אבני נזר אבן העזר רכ

פעמים חולקים עליהם אחרונים, רק הש"ע ורמ"א בספר המפה קיימו וקיבלו ישראל, אך מ"ש מרמ"א סי' ת"ח שהעתיק דברי הנמק"י דבנזקין לא מהני אונס, משמע דס"ל כהרא"ש, בזה נראין דבריו נכונים, שהרי להרשב"א בתשו' שהביא הב"י סי' שפ"ח שגם בדיני נפשות דרבנן, ע"כ גם בד"נ מהני אונס, ממילא ה"ה להרשב"א בחי' דבדיני ממונות דרבנן בכל דיני ממונות מהני אונס, אלא ודאי כהרא"ש ס"ל דמה"ת, רק משום דשלחו ולא בא וכמ"ש בתשו' משום דהפקר ב"ד הפקר, ע"כ דווקא בהלואה תקנו לקבל שלא בפניו משום נעילת דלת, או י"ל דווקא בהלוואה דלא איברי סהדי אלא לשיקרי, ואם באמת הלוה אף בלא עדים חייב תקנו להאמינו, משא"כ לענין לעשותו מועד דקיי"ל לייעודי גברא, וכל זמן שלא העידו בפניו אף אם באמת נגח אינו חייב נזק שלם, וא"כ משמעות הרמ"א סי' ת"ח כהרא"ש, אך ראיתי הלבוש תלמיד הרמ"א השמיט דברי הרמ"א אלו וכתב שהוא כשאר ד"מ, משמע דאונס מהני, ומשמע שהוקשה לו דברי רמ"א דבסי' ר"ח פסק דבאונס לבד אף בלא שלחו לו ולא בא מקבלין משמע כרשב"א וכאן פסק כהרא"ש, ודחה הא דסי' ת"ח מקמי ההוא: ד) מ"ש עוד די"ל פסול עדים דומה לקנס שגם לרשב"א אין מקבלין שלא בפני בע"ד מה"ת כדאיתא ב"ק (כ"ד) עכ"ד, אינני מכיר ברמיזותי', ופשוט שגם קנס להרשב"א מהני שלא בפני בע"ד מה"ת, שהרי כתב דלא כתיב אלא בדיני נפשות, וכן פשוט לרעק"א בתשו' סי' צ"ט שגם בקנס לרשב"א מדרבנן, ובתשו' תפארת צבי שהשיב לו על תשובתו בזה לא השיג עליו כלל יע"ש, ומה שכתב שכן פסק מהרש"ל סי' י"א שאין יכולין להוציא אדם מחזקת כשרות אין ראי', דמהרש"ל לאו לענין לפוסלו לעדות קאי רק לענין לעונשו או עכ"פ להוציאו מחזקת חשיבתו שיהי' רשאין לזלזלו ולא ידין כמש"ר והרי כתב הש"ך סי' ל"ח שגם הריב"ש מודה דלשבועה אין יכולין לפוסלו שלא בפניו רק לענין עדות שאינו נוגע לו רק לאחרים: ה) ומה שכתב עוד דמוכח מהריב"ש דאי אין פוסלין שלא בפניו גם במקום אונס אין מקבלין, שהרי הוכיח מהרמב"ן שכתב במתו שיכולין לפוסלו שלא בפניו ואף דהתם הוי אונס, אי בעינא אמינא לי' שהמעיין בריב"ש יראה שראייתו מחיים דומיא דמתים דהיינו שלא בפניו ובזה ליכא אונס, רק שבאמת גם במתו ראיית ריב"ש טובה, שקושיא זו קשה לרשב"א דאין מקבלין דרבנן ובמקום אונס לא תקנו, א"כ מה תירץ רב ששת בכתובות (שם) זאת אומרת הכחשה תחילת הזמה ואין מזימין את העדים אלא בפניהם הא מתו והוי אונס, וקושיא זו הקשה רעק"א בתשו' סי' צ"ט והניח בצ"ע, ובתשו' תפארת צבי יישב זה דווקא בעדיות דעלמא שאם האמת כדברי העדים בוודאי הדין כדבריו הוא דהתנו חכמים בתקנתן שבמקום אונס מקבלין, אבל לפסול עדים שאף אם העדים פסולים, מ"מ יוכל להיות שאומרים אמת אפי' במקום אונס אינו יכול לפוסלן, וא"כ ראיית ריב"ש טובה, אך לענין קידושין שאם העדים פסולים אין כאן קידושין אפי' המעשה אמת, שוב במקום אונס מקבלין כמו בכל עדיות. ו) עתה הנני חוזר על מ"ש דממה דקיי"ל דבכל אונס מקבלין משמע דס"ל כרשב"א דמדרבנן, ראיתי שגם בתשו' תפארת צבי כתב כן שדינים אלו תלויים והרעיש על רעק"א שרצה לומר דאף דמדאורייתא מ"מ יועיל אונס לחוד, ואמר דמי הרשה אליו לומר טעם שלא נזכר בראשונים דהרשב"א תירץ משום דמדרבנן והרא"ש דס"ל דמה"ת, ס"ל דמשום שהנתבע פושע יעיי"ש והוא כדבריי, והב"י כתב להדיא בפשיטות דמדרבנן, ומפני שאין הדבר מפורש שהסכמת הש"ע כהרשב"א כתבתי דאת"ל דהוי ספק מ"מ מותר משום ס"ס: ז) עוד הקשה על מ"ש דאם פסלו עדים ליכא מלקות דוהצדיקו מאחר שחשוב שלא עשו רעה לאדם, והקשה על זה מרמב"ם דעידי קינוי וסתירה שהוזמו לוקין אף שלא עשו לה רעה, שאם האמת שטהורה לא יזיק לה המים, וחשב זאת לראי' ברורה, ואינה ראי' כלל, שהרי עכ"פ אסרוה לבעלה עד שתשתה והשתי' לא דבר נקל הוא, שכמה בזיונות עשו לה בשעת השתי' שהיא יותר ממאה מיתות, והכל משום שעברה על דת שנסתרה אחר הקינוי, וכל זה שקר וכל הבזיונות בחנם, וע"ז נאמר שלא עשו לה דבר, ועוד דלפעמים מתייראת מלשתות אף אם טהורה היא שמא יבדקוה המים כדאיתא בסוטה (י"ט:) הא דהדרא בה מחמת רתיתא, עי' פרש"י דאינה מאמנת שלא יבדקוה המים אפי' היא טהורה, ולמ"ש לדעת החולקים על הריב"ש משום דבידו לעשות תשובה, לא חשוב הגמר דין חיוב גמור, מ"מ כאן חיוב גמור ממנ"פ או שתאמר איני שותה ותיאסר על בעלה עולמית או שתקבל הבזיונות: ח) ומ"ש על שהבאתי ראי' מרמ"א סי' ל"ד שאם העידו על אחד שעבר עבירה ולא הגידו הזמן אין לפסול רק העדות שהעידו אחר שנודע בבירור שהי' אחר העבירה, ומ"מ העדות שהעיד לאחר שעבר בבירור פסול, ומזה הבאתי ראי' לבטל החשש מש"ך דס"ל בדיני ממונות אם אמר איני יודע פסול, והחשש דלפסול עדים לא שייך נעילת דלת, ומזה דברי השואל בנוב"י מהד"ק סי' נ"ז, והנוב"י כתב ע"ז שסברה ישרה הוא, וע"ז כתבתי ליישב מדברי רמב"ן ור"ן סנהדרין דלפסול עדים לא חשוב והרשיעו שיתחייבו מלקות ושוב לא שייך אתה יכול להזימה, וכתבתי שמהריב"ש אין ראי' לנידון דידן, דריב"ש לטעמי' דס"ל איני יודע כשר בדיני ממונות וגם חשש שני דלא שייך נעילת דלת ג"כ ריב"ש לטעמי' דיכולין לפוסלו שלא בפני בע"ד דלא חשוב שעשו לו דבר, ולא שייך בי' הזמה, אך מרמ"א יש ראי', וכבודו כתב חשש דמה"ת הא בעי דרישה וחקירה והעדים כשרים מה"ת והוי קידושין מה"ת, ומריב"ש אין ראי' כמ"ש, ומרמ"א אין ראי' לקידושין עכ"ד: ט) והנה לפי דבריו הי' לו לש"ך לחלוק על רמ"א דאף אח"כ אין העדים נפסלין, ועוד דזה ברור דלפסול עדים לא שייך נעילת דלת וכמ"ש בנוב"י, וראי' ג"כ מפרק ב' דכתובות (שם) דמשני במתו משום דהוי שלא בפני בע"ד אף דמתו והוה אונס, ע"כ דלפסול עדים אינו דומה לדיני ממונות ולא תקנו להקל וכמ"ש בתפארת צבי כנ"ל, וע"כ הטעם משום דלפסול עדים לא בעינן אתה יכול להזימה, וכ"כ בנוב"י שם, רק אני כתבתי מטעם אחר, וא"כ גם לדידן מהני אפי' לקידושין, ועוד דפסול איני יודע בחקירות הרי הכשירוהו חכמים בגט שאין בו זמן מבורר, רק כתוב בו שבוע חודש שבת, וכבר כתב