אבני נזר אבן העזר רכב

שכנגדם והם שקר העידו, ואף שגוף העדות נתבטל מספק, העדים נשארו בכשרותם, ויותר מזה דאפי' בספק השקול אם הם מהטועים בעיבורו של חודש לא נכשיר מספק כדמוכח פרק בן סורר (ס"ט) דמוכיח מכאן דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא ומשום דרוב טועין בקיבועא דירחא, אבל מספק לא היינו מכשירין העדות, אף דבזה פשוט שהעדים כשירים: טו) אך מה שכתב משום שהעדים לא תרצו עצמם לומר שוגגין היינו, מוכח שמזידים הי', זה סברא, הגם שלדעת האו"ת כל זמן שאין עליהם עידי פיסול אינם פסולים, ואם תחילה היינו תולין אותם בשוכחים ובחזקת כשירים הי' נמצא שבשעת קידושין לא הי' עליהם עידי פיסול וכשירים הי' אז, הלא דברי התומים אלו תמוהים מהא דכתובות ( ) לאורועי סהדי ומהא דאסור ע"א להצטרף עמו, וראי' זו הביא כבודו: הדו"ש הק' אברהם. סימן קכז להרב הגאון שליט"א מלובלין [הוא בעהמח"ס תורת חסד]. הנה פקודתו שמרה רוחי לעיין בתשובתו הרמתה וענותנותו תרביני לחוות דעתי גם אני: א) והנה בדבר שחולקין האחרונים על הב"י סי' כ"ז שכתב על מה שאמר הה"מ שאם האשה אומרת שאינה מכרת שזה לשון קידושין אינה מקודשת כוונתו על שאר לשונות אף שהם ברורים אבל לא קאי על האומר הרי את מקודשת דאי אומרת דלא ידעה שזה לשון קידושין לא מהימנא, והב"ח חולק עליו דאפי' בהרי את מקודשת נמי, הנה הה"מ כתב כן בשם הרשב"א וברשב"א קידושין מבואר כדברי הב"י, אך כתב רו"מ בנידון דידן שכמה אומדנות והוכחות שכתבו במכתבם שלא כוונו לשם קידושין, מ"מ הוי ספק קידושין, ואינה נאמנת לומר שלא הבינה, מלבד דריעא טענתה, עוד אינה נאמנת משום שהוא דבר שבערוה, והתשו' מיימוני שכתב דנאמנת לומר שלא נתרצית דע"א נאמן באיסורין ס"ל ע"א נאמן בדבר שבערוה היכי דלא אתחזק והרבה פוסקים חולקין עכ"ד: ב) חידוש אצלי כי לא הביא דברי הש"ש דטעם הגהת מיי' משום שאומר שמעולם לא הי' דשב"ע, אך דעתי אינו כן ויבואר לקמן בעז"ה, ובעיקר מחלוקת אם ע"א נאמן בדבר שבערוה היכי דלא איתחזק, באמת לא מצינו מי שיתיר בפירוש רק מהרי"ק, ומעודי אני מרחיק עצמי לצרף דיעה זאת אפי' לסניף מחמת הסוגיא דע"א ביבמה דפשיט הש"ס מע"א שאמר מת בעליך ואח"כ בנך נאמן דע"א ביבמה נאמן דטעם ע"א במיתה נאמן משום מילתא דעבידי לאגלויי, ואי אמרת דבלא אתחזק ע"א נאמן בדבר שבערוה מה"ת א"צ במת בעליך ואח"כ בנך לשום טעם במה שנאמן שהבעל מת קודם דאשה בחזקת היתר לשוק ואינו רק חשש דרבנן, והא אמרת דאפי' בלא איתחזק נאמן כ"ש בזה שמוחזקת להיפוך, ולדעת מהרי"ק צ"ל דס"ל כבעה"מ דהתם בשהעד מעיד ג"כ שניתן לה בן ומת בעל ואח"כ הבן, אך אין כן דעת כל המפרשים וגם הוא פירוש רחוק, ע"כ העיקר כדעת האומרים דאף בלא איתחזק אינו נאמן: ג) וראיתי למעכ"ת הביא ראי' זו, קצת בלשון אחר, וסיים מיהו ראי' זו אינו רק לדעת המרדכי דס"ל איסור יבמה לשוק הוי דבר שבערוה, אבל להחולקים אין ענין לכאן, ועיין בנוב"י עכ"ד, ותמיהני כי להנוב"י דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה צ"ל דכל הספק בע"א ביבמה משום דאיתחזק איסורא אפי' בשאר איסורין אינו נאמן, וא"כ קשה כנ"ל מה ראי' מייתי ממת בעלך ואח"כ בנך, וא"כ מוכח מסוגיא זו ג"כ (לפי הבנת כת"ר] דיבמה לשוק מקרי דשב"ע, אך לק"מ על הנוב"י, שהרי משנה זו דאמרו לה מת בעלך ואח"כ בנך ואח"כ אמרו לה חילוף הי' הדברים מוקי לה הברייתא (צ"ב) כרע"ק דאמר אין קידושין תופסין ביבמה ויש ממזר ביבמה, וא"כ הוי דבר שבערוה, וכל טעמו של הנוב"י משום דאין ממזר מיבמה, משא"כ למתני' דכרע"ק, ומ"מ מוכח דאף בלא אתחזק אין ע"א נאמן, ומ"מ אין בזה קושיא על תשו' מיי' כמו שאבאר: ד) ובאמת טעם השב שמעתתא משום דלפי דברי העד מעולם לא הי' דבר שבערוה, לא מיחוור בעיני, שהרי בשבוי' שנאמן עלי' ע"א אפי' עבד או שפחה לומר לא נטמאת משום דבשבוי' הקילו, ותיפוק לי' דלא איתחזק איסורא, ולפי דברי העד מעולם לא נטמאת ולא הי' דבר שבערוה, ודברי הר"ן ברור מללו בפרק התקבל דאפי' אמרה לא נתקדשתי אינה נאמנת, אך ביאור דברי תשו' מיימוני כמו שנבאר בעז"ה: ה) והנה תחילת דבריו שהשליח נאמן לומר שלא נתכוין לקדשה לעצמו דע"א נאמן באיסורין, וג"כ קשה כנ"ל דדבר שבערוה הוא, אך הא בפרק האומר בקידושין (ס"ה:) גבי מקדש בע"א מקשה מאי ס"ד דיליף דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי כו' ומשני הכא חב לאחריני, והנה השליח הזה במה שאמר שלא נתקדשה אליו אינו חב בזה לשום אדם, וא"כ שוב הודאת בע"ד כמאה עדים דמי שאיננה שלו, מה אמרת הא איסורא הוא, שוב שפיר אמרינן ע"א נאמן באיסורין, ואין לומר בזה אין דשב"ע פחות משנים, דהא הטעם משום דיליף דבר דבר מממון והודאת בע"ד כמאה עדים דמי, וממנ"פ השליח נאמן, וסיום דברי הגהת מיימוני שהיא נאמנת, הוא עפ"י דברי רבינו יונה והרא"ש והה"מ בסוגיא דפ"פ דבאשת ישראל פחות מבת שלש נאמנת לומר נאנסתי, וכן באשת כהן נאמנת לומר אינה תחתיו דברי ושמא ברי עדיף, והוא ג"כ כטעם הנ"ל דע"א נאמן באיסורין, ואי כממון דמי בממון ברי ושמא ברי עדיף, וכן בנידון דידן כשהאשה אומרת לא נתקדשתי דנאמנת מטעם ברי: ו) ובאמת שקשה לפי זה על הר"ן בפרק התקבל שאין האשה נאמנת לומר לא נתקדשתי, ובשמעתא דפתח פתוח שהיא נאמנת לומר נאנסתי, המעיין בר"ן כתובות שם שכתב דכשהיא אומרת נאנסתי לא שייך שוויא אנפשי' חתיכה דאיסורא משמע דכשהי' ידוע עפ"י עדים שזינתה לא הי' נאמנת רק משום דאין עדים ורק משום דשוויא אנפשי', וא"כ אי