אבני נזר אבן העזר רכג

מממון בעית למילף אין לו נאמנות כלל דחב לדידה, ואף שהיא מודית בעיקר הזנות הפה שאסר הפה שהתיר, וא"ל דהא לית לה מיגו שאם היתה כופרת הוי אמרינן שוויא אנפשי' חד"א, ליתא דיש לה מיגו שהיתה אומרת לא זינתה ברצון. ועל האונס לא היתה אומרת כלל ואתי שפיר: ז) נחזור לענינינו דבנ"ד נמי אם נחזיק לספק מחמת האומדנות שוב נאמנת לדעת ר"י והרא"ש והרה"מ והרמב"ן פרק התקבל שהיא נאמנת נתקדשתי, אך הרמב"ם אוסר באומרת נאנסתי, והר"ן הא אוסר באומרת לא נתקדשתי, ומי יכניס עצמו להתיר מה שהוא ספק אשת איש לדעתם: ח) נשוב להיתר הב' משום שבדקו את אחד מן העדים שהי' כבן ט"ו שנים ולא מצאו לו רק שער אחד קטן, ובזה כתב כבוד גאונו להתיר משום ס"ס, ספק לא הי' לו שערות ואין כאן רק ע"א בהכחשה דלאו כלום הוא, שהרי מכחשת שהאמירה הי' לאחר מתן מעות, וגם אומרת שלא שמעה, וזה ג"כ הכחשה, שלפי דברי העד ודאי שמעה, ואע"ג דבסי' קנ"ה דאין ממאנין לאחר י"ב שנים אף אם לא בעל דאין בקיאין לבדוק בגומות, וא"כ יש ס"ס לאיסורא שמא נשרו ושמא יש לו גומות, אך זה הוי משם אחד עכ"ד, ולא הבינותי סוף סוף אוסרין למאן לאחר י"ב ולא חשבינן לספק להתיר בדרבנן, כ"ש דלא מצטרפין לס"ס בדאורייתא, וגם בעיקר הס"ס משום ע"א בהכחשה יש לדון, דהכחשה הוא שהי' לאחר מתן מעות ואין ראי' משתיקתה שנתרצית וספק שני שמא לא הבינה, הוא ג"כ שמא לא נתרצית והוי משם אחד, אך שי"ל שיש עוד הכחשה שאומרת שהעד משה יעקב הגדול בקומה איז גיזעסין פאר דרייט ולא ראה מתן מעות, וא"כ הוה מקדש בלא עדים כלל, והוי שני שמות, האחד שמכחשת ואומרת שקידש בלא עדים כלל, והב' שלא הבינה ולא נתרצית, מ"מ יש צד גדול להתיר: ט) אך יש לדון לפמ"ש הרשב"א בת"ה הארוך בספק טריפה שנתערבה באחרות לא הוי ס"ס דהאיך תאמר שמא אינה טריפה והלא כבר אסרתה מספק, וה"נ קודם שנבדק העד וראו שאין לו שערות הי' מוחזק בגדול מחמת חזקה דרבא והיתה נאסרת מספק שמא הבינה הקידושין, שוב אין לצרף זה לס"ס לאחר שנבדק וראו שאין לו שערות, ואין לומר כיון שנבדק וראו שאין לו שערות אגלאי מילתא למפרע דשלא כדין אסרו אותה מספק, שבאמת הי' ס"ס, ליתא דאת"ל שהי' לו שערות ונשרו הא אוקמא אחזקה שתחילה הי' שערות ושעה אחת סמוך לבדיקה נשרו וכדין אסרנוה מספק, מה תאמר שמא באמת לא הי' לו שערות מעולם ושלא כדין אסרנוה, א"כ אין כאן רק ספק אחד שמא לא הביא שערות, דאת"ל הביא כדין אסרנוה מספק ואין כאן עוד ספק כלל, ואינו דומה לנידון הרשב"א בקטנה שיש ספק בשנותי' וגם נבדקה ולא מצאו לה שערות, ושפיר י"ל שמא לא הגיעה לכלל שנותי' ובוודאי לא הביאה שערות ושלא כדין אסרנוה, ועוד דהתם לא אסרנוה כלל כיון דספק שקול הי' אם יש לה שערות אם לא, והי' הדין תבדק, ולא החלטנו לאיסור, משא"כ בזה שמחמת חזקה דרבא אמרנו שוודאי יש לו שערות ואסרנו אותה, רק שאח"כ אירע שצוו הב"ד לבדוק, וזה פשוט שאף שעדיין לא הורה המורה כיון שהי' ראוי להורות: י) שוב ראיתי שאינו דומה להרשב"א. דבנ"ד כיון שעכשיו יש ס"ס שמותרת הי' מתחילה באמת, אנו סותרין האיסור הראשון שאסרנו מספק, ולא דמי לנדון הרשב"א שאף עכשיו אנו אומרים שקודם התערובות הי' אסור מספק, ודומה להא דפרק החולץ (ל"ג:) קם דינא, משא"כ בנ"ד דחזינן בי' טעמא עכשיו להתירא משום ס"ס מתירין אותה, אך חשש הראשון דבסי' קנ"ח דאין מתירין בספק אין שערות משום דהוי ספק חסרון ידיעה וא"כ לא מהני גם לספק ספיקא: יא) ונשוב להיתר הג' שהעד אייזיק העיד בשעת גב"ע הראשון שלא ידע מה אמר המקדש, גם בשעת גב"ע הב' אמר תחילה שלא שמע תיבת מקודשת, רק אח"כ אמר שנזכר שאמר הרי את מקודשת לי, וא"כ הוי חוזר ומגיד והנה כבוד גאונו הביא ברוחב בקיאותו דעת הרבה פוסקים דמאינו יודע ליודע נקרא ג"כ חוזר ומגיד, ובכל זאת לפענ"ד קשה קצת להתיר נגד הר"ן שהי' מתקיפי קמאי ובתראי נגד כל הפוסקים החולקים, ומ"ש כ"ג שבתשובה ס"ל להר"ן בעצמו שאם אמר תחילה שלא שמע ממיתת היבם שוב אינו יכול לומר שנהרג, הנה המעיין בר"ן יראה שתחילה הי' ס"ל להר"ן בעצמו שבכהאי גוונא חוזר ומגיד מיקרי, ובחי' הר"ן כתב כן בפשיטות, כי שם אינו כתוב רק עד ותרוצא קמא לא נח לי, רק אח"כ כשחיבר פירוש על הלכות חזר בו וכתב ותרוצא קמא לא נח לי, וא"כ מה קשיא מתשו' הר"ן, בוודאי התשובה נאמרה קודם חזרה, ואשר הקשה על הר"ן וגם על הריטב"א אעתיק לו מ"ש בגליון הר"ן מכמה שנים: יב) אך בנ"ד דאין עלין להא דהר"ן, דמסתמא לא הי' בשעת קידושין אלו רק ב' עדים הנ"ל, ואם לא כן הי' ב"ד חוקרים אותם, וא"כ כיון דלדעת רוב הפוסקים המקדש בע"א אין חוששין לקידושין, א"כ כשהעד אמר שהוא לא שמע, מעיד שהקידושין בטלין, והרי זה עדות גמור, ואינו דומה לשאר אין אנו יודעין, שאינו מעיד בגוף המעשה כלו,. משא"כ זה מעיד שהקידושין בטלין, האומנם כי אם לפרש דבריו ראשונים שאמר לא ידע היינו רק שלא הבין פירוש המלות, ומ"מ שמע תיבות הרי את מקודשת לי, נראה דבכהאי גוונא מקדש בעדים נקרא, שהרי הי' יכול להעיד דברים אלו בב"ד והי' פוסקין מתוך עדות זה שמקודשת, וא"כ לכל הפוסקים לא הוי חוזר ומגיד, אך בוודאי כוונתו הי' שלא שמע כלל, דמי לא ידע שתיבות אלו הם קידושין, ואפי' הב"ח שחולק על הב"י באומרת שלא הבינה הרי את מקודשת לי היינו דנשי אינם מבינות לשון הקודש אבל גברא ידע [גם י"ל בנ"ד ממנ"פ אם יש לפרש דבריו שמע ולא הבין, א"כ לדעת. הח"מ והנוב"י נאמנת הוא שלא הבינה] ועוד שבגב"ע אחרון אמר בפירוש שלא שמע תיבת מקודשת, ואף שבתוך חקירת ב"ד חזר בו, באמת הי' החקירה אחרונה למותר, שכבר אמר שלא שמע תיבת מקודשת, רק תיבת את ותיבת לי, ומה צורך הי' להם עוד לשאול אם שמע הרה את מקודשת לי ואינו יכול לחזור בו: יג) אך יש לעיין לדעת התוס' בתירוץ הראשון ריש מכות דמלקות חשיב יכול להזימה ומקיימין