אבני נזר אבן העזר רלב

קידושין, פירש בחמדת שלמה היינו משום שאם לא יאחוז החפץ בכוונה מיוחדת יפול מידו, וע"כ אחיזת החפץ חשוב מעשה, וכתב שכן פירש ג"כ במקנה, וכל זה באוחזת בידה, אבל בנ"ד שהי' הטבעת לבוש אצבע אינה עושה מעשה כלום, אך אין זה היתר ברור, דיש לפרש כיון שתחילת ביאת החפץ לידה הוי במעשה חשוב גם עכשיו מה שאינה פושטת מעשה, ועיין בתשו' צ"צ סי' צ"ג, ע"כ אין היתר זה ברור, מ"מ הוי סניף להתיר, מכל הני טעמי מותרת האשה להנשא לכל גבר דתצביין: כ) אחר זה ראיתי כי יש לפקפק על היתר דלצחוק נתכוין כיון שהדברים מראין שכך הי', מהא דכתב הריטב"א פ"ב דקידושין (נ'.) דדברים שבלבו ובלב כל אדם אם הוא עוקר מה שהתנה עליו בפירוש לא מהני לי' דברים שבלבו, וא"כ אפי' ניכר שלצחוק הי' לא מהני לעקור אמירתו, ואף דבטול דינר והעבירני אומר לו משטה אני בך, לא מבעיא לדעת הש"ך סי' פ"א סק"ו דאפי' אמר לו אתם עידי פטור דבמה נתחייב, אפי' לרמב"ם במתחייב על תנאי מודה יעיי"ש, אך אפילו להקצוה"ח החולק וס"ל דבלא כוון להשטות נתחייב שכירות כמו שפסק, מ"מ לא נתחייב בדיבורו דק ע"י דיבורו נתחייב בפעולה: אבל הדיבור עצמו אינו עושה שום דבר, ולא שייך שדברים שבלבו אין מבטלים הדיבור שבפה, וכן לא דמי לנדרי זרוזין, דשאני נדרים שהולכין אחר כוונת הנודר, ועיין סי' ר"ח סעיף א' בהגה, אבל בנ"ד אף אומדנא לא יועיל לבטל דיבור הקידושין לומר בלב לצחוק נתכוונתי, מיהו לדעת רשב"א בתשו' סי' אלף ר"מ דאפי' קנין לא מהני ואזלינן בתר דברים שבלבו שלהשטות משום האומדנא, ה"נ י"ל כן בנ"ד, וע"כ ליתא הא דריטב"א, אך לריטב"א היתר זה ליתא, אך היתר דידים שאין מוכיחות וכן לפי שלא אמר בטבעת זה וכו' והיתר ב' משום שהי' פקדון בידה גם היתר ג' לדעת החמדת שלמה האשה מותרת כנ"ל: הק' אברהם. סימן קלד ב"ה יום ד' בהעלותך תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. החוה"ש וכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג תו"ב שלשלת היוחסין מוהר"ר אפרים שלמהה זלמן נ"י האבד"ק ליפנא דבר איש שנשתדך עם בתולה, אחר כך קלקל מעשיו ולא רצו אבותי' לתתה לו, אח"כ הוציאו קול שקידשה הוא, וגם אמר כן בפני ב"ד בוולאצלאוועק, אחר י"ח חדשים בא לפני כבודו להרשותו לישא אחרת ושאל אותו כבודו הלוא בעצמך אמרת שקידשת, והשיב כי כך הי' מדובר ביניהם להוציא קול כדי שיתרצה אבי' לתתה לו, וכתב כבודו להרב ממקום שהעלמה מתגוררת ושאל אותה אם הבינה שהיא קידושין ואמרה לא, אך אחר איזה ימים נודע לה שנתקדשה והבין הרב שמחמת בושה אמרה כן, חזר ושאלה ואמרה שאינה זוכרת והעדים יעידו הכל, אח"כ הביא הנער גב"ע מב"ד דק"ק וולאצלאוועק שעד העיד שהעלמה אמרה להנער אביא לך טבעת ותקדש אותי, אח"כ ביום א' העלמה הביאה לו למאכל לבית האסורים שהי' יושב שם וקרא הנער את העד לחדר שהיתה העלמה עמו שם יחדיו לשתות טהע, והעד הגיד להם שלא נכון לעשות כן בבית האסורים וגם הטבעת פסול לקידושין ורצה ליתן הטבעת לשומר בית האסורים, והנער אמר שיתננו משמע שהטבעת הי' ביד העד וחסר כאן איך בא הטבעת ליד העד] ליד העלמה ונתנו לידה, אבל לא שמע דיבור מהקידושין, והעד השני אמר ג"כ כמוהו שהעלמה אמרה שתביא טבעת והביאה אבל לא שמע שום דיבור תקידושין רק העד הראשון הגיד שהטבעת פסול, עד כאן דברי העדים: תשובה א) הנה כבודו פלפל אם מועיל האמתלא שלא אמר רק כדי שיתרצה אבי' לתתה לו וגם בגוף הקידושין חוכך מחמת שהטבעת הי' שלה ואשה לא ידעה לאקנויי, והביא דברי ריטב"א גיטין, ולא נראה כלל דמי גרע מקידשה בגזל דידה ושידך או שאמרה הן דאמרינן שהקנתה לו כדי לקדשה, כ"ש שבעצמה אמרה שתביא טבעת לקדשה והביאה, אך מותר לו מ"מ לישא אחרת כי אין כאן לכאורה עידי קידושין רק משום הודאתו דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא והרי אומר אמתלא: ב) ומה שכ"ת רוצה לדמות לדברי רא"ה באומרת נתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא ה"ה באומר קדשתי פלונית, אינו דמיון, שהאשה נקנית לבעלה, וכשמודית שהיא אשתו היא כמודית לבעלה, ובר"ן פרק האיש מקדש בהכחשה שבין איש לאשה בתנאי כלל גדול אמרו המוציא מחבירו עליו הראי', בקידושין היא נאמנת ומותרת לשוק, בגירושין הוא נאמן ואסורה, לא כן איסור שתי נשים דכתב רשב"א בתשובה חלק ד' סי' ע"ר באחד שהביא עדים שגירש אשתו כדי לישא אחרת וקיבלו העדות שלא בפני האשה, וכתב הרשב"א דאין זה בכלל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד שזה אינו בא לדון בינו ובין האשה אלא להעיד על עצמו שמותר לישא אשה עיי"ש, וע"כ הודאת הבעל שאסור לישא אחרת אין זה הודאה לאשה: ג) ומה שחשש כיון שאמירתם הי' בפני ב"ד בוולאצלאוועק לא יועיל אמתלא, ליתא דמה שאינו מועיל אמתלא על הודאה בב"ד הוא מדכתיב כי הוא זה, הנה שסמכה תורה על הודאתו כמו על עדים [וכן פירש"י פרק האומר] וע"כ לא מהני אמתלא וזה בהודאה שע"י תביעה, כעין מודה במקצת, אבל הודה מעצמו נאמן לומר טעיתי כמו שהעלה הש"ך סי' פ"א ס"ק נ"ו והוא הדין דמועיל אמתלא: ד) ומה שכתב שבחמדת שלמה כתב דאמתלא לא מהני רק כשאומר שכוונתי הי' לסלק נזק, גם זה מאחר שהעלמה רצתה בו ואבי' עיכב על ידה דומה למסלק נזק, גם דברי הח"ש אינם מוסכמים כמ"ש כ"ת בעצמו: ה) ומה שרוצה לדמות לדברי הצ"צ סי' ק"ד דכל שיש לומר שנשתנה דעתו מחמת שנתן עיניו