אבני נזר אבן העזר ריג

עדות שאתה ילה"ז ואעפי"כ הכחשה בחקירות מבטל העדות, ועוד דחכם יצחק בכר דוד הביא ראיות דתירוץ הראשון עיקר, ובאמת כל הראשונים במכות כתבו תירוץ הראשון: ג) היתר הב', כי ע"א אמר שלא אחזה בידה רק ב' זאקאנדעס, ואח"כ החזירתו, ודעת החכ"צ דכיון שלא אמרה הן מהני השליכה תוך כדי דיבור דמגלה דעת שקבלתה לא היתה על דעת קידושין, וה"ה החזרה לידו, וכן הסכים בספר צ"צ החדש, ונראה דה"ה החזרתו לידו תיכף תוך כדי דיבור: ד) היתר הג' מחמת פיסול העדים, הן אמת דמחמת שהעידו על אחד שאכל מקעסיל שמבשלים בשר עבור אנ"ח אין לפוסלו בהחלט, דהא בעינן עבירה שיש בו מלקות, ורוב טריפות מחמת סירכא, שהם רק ספק טריפה כדאיתא בסי' פ"א סעיף ב', גם בשר אחוריים מבהמה כשרה מוכרים לערלים בחזקת טריפה, ואי שמטילים לתוך הקעסיל חזיר להטעים וטעם לרוב הפוסקים אין לוקין, מ"מ כיון שעל אחד העיד אחד שכתב אדרעס בשבת, הגם שהרמ"א או"ח סי' ש"מ סובר דכתיבה בלשון פוליש אינו מן התורה, כבר השיגו ע"ז המג"א סי' ש"מ והעלה שהוא דאורייתא, והב' העיד עליו ע"א שגנב קורקבן, ולדברי שני העדים אלו הקידושין בטלין הוי עדות מיוחדת לבטל הקידושין: ה) האומנם כי בתשו' הרמ"א סי' י"ב בעידי זנות לאסור האשה על בעלה שבאו עדים והעידו על העדים שהם פסולים אך שעדותם על העדים הי' שלא בפני העדים, וכתב הרמ"א דהוי תרי ותרי, דהעדים מעידים שהעדות בטלה ואלו העדים מעידים שזינתה, ומוכיח כן מהא דגרסינן פרק האשה שנתארמלה (י"ט:) שנים החתומים על השטר ומתו ובאו אחרים ואמרו פסולי עדות היו אם כת"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים, ומקשה תרי ותרי נינהו, הרי דאף דהעדתם על העדים הי' שלא בפניהם, וכ"ש שמתו, והוא עוד גרוע משלא בפניהם, מ"מ כיון שלפי דברי האחרים השטר בטל חשובים עדים לבטל השטר, רק שהראשונים ג"כ עדים כיון שנשאר בחזקת כשרים דאורייתא לפוסלן שלא בפניהם עיי"ש היטב בסוגיא ופוסקים שם ובתשו' הרמ"א, וה"נ בנ"ד כיון שעל כל אחד מהעדים אין כאן אלא ע"א מעיד עליו שהוא פסול ונשאר עדים כשרים הוי תרי ותרי: ו) יש לחלק דבקידושין אפי' המעשה אמת כל שהעדים או אחד מהעדים פסולין [דנמצא אחד מהם פסול עדות שניהם בטל ואפי' מקדש בע"א לא הוי, האומנם כי יש לפקפק בזה לדעת התוס' והרא"ש דאין הפסול פוסל אלא אם כן בא להעיד בב"ד, נמצא בשעת קידושין עדיין כשר הי' וכשבא להעיד אח"כ חשוב כמו העד כשר דלא נתבטל הקידושין, ליתא חדא דדיעה הראשונה בחו"מ סי' ל"ו שהיא עיקר בכל מקום דבראי' דאחד בלבד נפסלין וכן פסק הש"ך שם, ועוד הא הריטב"א כתב דעידי קידושין כיון שהמעשה מתקיימת על ידם חשוב כבא להעיד, ועוד דלרוב פוסקים מקדש בע"א אין חוששין לקידושין הקידושין בטלין נמצא שאין כאן עדים על הקידושין כלל, כיון שאין העדים מעידין שכשרים, ודווקא בעדים החתומים על השטר, הרי העדים שמוחזקין בכשרות מעידים שהלוה, ואף שעדים אחרים מעידים שפסולין והעדות בטלה, מ"מ אלו שמעידין שהלוה ג"כ חשובים תרי, אבל הכא העדים אינם מעידים רק שאמר הרי את מקודשת ונתן המטבע, ואף אם האמת כן, העדים אחרים מעידים שהקידושין בטלין מחמת שהראשונים פסולין, וע"ז אין להעדים אחרונים מכחישים, ודווקא בעידי הלואה שכשעדים אחרים מעידים שפסולים הי' אין עדותן רק משום דא"כ אפשר דהלואה שקר. והרי עדים הראשונים מעידים שהלואה אמת, משא"כ בקידושין: ז) אך בב"י סי' מ"ב בעידי קידושין שהעידו עליהם אחרים לפוסלם צריכה גט משום דאין יכולין לפסול העדים שלא בפניהם, ואף דמ"מ עדים אחרים מעידים שהקידושין בטלין, ע"כ דאף כה"ג חשוב תרי ותרי, מ"מ אף לדברי הב"י מהני עדות הבאים לפוסלן להוציאן מכלל ודאי קידושין לכלל ספק, ונ"מ בהצטרף עוד ספק אחד לשוויא ספק ספיקא: ח) ולכאורה יש לפקפק דהתינח אם הוגבה עדות הבאים לפוסלן בפני המקדש,, אבל בנ"ד המקדש לא הי' שם רק העדים הנפסלין והרי על העדים לא חל עדותן לפוסלן, שעל כל עד אין כאן אלא ע"א רק על הקידושין לבטלן ואינו מועיל אם לא הוגבה העדות שלא בפני המקדש, ואין להתיר משום דהאשה מוחזקת בעצמה מקבלין עדות שלא בפני בע"ד, דהמעיין במהרי"ט חלק חו"מ סי' ל"ב, הובא בקצוה"ח סי' כ"ח סק"ט יראה שאין ענין לכאן: ט) אבל לאחר העיון נראה דהעדים הבאים לבטל הקידושין א"צ להעיד בפני המקדש, ואמינא בזה סברא וראי', סברא, דאין האשה ממונו של בעל כמ"ש הר"ן פ"ק דגיטין דמהאי טעמא לא טענינן לבעל מזוייף, וכן משמע סוף פ"ג דקידושין (ס"ז: דהא דאין קידושין תופסין באשת איש יליף לה מהקישא דר' יונה דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות, ולא קאמר בפשיטות שהרי הוא בעל והאיך תוכל להקנות עצמה לאחר, מוכח דלא חשובה שלו רק איסורא רכיב עלה, וא"כ שבאין לבטל הקדושין אין העדות נגד המקדש רק על האשה, ובאמת שאין זה סברא ברורה, רק שיש לי ראי' מהא דכתובות (כ"ב:) שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אף אם נשאת תצא ואפי' אם נשאת לאחד מעידי' ואומרת בריא לי דבכה"ג בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תצא בגירושין תצא, ואמר שם הטעם משום דגירושין יכולה מכחישתה, ופירש"י שאם יבוא הבעל ויאמר לא גרשתי תוכל להכחישו, הרי דבשאין הבעל לפנינו עסקינן ואעפי"כ אי לאו תרי דאמרי לא נתגרשה, הי' העדים שאומרים נתגרשה נאמנים. וכן משמע ברמב"ם וש"ע סי' קנ"ב סעיף ח' וז"ל הי' לה ב' עדים שהיא גרושה תנשא לכתחילה, ומשמע סתמא שאין הבעל שם ואעפי"כ מהני עדים להשיאה לכתחילה, ומה לי עידי גירושין ומה לי עידי ביטול הקידושין, ולראי' יש לדחות דענין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא דאין חבין לאדם שלא בפניו כמ"ש בש"ך סוף סי' ל"ח והעדים שאמרו גירשה אומרים שבדעתו גירשה ואין רצונו באשה זו ולא חוב הוא לו. אך ברש"י חזקת הבתים בטעם אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דאי הוה קמן דילמא הוי מזים להו. וכיון דחיישינן דמשקרי וחוב הוא לו מה שמגורשת ולמה יהי' נאמנים,