אבני נזר אבן העזר רה

סימן קכב בענין הנ"ל. ב"ה אור ליום ד' צו י' אדר שני תרמ"ו לפ"ק. שוכ"ט לכבוד ידי"נ הרה"ג המפורסם נ"י עה"י פה"ד מו"ה בנימין וואלף שליט"א יקרת מכתבו אתמול הגיעני וחביב אלי לישא וליתן עמו יען כי מכותלי מכתבו ניכר כי אין כוונתו רק להעמיד האמת על מכונו אשר גם אני חפץ בזה, יה"ר שיקויים בנו הכתוב מאיר עיני שניהם ה', וע"י התשובות ברצוא ושוב יתברר ההלכה על בורי', אך בדבר אחד אינני מרוצה שקרא מכתבי במהירות מאד והנני מחוייב להודיעו לא כמתייהר חלילה כי דברי צריך לדקדק בהם היטב, ואחד מן הגאונים המפורסמים שבמדינתינו כתב אלי פעם אחד כאשר שלחתי אליו קונטרס לעיין בו השיב לי כי תמיד הוא מעיין בדבריי כמו שהוא מעיין בדברי הראשונים ז"ל וכעת אין לו פנאי לזה עכ"ל, ואם הי' מעיין בדבריי מעט עיון הי' מרויח לו טובה הרבה, עתה הנני להשיבו: א) בתחילת דבריו כתב וז"ל מה שהוכיח כת"ר לדעת הרא"ש ז"ל דהאיסור שוה בין שבא על הפנוי' בין על השפחה כו', במח"כ לא כתבתי כן, ומאין הוכחתי כן, ואדרבה פשטן של דברים דשפחה מה"ת כפשט הסוגיא דפ"ק דקידושין גבי עבד עברי כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית ע"ע חידוש הוא, הרי דמה"ת אסור, וכדעת התרגום, וידוע שהרמב"ם יחידאה הוא בדין היתר השפחה, וגם לומר שדעת הרא"ש בוודאי שביאת הפנוי' באקראי מה"ת, ודאי אינו מוכרח. רק מהטור סי' כ"ו משמע שהרא"ש אינו חולק על הרמב"ם, רק רציתי להכריח שלהרא"ש הוקל האיסור בשיחרור לבד בלא קידושין לכל השיטות, וע"כ לא מבעיא אם הרא"ש סובר ביאת הפנוי' דרבנן ושפחה דאורייתא דהקל באיסור, אך אם ביאת הפנוי' דאורייתא ושפחה דרבנן ע"כ שפחה שאינה מיוחדת עכ"פ לא עדיפא מבת ישראל שאינה מיוחדת והיא קדשה, דכיון דשייך בה יחוד ולאו קדשה היא כשמתייחדת, שוב שייך בה איסור קדשה כשאינה מיוחדת [ובאמת לדעת רוב פוסקים דשפחה אפי' מיוחדת קדשה היא, שוב אין לחלק בה בין נתייחדה או לא, דכל ביאותי' קדישות, ובזה נדחה השגה שני' שהשיב עלי, דא"כ ע"כ יהי' אסור בשפחה שאינה מיוחדת, וזהו אינו דלהרמב"ם היחוד לא מעלה ולא מוריד, ולהרא"ש באמת יהי' מוכח מזה דכל שפחה קדשה, ואין נ"מ כלל אפי' אם היא מיוחדת ולע"כ שכל ביאת עבדים ושפחות קדישות חומרם קולם והכל מותר] ושוב הקל באיסור משום שאינו מחלל זרעו: ב) ומה שכתב דמשום חילול זרע לא יקרא בעילת זנות, למה זה, אטו חילול זרע לאו איסור הוא, ומה שהקשה דא"כ גבי איילונית דליכא חילול זרע מאי איכא למימר אין זה מוכרח כלל, דבאיילונית ליכא חילול זרע, והרי באיילונית ליכא איסור הוצאות ש"ז לבטלה, ע"כ דאף שאינה מתעברת ע"י נעשה] מהם דבר מה, ובקידושין (ע"ח.) גבי כהן גדול באלמנה לוקה שתים ומקשה ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו ומשני שלא גמר ביאתו, ולא משני באיילונית, ועוד לר' יהודה ביבמות (ס"א:) דאמר זונה זו איילונית וכתיב בה ולא יחלל זרעו בעמיו, הנה גם באיילונית איכא לאו דלא יחלל ושייך חילול זרע באיילונית, וממילא בישראל ג"כ חשוב חילול כשבא על השפחה אפי' איילונית, וזה לרווחא דמילתא לכל השיטות, אך בפשיטות כיון דמסתמא הרא"ש בשיטת התוס' וכל הפוסקים לבד הרמב"ם דביאת השפחה קדשה, אף לפי הנראה מטור סי' כ"ו דהרא"ש מודה דביאת פנוי' אסורה בלאו דלא תהי' קדשה, מ"מ ודאי שפחה חמורה דאין היתר לאיסורה ואם ישחררנה גופא אחרינא היא וחשיב דבר שלא בא לעולם אף דבידו כדאיתא בקידושין (מ"ב:) וה"נ לא חשוב איסור קל משום שבידו לשחרר] משא"כ פנוי' שאינה מיוחדת אפשר לקדשה או לייחדה, וכה"ג חשוב קיל אסורה כדאיתא ביומא (פ"ג.) גבי טבל ותרומה מר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוני' ואידך לא פליג אלא משום דתרומה חזי לכהן כו': ג) מה שרצה להכרית דשפחה לעבד כנעני מותר אף שאינה מיוחדת מלשון שכיחא לי', אינו מוכרח דשפחה שכיחא לי' לישא, ואי שכיחא לי' בזנות מאי איריא שפחה, גוי' נמי, דלא גזרו בעבד נשג"ז, אך מוכח כן בנדה (מ"ז.) ר"נ מחליף להו וכן מפורש ברמב"ם: ד) מה שיישב קושייתי סוף אות ז' בהגההה על הרמב"ן דלמה לי לא יהי' קדש תיפוק לי' מלא תהי' קדשה, ותירץ מעלתו דעיקר קרא לאו להכי אתא, אפשר ליישב כן, אך מה שהקשה עוד לפי תירוץ שלי דלא נודע הבא על שפחה מבא על בת ישראל, והקשה באמת מנ"ל לאסור בשפחה, הנה מבואר היטב בדבריי, דוודאי מצד שהשפחה קדשה, אין לאסור שכל ביאותי' קדישות, אף אם תבעל לעבד, אבל האיסור משום לא יהי' קדש שהוא שייך בו קידושין ובועל בקדישות וכמו שישראלית נשאת לעבד נכלל בלאו דלא תהי' קדשה דהיא קדשה לעיני שמש, כן ישראל נושא שפחה נכלל בלא יהי' קדש דהוא קדש לעיני השמש וא"כ מה ק"ל כלל: ה) מה שהקשיתי על התה"ד שכתב בטעם הרא"ש בפנוי הבא על הפנוי' דלא אמרינן דלשם קידושין הוא בועל משום דפנוי' רק איסור מדרבנן, והקשיתי שהרי הרא"ש הוכיח כן מר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה, ונימא דלשם קידושין בועל ולאו זונה היא, אלא ודאי דלא אמרינן דלשם קידושין בועל, ולר"א ודאי פנוי' בלאו דולא תזנה הארץ כמ"ש הרמב"ן עה"ת, וע"ז השיב כת"ר דהן אמת דהריב"ש כתב בתשו' סי' שצ"ח דע"כ לר"א אסור מה"ת עכ"פ, דאל"כ למה עשאה זונה, מ"מ ע"כ התה"ד והרא"ש אינם סוברים כן. שהרי כתב התה"ד בטעם הרא"ש דע"כ לא חיישינן לקידושין דאולי לא ירצה לקדשה, ואכתי קשה למה עשאה זונה, נימא שייחדה לפילגש, שהרי הרא"ש הוא ממתירי הפילגש ושוב לא תהי' זונה כיון שמותרת, אלא ודאי לא תלי הא בהא ואף שמותרת זונה היא, והנה ע"ז א"צ להשיב, דכמו שאינו רוצה בקידושין או היא אינה רוצית כן אינם רוצים ביחוד רק באקראי רוצים לזנות: ו) אך כת"ר הביא עוד ראי' מהמל"מ שנסתפק בפילגש לר"א אם עשאה זונה, וע"כ ס"ל