אבני נזר אבן העזר רל

וא"כ כיון דקי"ל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, נשאר דמקדש בע"א דלרוב הפוסקים אינה מקודשת, ואף שאנן מחמירין, כתב הב"ח באומר אחד נתכוונתי לשחוק אינה מקודשת, ואף שהח"מ והב"ש חולקים משני טעמים, הא' דהוי דברים שבלב, מ"מ כיון שמשה הנ"ל אמר שהנער אמר מיט גלעכטיר אינו דברים שבלב וטעם שני שאמרו דאינו נאמן במיגו להכחיש את העד ולומר לא קדשתי כלל, כעין נסכא דר' אבא דאינו נאמן במיגו דאי בעי אמר לא חטפתי כלל לשיטת ריב"א, ג"כ בנ"ד נראה לי דליתא והיינו: ב) דהנה האחרונים חלקו על הב"ש דמה זה ענין לנסכא דר' אבא דהוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, ובאשה ליכא שבועה, אך בספר אבני מלואים הסביר דבריו, דה"נ כל זמן שאינו מכחישו חשבו חכמים את העד כשנים מעידים שיהי' תופסין קידושין כמקדש בעדים, ודומה לתירוץ ריב"ם בנכסא דר' אבא: ג) והנה צריך להבין תירוץ ריב"ם, דהא אפי' בשנים מעידים שחטפו אם יש לו מיגו דהחזרתי נאמן לומר דידי חטפתי, וא"כ כשאין כאן אלא ע"א דיש לו מיגו למה לא יהי' נאמן, וכבר נתקשו רבים בדברי ריב"ם, והנראה לפענ"ד דהנה בחו"מ סי' צ"ט טען הלוה על מטלטלין שנמצאו בידו ואמר של אחרים הם אינו נאמן במיגו דלהד"ם או שהי' יכול להחזירם לפלוני אינו נאמן במקום חזקה דכל מה שביד אדם שלו, וא"כ תמוה בנסכא דר' אבא למה לי טעמא דמחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם תיפוק לי' דהוי מיגו במקום חזקה דכל מה שביד אדם שלו, ואף דבזה יש ליישב דכיון דבידו הי' לומר לא חטפתי הו"ל מיגו בעיקר חזקה, מ"מ מה נעשה ביש עדים שחטף ויש לו מיגו דהחזרתי דבזה החזקה שלא על פיו: ד) אך ברורן של דברים דיש שני עניני מיגו, מיגו דהפה שאסר כעין אשת איש הייתי וגרושה אני, דכיון שאין ידוע שהיא א"א רק על פי' והיא עצמה אומרת שאינה אשת איש, ונמצא שעל עכשיו אין מי שיאמר עלי' שהיא אשת איש ע"כ מותרת, מיגו ב' כעין שטר כיס היוצא על יתומים שנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו, ובזה אין לומר מנא ידעינן שלא נאנסו רק על פיו שהרי נאנסו לא שכיח, וא"צ בזה להודאתו שלא נאנסו, רק שמ"מ הי' יכול לטעון נאנסו ומיגו זו גריעא, ולא אמרינן לה במקום חזקה, ואף דמהני במקום חזקה שטרך בידי מה בעי, היינו משום דחזקה איתרע, דיש לומר שסמך על מה שיטעון נאנסו: ה) והנה בהא דטטן הלוה חפצים אלו של פלוני לא הוי מיגו, דהפה שאסר, שהרי במה שאומר חפצים אלו של פלוני אינו מבטל כלל הודאתו שחייב, ואינו דומה לאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני, דעל עכשיו אינה אומרת שהיא א"א ובטלו דברי' שאמרה א"א לגבי עכשיו, אבל זה אינו מבטל חיובו כלל רק שאומר של פלוני החפצים אלו, והיא רק מיגו גרידתא, ע"כ לא מהני במקום חזקה, וע"כ באומר לאחר זמנו פרעתיך תוך זמנו נאמן במיגו אף במקום חזקה, דהוא מיגו דהפה שאסר, דבלא דברי' היינו אומרים שמא פרעו אחר זמנו, רק משום הודאתו שלא פרעו עכשיו, והרי מבטל הודאתו שאומר שאינו חייב מצד שפרעו תוך זמנו ואינו מודה שחייב לו כלל וכל שכן מיגו דהחזיר לפלוני דלא הוי מיגו דהפה שאסר, דעכשיו שהחפיצים בידו א"צ להודאתו: ו) ובמה שכתבתי יש ליישב קושיית התומים על הרמב"ן מרא דהאי דינא, דאינו נאמן לומר של אחרים דהוי מיגו במקום חזקה, מהא דהוכיח הרמב"ן פרק חזקת דאין אשה נאמנת לומר אחרים נתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בה, דא"כ היתה נאמנת לומר של אחרים במיגו דאי בעיא אמרה הכי, והקשה בתומים הא הוי מיגו במקום חזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו, ולפמ"ש ניחא דזה מיגו דהפה שאסר דמעצמינו יש להסתפק בכך רק משום הודאתה והרי היא אומרת של אחרים ולא הוי הודאה שהם של בעל: ז) נחזור לענינינו בנסכא דר' אבא, דבחטיפה אינו נאמן רק במיגו דהפה שאסר, וכיון דהעד כל זמן שלא נשבע נגדו הוא כשנים לאו עליו סומכין שחטף רק על העד שהוא כשנים ולא הוי מיגו דהפה שאסר, ושוב אינו נאמן נגד החזקה מה שביד אדם הוא שלו: ח) והנה בקידושין שמדמה הב"ש להא דריב"ם. היינו דוודאי מקדש חזקה שאין כוונתו לצחוק רק נאמן במיגו דהפה שאסר, ובע"א שהוא כשנים לא הוי מיגו דהפה שאסר, אבל בנ"ד הרי עד אומר שהי' מיט גלעכטיר ועכ"פ לא הוי חזקה שאינו לצחוק א"כ שוב נאמן במיגו: ט) קיצור הדברים, כיון שעד אחד לא שמע תיבת לי, והוי ידים שאין מוכיחות דלא הויין ידים, ואף שהאחרונים קצת מחמירים, מ"מ בדאיכא ריבותא כולם מקילים, ובנידון דידן עוד ריעותא דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות דכל היותר לא הוי רק ספק קידושין, שוב מקילים משום ידים שאין מוכיחות, ונשאר רק ע"א ונאמן לומר לשחוק נתכוונתי במיגו, כיון שע"א אומר שאמר מיט גלעכטיר: י) ועוד בנ"ד שאמר לאחר מתן מעות הרי את מקודשת ולא אמר בטבעת זו מנלן שבטבעת זה מקדש, ולשון קידושין הרי את מקודשת לי בטבעת זו, שמברר בדיבורו במה מקדשה, ומ"מ הדבר ברור שאם נתן בידה ואמר הרי את מקודשת לי בלבד הוי קידושין. וכן מפורש בש"ס ריש קידושין נתן לה שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת כו' ומשום דנתינה מורה על הקנאת החפץ, וכשאמר אז הרי את מקודשת לי חשוב כמפרש שמקדשה בזה, אבל בנ"ד שנתינת הטבעת לא הי' לשם קידושין ובשעה שאמר הרי את מקודשת לא אמר שמקדשה בטבעת זו אין כאן שום דבר ברור המורה על הקנאת הטבעת: יא) אך מ"מ יש לפקפק ולומר כיון שהעד משה העיד שאמר עוד איזה דברים אלא שאינו יודע מה, אמרינן דמסתמא סיים תיבות לי כדת משה וישראל [וכמו שאמר העד שני באמת] ואף דאפשר שאמר שקידש לחבירו, י"ל כמ"ש ריב"ש באומר הריני נותנו לך בתורת קידושין מהני משום שהוא דיבור שלם אמרינן שבודאי קידשה לעצמו דלא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' רק בלא מאמר לי אינה מקודשת משום דאינו דיבור שלם, אבל בנ"ד נאמן משום אומדנא