אבני נזר אבן העזר ריט

והאנ"ח שלא ידעו זה י"ל שמותר להם מסברא, ועוד דאיסור טריפה מפורסם ובב"ח מפורסם בכל ישראל שאין אוכלים שום טריפה ובב"ח, משא"כ בזה שההיתר אינו רק באנ"ח, והרבה מהם שמחללים ויחשבו שהדין עם המחללין: ג) ומ"ש שאני הא דמכילתא שכל ישראל הוצרכו לחלל, באמת כן כתבתי גם אנכי בתשובתי שי"ל כן, אך נ"ל משמעות גמ' מנחות (ס"ד.) דגם לפי האמת חמור יותר במי שעדין לא חילל שבת זה מדאמר ר' חנינא סגן הכהנים דעומר בשבת נקצר באדם אחד מוטב שיתחלל באדם אחד וכו' ואף דעי"ז נצרך האדם אחד לחלל בהרבה פעמים, ע"כ בזה שכבר קצר אינו חמור כל כך אם יקצור עוד כמו אם יקצור אדם שלא קצר עדיין: ד) ומ"ש עוד דבסלאזבע א"צ לחלל בכל המלאכות, הנה הקנה רעם (שקורין ביקס) יש בו מלאכת הבערה כמו בציגאר ופאפיראסען, ובעיקר מ"ש רו"מ שאין רוב טועים בכך לא ידעתי, וזכרוני בעת הייתי במרחץ שטשאווניטץ יען היינו מוכרחים לשתות נסיובי דחלבא שעשאם גוי לרפואה רצו קצת אנשים להקל קצת במאכלות אסורות וגערנו בהם ואמרנו מה שצריך לרפואה מותר, והיותר אין שום היתר, ומ"מ אני רואה דעת המוני שלא להבדיל בין אונס לרצון וחושבים הואיל והותרה הותרה: ה) אך מ"ש מדברי התומים זה טוב, אך אין לסמוך על פלפול ותירוץ להלכה, והגב"ע ההוא הי' קצת עדים שהעידו בפניהם אך לא הגידו שידעו העדים שהיום שבת ואמרתי מסברא ודאי אין רוב בני אדם שוכחין שבת כמ"ש הריב"ש סי' שי"א, וע"כ הטעם משום חזקת כשרות דעדים ובאנשים האלה שמפורסמים לפושעים אזיל חזקת כשרות דעדים [אך לא סמכתי על טעם זה לבד כי היו עדים שהעידו על החילול שבת שידעו שהיום שבת, אך אלו הי' שלא בפניהם וידוע דעת רוב הפוסקים שיכולין לפוסלן שלא בפניהם, ואם ירצה מעכ"ת שיחי' אעתיק לו כל התשובה ואשלחנו אל ידו הגדולה] אך בנידון דידן שאפשר רוב ע"ה טועין בכך, בפרט שהשיבו כן שבסלאזבע אין שבת אפשר אפי' בלא חזקת כשרות לא נפסלו, סוף דבר עדיין הדבר מסופק אצלי קצת, וכפי הנראה ודאי יודעים שהצנועים כל מה שיכולים להשמר עצמם מחילול שבת שומרים עצמם. אך אפשר סבורים שזה אינו מעיקר הדין, ובזה יש לעיין אם יחשב מזיד: ו) ובענין החשש שמא התוודו ועשו תשובה ביוהכ"פ, ורו"מ הביא דברי הפוסקים דלא חיישינן שמא עשה תשובה, ולא דמי לעדים דרגלים לדבר הואיל והתנה כן, גם אני ראיתי דברי פוסקים ההם, אך הלא עיקר ספק שלי מחמת שהי' יוהכ"פ בינתיים, ואמנם כי לדעת מהרשד"ם בתשו' הא דלא חיישינן גבי עדים שמא חזרו בתשובה, דלא מהני גבי עדים רק תשובה דזה בורר, ודווקא בעל מנת שאני צדיק כוונתו לצדיק כזה שהרהר בתשובה, א"כ גם בעבר יוהכ"פ מ"מ לא עשו תשובה דזה בורר, אך לטעם שאר פוסקים דווקא בעל מנת שאני צדיק מדהתנה רגלים לדבר. אבל בסתמא לא חיישינן, מ"מ ביוהכ"פ שכל ישראל מתוודים ושבים י"ל חשוב כמו רגלים לדבר: ז) ובאמת קשה לי על הסברא דרגלים לדבר מדברי תה"ד סי' שט"ו דמראה לגנב לגנוב לא דמי למוסר, דשמא יעשה תשובה ולא ברי הזיקא, והביא הא דקידושין (מ"ט:) ע"מ שאני צדיק, וכתב וז"ל ואע"ג דאיכא למימר דהתם משום חומרא דאשת איש תלינן מספק להחמיר מ"מ הא שמעינן דאיכא צד רגלים לדבר למימר הכי] עכ"ל, ומדלא אמר דאין לומר דהתם משום רגלים לדבר, ש"מ דס"ל לתה"ד דטעמא דע"מ שאני צדיק לאו משום רגלים לדבר, מ"מ אי לאו יוהכ"פ בפשיטות להקל כדעת כל הפוסקים הנ"ל דבעדים לא חיישינן, אך משום יוהכ"פ צ"ע לדעתי, ורו"מ ינופף ידו שנית לברר הלכה זו: ידידו דו"ש וש"ת באה"ר ואהבה עזה הק' אברהם סימן קכו ב"ה יום ג' מסעי בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי כל רז לא אניס לי' כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבד"ק גאסטנין. יקרת מכתבו הגיעני והנני להשיבו. א) מ"ש על הרמ"א שכתב בפסול עדים שלא בפניהם הוי תרי ותרי, הא יקשה קושיית התוס' כתובות (כ'.) הא קיי"ל כר"ה דאמר זו באה בפני עצמה ומעידה עכ"ד, פשוט דס"ל כתירוץ רשב"א דשאני הכא משום דאילו הוה קמן הוה מודי : ב) מ"ש על שרציתי לסמוך על הריב"ש ולומר דבקידושין כ"ע מודים איך נכניס עצמינו לחלוק על הב"י סי' מ"ב בד"ה מ"כ בעידי קידושין שנפסלו שלא בפניהם הוי מקודשת גמורה והרעיש כו' חלילה לחלוק על להלכה על הב"י עכ"ד, אך זה לא פסק הב"י רק הביא מה שמצא כתוב, וזה ידוע שכמה פעמים מביא הב"י בשם גדולים או גדול אחד ולאחר איזה שיטין מביא דברים אחרים סותרים לדבריו הראשונים, ולא הביא דרך פלוגתא, רק הביא זה בפ"ע וזה בפ"ע, וע"כ דלא כל מה שהביא הביא דרך פסק, וזה ידוע מאד לבקי בספריו, והנה ר"ת הארוך התיר, וחכמים החולקים בטח הי' סוברים כדעת הנמק"י או חוששים אליו, ואל החילוק דק שחלקתי לא ירדו, או הי' סוברים כדעת מהרי"ט שהקשה על הנמק"י דאפי' תרי ותרי לא יהי', ממילא גם בקידושין כן, אך לדידן שאין לנו אלא שיטת הריב"ש דנאמנין לגמרי, ושיטת הנמק"י ורמ"א דהוי תרי ותרי, ממילא בקידושין נאמנים הפוסלים לגמרי, וכ"ת יוכל לידע בטח שראיתי המ"כ שהביא הב"י, שגם הנוב"י בתשו' סי' ע"ב הביא זה המ"כ ולא עשה רושם אצלי: ג) מ"ש דלפלא בעיניו מ"ש שדעת הש"ע כהרשב"א דאין מקבלין שלא בפני בע"ד דרבנן, הלא הרמ"א בתשו' סי' י"ב פסק כהרא"ש דהוה דאורייתא, ידעתי מזה, אך דעת הש"ע ודאי דהוה דרבנן כמו שיתבאר, ותשו' הב"י ותשו' הרמ"א כאת