לא דמי דמ"מ בקידושין יש להם צירוף דלדברי שניהם הקידושין בטלים, משא"כ שם בענין הגט עצמו יש חילוק ביניהם, ובתשו' מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח למד מהא דגיטין דדומה לעדות נפשות דלא מהני בי' עדות מיוחדת, ובנ"ד מועיל וודאי עדות מיוחדת כיון שהוא להתיר כהא דפרק השולח דעידי חתימה שאמר לזה בפ"ע ולזה בפני עצמו מצטרפין לריב"ק דמכשיר עדות מיוחדת בדיני ממונות, אך מה דבעדות מיוחדת חמיר להחמיר מלהקל ולענין דרישה וחקירה כתב הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קי"א להיפוך. והובא ב"י סי' י"א, ובררתי בטוב טעם בתשובה [סי' כ"ט] לק"ק טוקטין אכ"מ, והנה לדברי מהרי"ט מוכח משם עוד להיפוך דאף שאין שווין בכל הדברים מ"מ במה שמשווין עצמם מצטרפין, אך מדברי הב"י סוף סי' למד שגם בדיני ממונות בכה"ג בשני תנאים אין מצטרפין, מ"מ אין ראי' לנ"ד כנ"ל: ז) אך הואיל ויסוד הראי' דכה"ג הוי עדות מיוחדת אף שאם באנו לדון על העדים יהי' שניהם כשרים, והביאנו ראי' ע"ז מדברי הנמק"י והרמ"א, ובמהרי"ט סי' ל"ד תמה על הנמק"י דכיון שאין נאמנין לפוסלן למה יחשב תרי ותרי לגבות בי' כבשטרא מעליא, וא"כ לדברי מהרי"ט אין ראי' לנ"ד. אך אם נאמר כדברי מהרי"ט הרי פוסק בפשיטות דיכול לפסול העדים שלא בפניהם: ח) בכל זאת לא נתיר בשביל הא דעדות מיוחדת לבד, וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה באשת איש החמורה, ונבוא לדין מחמת פסול העדות שלא בפניהם ושלא בפני המקדש, וידוע דברי ריב"ש סי' רס"ו דלפסול עדים מהני גם שלא בפניהם, אך הנוב"י סי' ע"ב האריך לסתור דברי הריב"ש ותמיהני על הגאון הזה וז"ל הנה הרב"י סי' ל"ח בשם הריב"ש לפסול עדים מהני שלא בפניהם, והנה בכתובות (כ') אמרו הזמה שלא בפניהם הכחשה מיהו הוה וע"ז כתב הריב"ש דכי אמרינן הכחשה מיהו הוה אין הכוונה כשתי כיתי עדים המכחישות אלא כיון שהוזמו בגופן הכת המוזמת לבדה היא המוכחשת בוודאי והכת המזימה כשירה בודאי, והוא כמו אין נעשין זוממין עד שיזימו כולן או כהא דאין נעשין זוממין עד שיוגמר הדין שנפסלה אלא שאינה נענשין בעונש הזמה ומ"מ בטלה עדותה ונפסלה ע"כ דברי הריב"ש, והש"ך האריך לחלוק על הריב"ש וכתב שאין לו שום ראי' לא מרש"י ולא מרמב"ם, ועוד כתב הרבה ראיות לסתור דברי ריב"ש בהזמה שלא בפניהם, ומשמעות דבריו שהש"ך שחולק על הריב"ש בהזמה שלא בפניהם חולק עליו נמי בלפסול עדים שלא בפניהם, כי אותה הוא מבקש בתשובה ההוא עכ"ד נוב"י: ט) ותמיהני דמפורש בש"ך להיפוך וז"ל הש"ך כתב הריב"ש בהזמה שלא בפניהם פסולים מיהא הוה ומביא ראי' כו' ולפענ"ד אין דבריו מוכרחים כו' גם מה שהביא מרמב"ן שפסל בשמתו ואמרו גזלנים הם י"ל שאני התם שמעידין על גופן של עדים שהם גזלנים, ומבואר דש"ך לא חולק על ריב"ש רק בהזמה שלא בפניהם אבל לא בפסול עדים שלא בפניהם, אדרבה בזה כתב שיש לו ראי' מרמב"ן, וכן פסק הש"ך סי' מ"ו ס"ק ק"ב דאפי' מתו ואמרו גזלנים הם נפסל השטר וא"כ גם כל מה שהאריך הנוב"י להביא ראי' מהתוס' פ"ק דסנהדרין ומגמ' פ"ק דמכות דלא כריב"ש בהזמה שלא בפניהם, אין ראי' לנדון התשובה בלפסול עדים שלא בפניהם: י) והנה כל הוכחת הנוב"י מתוס' דהזמה שלא בפניהם הכחשה גמורה, דא"כ הי' יכולים התוס' לאוקמי שלא. בפניו, הוא הוכחה קלושה כמובן, אך גם לפי דבריו שתוס' חולקים על ריב"ש בזה י"ל דבהא פליגי, דתוס' ס"ל כיון דלגבי