אבני נזר אבן העזר קפו

פב) ונ"ל ראי' לדבריהם דכשאוחז החפץ בידו אם יפסוק כחו יפתח היד ממילא ויפול, מהא דכתב התב"ש סי' ג' שאם הי' סכין בידו ופתח ידו ונפל הסכין מידו ושחט פסול דלא חשוב כחו שאינו אלא מסלק כחו וממילא הסכין נופל, ולא דמי למסלק דף מגלגל המים לסכין קבוע בגלגל דחשוב כחו, דשאני התם שאלמלא הוא לא הי' נשחט, משא"כ הכא שאינו רק מסלק עצמו ונשחט ממילא עיי"ש שמוכח כן מהרשב"א והוא ש"ס ערוך זבחים, ולפי דברי החמדת שלמה והגאון ז"ל מליסא דכשהחפץ בידו בכחו מחזיק החפץ ניחא,, דכשפותח הוי רק מסלק כחו, משא"כ אם נאמר דממילא החפץ סגור בידו א"כ כשפותח הוי כחו: פג) ועוד דלכאורה תמוה לשיטתו הא דאמר בשבת (ג') משחשיכה דאי שדי לי' אתי לידי חיוב חטאת, ולמה, כיון דרק מסלק כחו, ושבת דומה לשחיטה דכחו בעינן ואי לאו מכחו אזיל לא חשוב שהוא עושה המלאכה, ולא דמי לנזקין דכתב הרא"ה דע"כ חייב כשנפל מתוך חיקו, דשאני נזקין כל היכי דאיהו גרים חייב עיי"ש בבדק הבית, דבשבת לא שייך תירוץ זה, דלהדיא אמרינן בשבת (ק"כ) לא תעשה עשי' אסור גרמא שרי, ומדברי הר"ן בסנהדרין יש ללמוד ג"כ דשחיטה חמורה מנזקין ואף מה דחשוב מזיק לא חשוב כחו בשחיטה דכתב שם אשו משום חציו לא מהני בדיני נפשות, והביא שם מה דכח שני לא מחייב בדיני נפשות ובנזקין כה"ג וודאי מחייב, והרי בשחיטה ג"כ כח שני לא מהני כדאיתא בפ"ק דחולין, ומדבריו נראה דשבת ג"כ לא דמי לנזקין, דכתב רש"י עירובין (פ"א.) במשנה דכי שופך מים ברה"י ויוצאין לרה"ר כיון דלא שפיך להו ברה"ר גופי' ליכא איסור דאורייתא, ובנזקין כה"ג ודאי חייב כמו בכח שני דפשיטא לי' להר"ן דחייב משום גרמי כ"ש בזה, א"כ שבת ג"כ דינו כשחיטה ודו"ק, וצ"ל כדברי החמדת שלמה הנ"ל דהיד אינו מחזיק החפץ אלא לשעתו, נמצא שבשעה שהוציא ידו עם החפץ כבר עומד החפץ לנפול לרה"ר אם לא יחזיקנה כל שעה בכחו בידו, נמצא כשיסלק אח"כ כחו מידו והיד נפתח חייב מחמת מעשה ראשונה שמתחילה הי' עומד ליפול, דמחוסר מעשה החזקת החפץ בידו כל שעה, וכשלא עשה המעשה אח"כ הרי נפל מחמת הוצאה ראשונה ודו"ק: פד) הן אמת דאכתי קשה כשהוציא ידו מבעוד יום יהי' מותר לכתחילה להשליך החפץ מידו לרה"ר, ובסוגיא שם לא משמע הכי, ומפורש ברש"י להיפוך. אך לא קשה דלכתחילה אף גרמא אסור בשבת [שלא במקום הפסד כמפורש ברמ"א סי' של"ד סעיף כ"ב בשם המרדכי, וכן מפורש בתוס' ביצה (כ"ב) בד"ה והמסתפק דגרם כיבוי בשבת פטור אבל אסור] ודינו כמו בנזקין דחייב בנפל מתוך חיקו, וכתב הרא"ה הטעם משום דבנזקין אפי' גרמא חייב וה"ה בשבת לענין לכתחילה ודו"ק: פה) ובזה יתיישב דברי הרשב"א הנ"ל שכתב דכעין ציפתא דאסא שלחו דשדי זוזי בחיקה ואח"כ אמר התקדשי לי בהם ושתקה, וקשה דלהרמ"ה אפי' בשעה שזרק לא הוי קידושין כ"ש אח"כ, ולמה שכתבתי דתרי גווני בחיקה נינהו, הא' כמו בסוף פ"ב דב"ק היתה אבן מונחת לו בחיקו ונפלה לענין נזקין חייב, ופירושו שלא מכחו נפל רק שהאבן היתה מונחת בחיקו מכחו וכשסילק כחו נפל, וכן מפורש הפירוש בתורת הבית הארוך י"א וז"ל ואיכא למידק היכי דנפלה מידו או מחיקו אי דינו כהפילה הוא או לא דהא לגבי נזקין דינו כהפילה הוא וכדאמרינן כו' היתה אבן מונחת לו בחיקו ונפלה לענין נזקין חייב, והלכך ה"נ אתי מכח בן דעת קרינן בי', והכי פסק להלכה ולא למעשה, והרא"ה בבדק הבית תמה דמה זה ענין לנזקין, בנזקין כל היכי דאיהו גרים חייב, בשחיטה בעינן כח אדם ונפלה מידו ממילא ליכא כח אדם כלל, והתב"ש בסי' ג' סק"ב ביאר מחלוקתם שהיא בענין שע"י סילוק כחו נשחט ובכה"ג הוא דפסק הרא"ה דלא חשוב כחו, והוקשה לו הא דב"ק דנפל מחיקו ע"י עמידתו, נמצא שרק סילק עצמו וממילא הזיק ואעפי"כ חייב, ע"ז תירץ דבנזקין אף גרמא חייב: פו) וצריכין להבין דמה הוקשה לו להרשב"א מעמד ונפל האבן, שהרי בישיבתו הי' האבן מונח בלי שום כחו וכשעמד הרי בכחו הפילה לא בסילוק כחו לבד, וצ"ל דכל אדם היושב על ספסל אלמלא יסלק כחו ויהי' כאבן דומם הלא יפול לאחוריו וממילא יפול האבן, נמצא שבכחו מחזיק האבן, וכשעמד נחשב סילוק כחו לבד אף שהעמידה היא בכח, מ"מ לגבי האבן המונח איך יתחייב, דאינו עושה רק שלוקח כחו, דומה למשים כיסוי על הבור וחזר וגילהו דפטור, דמה דעביד הוא שקלי', וכ"ש בזה שרק כחו מחזיק האבן וכשעמד חשוב רק סילוק כח ודו"ק, וע"כ ה"ה בקידושין מסתמא מיירי הרשב"א כעין חיקה האמור בש"ס, דנמצא הכסף קידושין המונח בחיקה מכחה היא מונח, ע"כ חשוב מעשה כנ"ל כיון שמשמרה בכחה וכנ"ל באריכות, וע"כ הגם שאי אפשר לסלק כחה ולא לעשות שום מעשה דא"כ היתה נופלת, מ"מ הי' לה לעמוד לסלק כחה מחפץ כיון שנחשב מעשה כנ"ל הי' לה לסלק מעשי', אבל בנידון הרמ"ה וכפי מה שפירשו בו האחרונים שלא השליכתו ודלא כב"ח, ע"כ עף בשעה שהלכה נשאר מונח בחיקה [דאי לא, הרי השליכתו ופשיטא דאינה מקודשת] א"כ בתחילה כשהי' מונח בחיקה הרי לא הי' מכחה, שהרי אף אח"כ כשהלכה לה נשאר מונח בחיקה כשהי' ובכה"ג אינה עושה מעשה כלל, נמצא דלק"מ מהרשב"א: פז) ובהכי ניחא נמי שלא יוקשה הטור דידי' אדידי', שבסי' כ"ח הביא דברי הרמ"ה בלי חולק ובסי' ל' בהא דתנהו ע"ג הסלע פירש דמיירי דזרק לתוך חיקה, וכיון שאמרה תנהו ע"ג הסלע הרי גילתה דעתה שאינה חפיצה בקידושין, וקשה להרמ"ה בלא גילוי דעת אינה מקודשת, ולפמ"ש ניחא דהא דבסי' למ"ד לא באופן דאילו תעמוד יפול רק מחזקת עצמה כעין מיושב באופן שהחפץ יהי' מונח וכההיא דב"ק או אפי' מיושב ע"ג ספסל בלא סמיכה כההיא דב"ק כנ"ל] אלא באופן שבכחה אוחזת החפץ בחיקה], והיא דומה למחזיקתו בידה: פח) ובהכי ניחא נמי הא דהגהת מרדכי שהביא הרמ"א סי' מ"ב לקח יד האשה בחזקה שלא ברצונה וקדשה והיא לא זרקה הקידושין מקודשת אעפ"י שמתחילה באונס הי', ותמה הח"מ הלא הא דינא דרמ"ה דפסק הרמ"א סי' כ"ח בזרק לתוך חיקה אינה מקודשת, אף דכתבו בלשון יש אומרים הואיל ולא כתב חולק ע"ז הלכה הוא כידוע הכלל] ולפמ"ש ניחא דהכא שנתן בידה הטבעת ומחזיקתו בידה, שפיר הוי מעשה ואמרינן אי לא ניחא לה חשדינהו, והכא עדיף משאר