אבני נזר אבן העזר רכט

שע"י שליחות ב"ד באו אין מזה הוכחה שנתכוונו תחילה להעיד, ואף לדעתם הקידושין כשרין: יתר הדברים האומנם שאין הדין מסכים להשיב על דברים כאלה אך לאשר אתה מתרעם על אשר לא השיבותיך על מכתבך הקדום אמרתי להשיב: ח) מ"ש ליישב דברי רמ"א סי' מ"ב בקידש בפני שנים ואחד קרוב דחוששין לקידושין כדין המקדש בע"א, והקשו דבדיני ממונות אחד קרוב השני אף שבועה אינו מחייב, ותרצת עפ"י התוס' בטעמא דר' יוסי והא אנן קי"ל כרבי, דאף בדיני ממונות בטל, וכתב הריטב"א ז"ל הטעם משום דגמרינן מדיני נפשות דכתיב משפט אחד, וה"ה בקידושין כמו לענין דרישה וחקירה דילפינן ממשפט אחד, אולי יש חסרון בדבריך: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן קלב ב"ה ד' שופטים ר"ח אלול תרנ"ב סאכטשאב. להרב הנל פלוני דק"ק פלונית מכתבך הגיעני אמרתי למלאות רצונך להשיבך. א) אשר השיבות על הראי' שהבאתי מתוס' סנהדרין לפי פירוש הקצוה"ח לא אמרת כלום ואין על מה להשיבך בזה, אך אשר אמרתי בתשובה הקודמת בעד קרוב ופסול שהעיד ג"כ בקידושין דאף שהעדות בטל למפרע, מ"מ בקידושין אינו יכול לחול עליו שם עד שאם יחול לא הגיד שהי' קידושין, דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו, וע"ז השיבות, דמ"מ יהי' שם עד על הפסול לענין שתתחייב להחזיר הכסף, וממנ"פ חל עליו שם עד, ובטל עדות הכשרים על נתינת הכסף לידה עכ"פ, וכיון שאין עדות על נתינת הכסף בטלו הקידושין, ואינו מוכרח, דנהי דהוי עד לענין חזרת הכסף, מ"מ לענין קידושין לא הוי עד, ולא בטלו עידי קידושין, ואין לומר מיגו דבטלי העדים לענין החזרת הכסף, דלפי האמת דחלין הקידושין אף לפי דבריהם א"צ להחזיר הכסף ולא בטל מעדותם דבר, כן נראה: ב) ויותר מזה, דבעיקר הדבר דפשיטא לך שאם יתבטלו הקידושין ע"י עדות קו"פ צריכה להחזיר הכסף, יש לדון הרבה, דהנה מה שצריכה להחזיר הכסף כשהקידושין מתבטלים, אף שהמעות קנתה בהגיעה לידה, ואין הקידושין סיבה להנאת הכסף, רק הנאת הכסף סיבה לקידושין, ואף שהקידושין מתבטלין, קנין יד שבכסף לא יתבטל, אך הטעם משום שלא נתן לה הכסף רק על דעת קידושין, ומה"ט אמרינן בב"ב (קמ"ה.) הדרא בה איהי אפי' קדושי נמי הדרא, אי לאו משום גזירה שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה, אבל מעיקר הדין חייבת להחזיר הקידושין, ואף שאין הקידושין מתבטלים למפרע, רק שאין רצונה להנשא לו חייבת להחזיר הכסף משום אומדנא, וה"ה כשהקידושין בטלים ג"כ אינה מחוייבת להחזיר רק משום אומדנא, וע"כ כתב הר"ן ריש האומר במקדש לאחר שלשים וחזר תוך שלשים אינה חייבת להחזיר הכסף, וכן דעת התוס' (מ"ו:) בד"ה מעות בעלמא חוזרין עיי"ש היטב, והיינו משום דהא מילתא דומה לעובדא דקידושין, (נ'.) ההוא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל ואמר כן בשעת המכר ואח"כ לא הי' יכול לילך המקח בטל, אבל אם הי' יכול לילך ולא הלך אין המכר בטל, והיינו משום שלא הותנה בתנאי על מנת שילך, רק אמר שמשום זה מוכר שרוצה לילך, וכיון שמחשבתו קיימת שאם ירצה לילך אין המקח בטל, ה"נ כיון שלא הותנה בתנאי על מנת שתתקדש לאחר ל' רק שידוע שניתן כדי שתתקדש לאחר שלשים, וכיון שמחשבתו קיימת שאם רוצה לא יחזיר אין קנין הכסף בטל ודו"ק: ג) נשוב לנ"ד דכיון דביטול קנין הכסף משום אומדנא וגילוי דעת אתינן עלה, והכא נהפוך הוא דוודאי האומדנא שאף אם יתבטלו הקידושין ע"י העדות הקרוב ופסול לא יתבטלו קנין כסף, כי בהיות כן לא יתבטלו הקידושין כלל כנ"ל, ואם יהי' הקנין בעל מנת שלא יתבטלו הקידושין, אם יעיד הקו"פ יתבטלו הקידושין לפי דבריך, והרי הוא רוצה בכל עוז בקיום הקידושין, א"כ בודאי רצונו שאף אם יתבטלו הקידושין ע"י עדות קו"פ יהי' קנין הכסף קיים ודו"ק: ד) מ"ש שיש צד היתר מחמת שעדים בזויים אשר לפי הדין המה מפסולים דרבנן, הנה מלבד דהמקדש בפסולים דרבנן צריכה גט, הלוא לא הכריזו עליהם ופסולי דרבנן בעי הכרזה, אף המפורשים כגון רועה, ועוד צריך ישוב גדול להתיר עפ"י פסול כזה שהדבר תלוי באומדנא של ב"ד, ולדעתי אשר יכתוב לגדול אחד אשר יש לו פנאי, אולי בטורח רב ימצא לה היתר, וכאשר ישיג היתר ישלח אלי ואם אראה שדבריו כנים אסכים עמו ואני אין לי פנאי כל כך, ולפום רהיטא לא מצאתי לה היתר: הדו"ש הק' אברהם. סימן קלג ב"ה יום ד' ט"ו אדר ראשון תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב שלום לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מו"ה אפרים שלמה זלמן נ"י האבד"ק אוסטראוו. א) מכתבו דבר הקידושין הגיעני והנה רו"מ האריך בד' דפים ארוכים ורחבים כתובים פנים ואחור, ואני אין לי פנאי לעיין בהם, אך לפי דעתי אין הענין צריך אריכות והיא מותרת לשוק מכמה טעמים הא' מה שהר' משה ב"ר זנוויל אמר שהוא שמע הרי את מקודשת ולא יותר ואמר עוד שהמקדש דיבר עוד איזה דברים אבל הוא לא שמע,