אבני נזר אבן העזר רכד

כאשר זמם במלקות, א"כ גם בעידי קידושין בעינן אתה יכול להזימה, והכא לא שייך הזמה, שאם יאמרו ךו עדים עמנו היית במקום אחר ולא ראית הקידושין כלל וכ"ש שלא שמע ואמת העיד במה שאמר שלא שמע, וכיון דהוי אי אתה יכול להזימה ואין לו נאמנות על זה שלא תלו הקידושין, א"כ הי רק כאומר איני יודע בעדות, ועוד בכנה"ג בהגהת הטור סי' כ"ט חקר אם מה שאינו חוזר ומגיד הוא דווקא בשנים, אך הוכיח מהרמב"ם דאפי' אחד אינו יכול לחזור, מ"מ כל זה כשחזי לאצטרופי [ועוד דכשבא השני אח"כ נצטרף הראשון לשנים וקרינא בראשון למפרע כיון שהגיד] אבל הא לא חזי לאצטרופי כלל דמי יודע מה בתבנא לבי'. ואם הראשון לא הי' העיד כבר הי' חזי לאצטרופי שראשון ג"כ יאמר שלא ידע והי' עדות מיוחדת שהקידושין בטלין, אבל בנ"ד שהראשון כבר העיד עדותו, אין עדות השני עדות כלל בדבר שבערוה כיון דע"א אין לו שום נאמנות בדשב"ע ואפי' בלא איתחזק כנ"ל וכיון דלאו שם עדות עליו הוי כמעיד שלא בפני בע"ד דחוזר ומגיד, וע"כ לשיטת הר"ן דמאין יודעין ליודעין לא מקרי חוזר ומגיד לא נוכל לדון בזה כיון שהגיד מחמת עדותו שהקידושין בטלין, ואין לנו היתר רק מכח שרוב הפוסקים חולקים על הר"ן, וכן ראיתי בתשו' ר"ב אשכנזי הביא דברי הרמ"ה סנהדרין וז"ל כיון שהגיד כו' דכתיב אם לא יגיד אם לא הגיד לא נאמר אלא יגיד שכיון שהגיד בב"ד איני יודע לך עדות שוב לא יגיד וכן בכל דבר שהעד מגיד בב"ד בזמן שרוצה לחזור בו: יד) הן אמת דלפי טעם הריטב"א דילפינן מעפ"י שנים עדים יקום דבר ואם יכולים לחזור ולהעיד איך יקום דבר, וא"כ י"ל הא דאם איני יודע לך עדות אינו יכול לחזור ולהעיד, דוודאי ניליף מזה משום שג"כ שם עדות ע"ז שמעיד שהוא אינו עד, ואם יעיד הוא שקר כעין עד הזמה על עצמו, וא"כ בנ"ד שהשני כבר העיד עדותו ולא חזי לאצטרופי כנ"ל אף דמ"מ מועיל עדותו אינו יכול לשויי עצמו ע"א בהכחשה, ועי' ר"ן ריש ב"מ, מ"מ לאו שם עדות עליו, כיון שאין לו שום נאמנות, רק שממילא יתבטל מה שיעיד אח"כ דהוי ע"א בהכחשה, אבל רחוק לומר כן, ומסתברא דלדעת רוב הפוסקים גם בזה אינו יכול לחזור ולהגיד, ולדעת אחרים שבריטב"א שאם הי' יכול לחזור ולהגיד לא תמצא קרבן שבועה כיון שיכול לחזור ולהגיד, וכן משמעות תוס' ריש פרק הכונס, א"כ מוכח מהא דהכל מודים בעד סוטה ועד מיתה דחייב קרבן שבועה, ואף דעל מה שאמר תחילה לא הי' לו נאמנות לומר איני יודע דדבר שבערוה אין לו נאמנות, מוכח דגם כ"ב אינו חוזר ומגיד וכן מוכח מתשו' הר"ן שאם אמר תחילה שלא שמע מיתת היבם אינו יכול לחזור ולומר מת, ואף דעל דיבורו הראשון לא הי' לו נאמנות בדבר שבערוה. טו) ואשר נסתפק כבוד גאונו מאחר שלא עשו דרישה וחקירה א"כ יכולים לחזור אפי' מעדות גמור כ"ש מאיני יודע, ושוב כתב דבעדות איני יודע הא לא שייך דרישה וחקירה ואינו יכול לחזור, כן כתב בתשו' ר"ב אשכנזי ס"ה דף ל"א ע"ד, ואשר נסתפק עוד דמשום דלא בירר העד דבריו מה פירוש לא ידע אם לא שמע אם לא הבין פירוש המלות יוכל לחזור, ושוב כתב כיון דודאי נתכוין לומר לא שמע שרחוק להאמין שלא ידע הרי את מקודשת לי הוא קידושין אף שלכתחילה הי' מחוייבין ב"ד לחקור, אם לא חקרו חשוב גמר עדותו, כיוצא בזה כתב בתשו' הנ"ל סי' הנ"ל כ"ז ע"ד כ"ח. לענין דין מרומה לדעת הריב"ש ורא"ה דאין הדוח"ק מעכב אף אם לא נחקרה עדותו אינו יכול לחזור, ועוד שגם בגב"ע השני הגיד תחילה שלא שמע תיבת מקודשת וחקירה אחרונה שחקרו הב"ד הי' למותר וכבר נגמרה עדותו ואינו יכול לחזור: טז) ובדבר שאמר בטבעת ונתן לה מטבע שהביא כבוד גאונו דברי השב יעקב ולא נהירין דבריו, דדווקא שאומר דבר הרגיל, שהרי הרשב"א הוכיח ממתני' דווקא נמצא דבש אבל ראתה שהוא דבש מקודשת אך הצ"צ החדש סי' ק"ה צידד דווקא שמודית שכוונה לקידושין, ואל"כ י"ל שחשבה שהם דברי שחוק, וכתב שתלוי במחלוקת מהר"ם פדואה עם החלקת מחוקק דלדעת מהר"ם בהכמין לה עדים אחורי הגדר ומ"מ אם כוונה לקידושין מקודשת כנ"ל י"ל בזה דלעולם יכולה לומר לצחוק נתכוונתי כמו בהכמין עדים אחורי הגדר ומ"מ אם כוונה לקידושין מקודשת, אך להח"מ החולק דאפי' כוונה לקידושין שוב הוי מקדש בלא עדים, א"כ מוכיח לומר בנדון רשב"א לא שייך רצתה לצחק בו, עכ"ד הצ"צ: יז) והנה בסברת הח"מ דהוי מקדש בלא עדים יש לדחות, דהנה גבי הני לישני דלא ברירי שהם לשון קידושין דנאמנת שלא הבינה הקשה באבני מלואים דאפי' אמרה שהבינה הוי מקדש בלא עדים,, ותירץ דעל ריצוי דידה לא בעי עדים, אך יש לדחות קושייתו, דהנה בלאו הכי קשה הא כל קידושין שהיא שותקת הוי דברים שבלב רק שמוכח מדקבלתו, והכא שיש לתלות שלא הבינה, שוב אף אם באמת הבינה וקיבלה לקידושין הוי דברים שבלב, וצ"ל הא אין הידיעה הראי' רק הקבלה, ואם ידעה הרי מוכח מהקבלה, והידיעה דבר מבחוץ,. וכן י"ל לענין מקדש בלא עדים כיון שראו הקבלה הרי ראו עצם הקידושין: יח) אך יש להביא ראי' לסברת האבני מילואים מהא דמוכיח הש"ס דברים שבלב. אינם דברים מאמרה בלבי הי' להתקדש לו, וקשה הא אפי' הוה דברים הוי מקדש בלא עדים, וע"כ לריצוי דידה לא בעינן עדים, אך יש לדחות לפמ"ש הר"ן בפרק המדיר בהא דאמרה בלבי הי' לו, דאף דמהני מחילת התנאי ובכלל דברי' מחילה של עכשיו, כיון שבלבי הי' להתקדש לו ואעפי"כ התנתה א"כ לא להנאה התנתה ולא מהני מחילתה, ולפי זה אי דברים שבלב הוי דברים הרי יש עדים על קידושין שאם לא הי' בלבה להתקדש הרי מהני מחילתה שמחלה בפנינו, ואם בלבה הי' להתקדש הא מהני מחשבתה אלא ודאי דברים שבלב לא הוי דברים: יט) אך יש להביא ראי' מדברי הרשב"א גבי נתן הוא ואמרה היא שהקשה, מ"ש ממדבר עמה על עסקי קידושין ותירץ דהכא בשלא דיברו מתחילה והשתא הוא דאמרה תן לי דינר ואתקדש, אני לך ונתן לה ולא פירש דלא אמר הוא מידי ואעפ"י שהדברים נראין לדעת [צ"ל שלדעת] מה שאמרה לו נתן הוא כמו שפירש דמי, מ"מ הודאת עדים בעינן, דהמקוש בלא עדים אין חוששין לקידושין, א"כ כיון