אבני נזר אבן העזר רטו

החזקה, אבל בספק אם בשעת מתן מעות שוב אמרינן חזקה שלא נתרצית כנ"ל, ומזה גופה ראי' שהי' לאחר מתן מעות, והנה יען כי בהיתר הזה יצא ספק לשיטת הרמב"ן דאינה טועה כלל. וכן אם תשיב פקדון דלשיטת הרמב"ן דלא חשיב פקדון יהי' תלוי במחלוקת הראשונים בשתיקה לאחר מתן מעות כעין ציפתא דאסא ולא שדיך אם חוששין מ"מ בצירוף היתר ג' יהי' היתר גמור: הק' אברהם. סימן קכד לרב גדול אחד. דבר עידי קידושין שבאו עדים עליהם לפוסלם, שנים העידו עליהם בפניהם ובפני המקדש שהבעירו פאפיראסין בשבת, האחד העיד עליהם שהבעירו ברחוב במעמד רוב אנשים, והשני העיד שהבעירו בקוואטיר, אך לא העידו שאמרו להעדים שהוא שבת, עוד העידו עליהם שני עדים שהבעירו פאפיראסין בשבת וידעו שהוא שבת אך עדותם הי' שלא בפני עדים והמקדש, וכולם לא אמרו באיזה יום, וקצתם אמרו בפירוש שאינם זוכרים איזה יום הי', ועד רביעי אמר באיזה יום, והעד שלישי ורביעי התנצלו עצמם מה שאין מעידים בפני העדים כי יראים מהם, השלישי אמר שמא יעשה לו רע בסלאזבע, הרביעי אמר כי ירא שמא יהרגוהו: תשובה תחילה נבאר דין לפסול עידי קידושין שלא בפניהם והזמת העדים שלא בפניהם: א) והנה דין זה תלוי עליו כל שלטי הגבורים, וראש המדברים בזה הוא הריב"ש סי' רס"ו שכתב הא דכתובות (כ'.) הזמה שלא בפניו נהי דהזמה לא הוה הכחשה מיהו הוה, אין הפירוש כעדות מוכחשת וכמו תרי ותרי, דליתא, דהא דאין מזימין אלא בפניהם, היינו לחייבו בדין הזמה, אבל מ"מ מהני לבטל עדותן, דכיון שהמזימין העידו בגופן של מוזמים והתורה האמינתם הוי כאילו פסלום בגזלנותא או בשאר פסול הגוף שיכולין לפוסלו ולבטל עדותם אפי' שלא בפניהם, דההוא דהתם שנים החתומים על השטר ומתו שפירש הרמב"ן ז"ל פסולו מחמת קורבה דאי משחקי בקוביא כפירש"י לא הוי אמרינן תרי ותרי נינהו דאי מתו לא מצי לפוסלם בגזלנותא, הרי שיכול לפוסלו שלא בפניהם, ואפי' למה שקיים פירש"י דכיון שמתו לא אתי למיפסלינהו ועל מנה שבשטר הן מעידין, אבל אם הי' חיים מצי לאפסלינהו, משמע כשהם חיים דומיא דמתים דהיינו שלא בפניהם מצי למיפסלינהו לבטל עדותם ועוד האריך יע"ש: ב) והרלב"ח השיב על דברי הריב"ש ותוכן דבריו דעיקר דברי הרמב"ן אינם מוסכמים דהנמק"י סובר דפסולי עדות היו אפי' פסול גזלנותא וז"ל דלפוסלו אין נאמנים שלא בפניהם כיון דפסול גופייהו הוא, וכדאמרינן גבי הזמה אין מזימין את העדים אלא בפניהם, אבל אם הם בעולם נאמנים אעפ"י שכת"י יוצא ממקום אחר כיון דאפסול גופייהו הן מעידין לאו תרי ותרי נינהו, דאינהו לא מהימני לאכשורי גופייהו, וזה אם נפרש משחקי בקוביא שהוא פסול הגוף וכדאמרן, אבל אם העידו שהם פסולים מחמת קורבה תרי ותרי נינהו ואין נאמנים עכ"ל, אך יען שהתוס' סוברים דבאומרים שעכשיו פסולים נאמנים לגמרי ואף שהרא"ש לא חלק עליהם מטעם שלא בפניהם, הוא מחלק באופן אחר דתחילת ביאת השטר לפני ב"ד הוי כבפניהם (וזה דוחק] ואף את"ל דאפי' אחר שנתקבל בב"ד האחרונים נאמנים, מ"מ בהזמה שלא בפניהם כיון דהזמה חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו, בפניהם דווקא, דאז שהעדות עליהם והם קרובים אצל עצמן, משא"כ כשמעידין שלא בפניהם דאז נראה כוונת עדותם לבטל העדות לא בגופן של עדים עכ"ד הרלב"ח: ג) וראיתי למהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ז הקשה על הנמק"י דכיון שאין יכולין להעיד שלא בפניהם אפי' תרי ותרי לא הוי וליגבי בי' כמו שטרא מעליא, אך בתשו' רמ"א חלק אעה"ז סי' ב' בעידי זנות שפסלו את העדים שלא בפניהם חשוב תרי ותרי והביא הא דשנים חתומים על השטר ומתו שהעידו על הראשונים שלא בפניהם, ע"כ אין נאמנים לגמרי רק חשוב תרי ותרי, הנה דס"ל דאף שאין יכולין לפוסלן שלא בפניהם מ"מ יוכלו להעיד בפני המלוה שהלוה פטור, יהי' מאיזה טעם שיהי', אלא דס"ל דכיון דעידי השטר ג"כ שנים חשוב תרי ותרי ודו"ק: ד) ונ"ל דאפי' לדעת הנמק"י והרמ"א יכולין לפסול עידי קידושין שלא בפניהם לבטל הקידושין לגמרי, דדווקא בהלואה דכל שהמעשה אמת מחוייב לשלם, וכן בזנות דכל שזינתה אפי' העדים פסולים היא נאסרת, ע"כ כיון שהעדים ראשונים לא נפסלו והם מעידים שהלוה או זינתה הוי תרי ותרי, אבל בקידושין הרי עדים השניים מעידין שאין כאן קידושין מאחר שהעדים פסולין ואפי' המעשה אמת, והראשונים אינם מעידין רק על עצמיות המעשה ואין מעידין כלל שנתקדשה בעדים כשרים, שאינם מעידין על עצמם שהם כשרין, ואפי' יעידו נוגעין בעדותם בזה, אין בעדות הראשונים הכחשה לעדות השניים, ודווקא בעידי הלואה וזנות דהשניים כיון שאין נאמנים לפסול העדים רק שהלוה פטור והאשה מותרת, יהי' מאיזה טעם שיהי', ועל זה הראשונים מכחישין. שהרי אומרים שהלוה וזינתה, אבל כשבאו לפסול עידי קידושין, העדים השניים מעידין שהוא פנוי', יהי' מאיזה טעם שיהי', אבל הראשונים אינם מעידין שמקודשת לגמרי, שהרי אינם מעידין על עצמם שכשרים הם ונתקדשה בעדים, ואף אם יעידו אין נאמנים, רק בכל קידושין מחזקינן לה במקודשת משום חזקת כשרות של העדים, שהם מוחזקים בכשרות, ומ"מ הא חזינן שהעדים נאמנים יותר, שהרי נאמנים להוציא איש מחזקת כשרות, ה"ה כשמעידים שהיא פנוי' עדותם מועיל יותר מחזקת העדים: ה) והרא"ש שם כתב וז"ל ומגבינן בי' תרי ותרי נינהו דעדים החתומים על השטר אעפ"י שאלו מעידים עליהם שהם פסולים, הוי כאילו שנים אחרים מעידין עליהם שהם כשרים, דחזקה מלוה אין מחתים עדים פסולים על שטרו, והך חזקה חשובה כעדים, ולא מיירי דמעידין שהם עתה פסולים, דאהא לא הוי פריך תרי ותרי נינהו ופסולין הם לגמרי דלא עדיפא עדים החתומים על השטר ממה שהי'