אבני נזר אבן העזר ריח

ושוכחים שבת כמ"ש הריב"ש, הובא בב"י סי' ל"ד סעיף ה', וצ"ל דאמרינן ג"כ להיפוך אין רוב ישראל עושין מלאכה בשבת בזדון ח"ו אלא ודאי שכח, וכל זה באנשים דעלמא שאין מעשיו ידועים. אבל אנשים אלו שכתב בגב"ע וז"ל הקול בעיר בפי כל היודעים את אנ"ח שהעידי קידושין הנ"ל הם פושעים גמורים ומחללי שבת ברצונם רקים ופוחזים עכ"ל הגב"ע, ואיתרע רובא דידהו, דרוב כשרים אין להם שם רע כזה, ואותם שיש להם שם רע כזה מנ"ל שרובם אינם מחללים שבת, והוא כעין סברת תב"ש במים במוח ולא נודע אם מוח מקיפו דלא שייך להתיר משום רוב בהמות כשרות, דרוב בהמות כשרות אין להם מים במוח, וכיון דאיתרע רובא דידהו שוב אזלינן בתר רוב שאין שוכחים שהיום שבת: כא) ועוד יש לדמות זה להא דב"ק (צ"ט:) זיל אייתי ראי' דמומחה לתרנגולים את ואפטרך, משום דההיזק ודאי צריך לברר שאנוס הוא, ה"נ כיון שעברו ודאי, שוב צריך לברר ששכחו, רק בעלמא ההיתר משום רוב ישראל אין חשודין על השבת, כהא דגיטין (נ"ד) לא נחשדו ישראל על השבתות, משא"כ באנשים שיש להם שם רע כזה, ועי' בב"י סי' ל"ד בשם הרשב"א בעדים שיצא עליהם קלא דלא פסק שוב אין מוציאין ממון על ידם, אך הרא"ש חולק, ובסמ"ע ס"ק ס"א פסק כהרא"ש, מ"מ לענין זה נראה דהרא"ש דה דשוב אין מחזיקים אותם בשוכחים: כב) ועוד יש לצרף כל הנ"ל להיות שלש ספיקות, בשלש ספיקות גם הש"ך מודה דמועיל אפי' במקום רה, שמא כהריב"ש וסייעתו דיכולין לפסול עדות שלא בפניהם, שמא כהרשב"א דלקבל עדות שלא בפניו בדיני ממונות הוא רק פסול דרבנן, ושמא לא שכח: כג) ובעיקר פסול אנ"ח מחמת חילול שבת, נולד לי קצת מיחוש מהא דמכילתא כי תשא ריב"ב אומר הרי הגוים שהקיפו את ארץ ישראל וחיללו את השבת שלא יהי' ישראל אומרין הואיל וחללנו את מקצתה נחלל את כולה, ת"ל מחללי' מות יומת אפי' כהרף עין מחללי' מות יומת עכ"ל, וא"כ י"ל גבי אנ"ח דמורין התירא הואיל בלא"ה צריכין לחלל שבת בסלאזבע חושבין שמותרין לחלל את השבת כולה, שהם לא למדו המכילתא, ובגב"ע ראיתי שאיש חיל אחד השיב בסלאזבע אין כאן שבת, ומ"מ לפי הנשמע אין טועין בזה והכל יודעין שמה שמוכרח מוכרחין, והיותר הוא חילול שבת, וכיון שרואין אנ"ח אחרים שומרין שבת אין עליהם לימוד זכות: כד) ומ"מ בעיקר הדין דהמקדש בפסולי עדות יש שחששו שמא עשה תשובה כמבואר בש"ע אהע"ז סוף סי' מ"ב, והסכמת ח"מ וב"ש דאזלינן בתר סופם ואם חזינן לבסוף שעשו תשובה הוכיח סופם על תחילתם וחיישינן שמתחילה הרהרו תשובה בלבם, ואם לא נראה בהם סימני טהרה לא חיישינן: כה) ואני מסתפק אם עבר יוהכ"פ בין עבירה להקידושין ואם ביוהכ"פ התענו והתפללו בבית הכנסת והתוודו איך לא ניחוש שהווידויים לא הוה משפה ולחוץ לבד והרהרו תשובה בלבם, ויותר מבואר בתהלים במזמור לאסף ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון [אעפי"כ, כן פירש רש"י] והוא רחום יכפר עון, ואף שאין נראה שיוכשר עי"ז לעדות, מ"מ מה שמתכפר זה עצמו גורם הרהור תשובה, אך אולי יתברר גם זה שלא הי' בביהכ"נ ביוהכ"פ אני מסכים להתיר: כו) האומנם כי בתשו' מיי' לסדר נשים סי' י' והובא בתשו' מהרשד"ם חלק אהע"ז סוף סי' יוד משמע דבהרהור תשובה לא הוכשר לעדות, ודווקא בעל מנת שאני צדיק והוא רשע כוונתו שיהי' צדיק בהרהור לבד והיא גם היא נתרצתה בזה בזה, כ"כ הרשד"ם שם אבל פסולי עדות לא הוכשרו בהרהור, ולפי זה הא שאם לבסוף עשו תשובה גמורה הוכשרו למפרע, היינו דהוכיח סופו על תחילתו חשוב כאילו מתחילה נתבררה תשובתם, ועי' בתב"ש סי' ד' סק"ב מ"ש א"נ אמירתו דהשתא כאילו אמר בשחיטה עיי"ש, מ"מ אם התנהגו כדרך יהודים לבי נוקפי להתיר למעשה: כז) בין כך וב"כ להיות הענין חמורה שבחמורות וחז"ל הזהרו ע"ז מאד בענין הוראות אלו יראה לכתוב עוד אל גדול מפורסם בהוראה ואז אם לא התנהגו ביוהכ"פ כדרך היהודים אני גם כן סניף להתיר. הק' אברהם. סימן קכה ב"ה יום ה' קרח בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב. החוה"ש וכ"ט ורפואה ישפות ה' לכבוד אהובי ידי"נ הרב הגאון המובהק המפורסם נר ישראל ע"ה פה"ד כקש"ת מו"ה שניאור זלמן נ"י אבדק"ק ור"מ דק"ק לובלין יקרת מכתבו לנכון הגיעני ושם גילה רצונו שאשוב לו תיכף לקארלסבאד, אך הי' כואב לי יד ימיני ולא הי' באפשרי לכתוב, עתה ב"ה נתרפאתי והנני להשיב בעז"ה: א) מ"ש שהביא ראי' מדברי תה"ד במי שידע איסור מינקת חבירו ומסברא היקל בחודש העיבור לא חשוב שוגג כמו מי שאינו יודע, וה"נ כיון שיודעים עיקר האיסור רק שמוציא היתר בדוי. מלב עכ"ד, הלא מפורש בתה"ד דלא חשוב עבריין ועבדינן לי' תקנתא, משא"כ במזיד גמור ועבריין דלא עבדינן תקנתא, אלא דמ"מ אין דינו כשוגג גמור וקנסינן לי', וכיון דלא מקרי עבריין פשיטא דכשר לעדות: ב) ומ"ש עוד דעיקר האמתלא משום ההו"א שבמכילתא, ליתא, דא"כ בכל איסורין לא יפסול כגון בב"ח שדרשו אין לי אלא בחלב אמו כו' וכן בטריפה שדרשו אין לי אלא בשדה בבית מנין כו' עכ"ד, לדידי אינו דומה, בטריפה ובב"ח אין ההיתר מסברא רק שאינו מפורש בכתוב, וידוע שיש תורה בכתב ותורה שבע"פ, אבל בזה שמשמע במכילתא שהותר מסברא שלא יהי' ישראל אומרים הואיל וחללנו מקצתה חללנו את כולה, רק במכילתא דרשו מקרא לבטל הסברא