אבני נזר אבן העזר קפה

אלא ודאי כמ"ש הוא, וזה ברור, ולפי זה קבלת האשה הכסף בפשיטות חשוב מעשה כיון שבלא ידה יפול החפץ לארץ ולא תקנה אותו כלל: עז) ונ"ל ראי' לדברי מהרי"ט, דהנה הדבר ברור דלא נקרא עבודה במקדש אלא אם כן עושה מעשה, שהרי בב"מ (צ"ג) פליגו רב ושמואל אם משמר כעושה מעשה או לאו כעושה מעשה, ומקשה לשמואל דאמר לאו כעושה מעשה מדתנן המשמר את הפרה מטמא בגדים ואי אמרת לאו כעושה מעשה אמאי מטמא בגדים (ומשני שמא יזוז בה אבר] הנה מפורש דכשאינו עושה מעשה לא חשוב עבודה, וכן משמע ברמב"ם פ"ג מה' כלי המקדש הלכה ב' וז"ל עבודת הלוים שיהי' שומרין את המקדש ויהי' מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותי', מפורש דשומרי המקדש אינם נקראים שוערים במה ששומרין ושוערים רק פתיחת השערים והגפתם לבד, ובסוף הפרק שם כתב וכן הלוים מוזהרים שלא יסייע האחד במלאכת חבירו שלא יסייע המשורר לשוער ולא השוער למשורר, מבואר דמשורר ששמר המקדש אינו עובר ומדברי הגמ' אין הכרע, כי בדברי הימים נקראים השומרים שוערים כמבואר בגמ' דלמ"ד הכ"ד מקומות שהי' הלוים שומרים מקרא דדברי הימים נקרא בכתוב שוערים] וצ"ל הטעם משום דמשמר לאו כעושה מעשה, וא"כ צריך להבין קבלת הדם דבעי כהונה שאין הכהן עושה שום מעשה רק שהדם ממילא מקלח לתוך הכלי כדאיתא בזבחים (כ"ה.) שהשוחט צריך שיתן וורדין לתוך כלי פירש"י על אוירו של תוך כלי] וכן קידוש קומץ שהכהן מגביה הכלי וחבירו הכהן מניח הקומץ לתוכו, ומפורש במנחות (ז'.) איתבי' כו' דהכהן המגביה הכלי יכול לפגל ג"כ, הרי שהוא עבודה אצלו אף שאינו עושה שום מעשה וחבירו נותן לתוך כלי שאוחז בידו, והוי דומיא דעני שהבעה"ב נותן לתוך ידו דחשוב העני אינו עושה מעשה, וא"כ אינו עבודה כמו שהוכחנו, אלא ודאי דהיא הנותנת כיון שאם יקלח הדם לכלי המונח ע"ג קרקע פסול כדכתיב בקרא והקריבו בני אהרן את הדם, א"כ הוי מעשה אדם לא מעשה אצטבא, דאם הי' מונח ע"ג אצטבא הי' פסול לגמרי ועבודה היא, וכ"ש למ"ש בפי' הב' בדברי מהרי"ט דפשוט דבעבודה הוי מעשה: עח) עוד ראי' מפורשת דקבלת הדם חשוב מעשה דבזבחים (דף י"ד) הואיל וכתיב ולקח ואי אתי קוף רמי להו אידי' בעי למישקל זימנא אחריתי, הנה מפורש דלא חשוב לקיחה כשאחר נותן לתוך ידו, והרי בפר כהן המשיח כתיב ושחט את הפר ולקח כהן המשיח מדם הפר והביא את דמו וגו' מבואר דלקיחה קבלת הדם, וכן הוא בזבחים ק"ה ולקח הכהן המשיח מדם הפר דם מהפר יקבלנו, הרי מפורש דהאי ולקח קבלה היא ואיך נקרא ולקח כיון שהשוחט הוא אחר אפי' זר, דמקבלה ואילך מצוות כהונה, וכן משמע בהאי קרא גופי' ושחט את הפר ולקח הכהן מבואר דהשוחט הוא אחר] והדם מקלח ממילא לתוך כלי שאוחז הכהן ובכה"ג לאו לקיחה הוא כמו אי אתי קוף רמי להו אידי', אלא ודאי בההיא דאתי קוף רמי להו אידי' דהיינו אצבעו כמו שפירש"י שם אידי' אצבעו, ע"כ אינו עושה שום מעשה בידו והדם ממילא נדבק באצבעו, ועוד דאפי' פשט אצבעו ואלמלא פשיטתו לא הי' הדם נופל על האצבע, הרי גם הקוף נותן ולאו מכח כהן לחוד, אבל בקבלת הדם הכהן פושט ידו ואוחז הכלי תחת בית השחיטה לקבל הדם, ואם הי' מניח כחו הי' ידו נופלת למטה כדרכו עם הכלי ולא הי' מתקבל הדם, ע"כ שפיר חשוב מעשה: עט) ואין להקשות מהא דיומא (מ"ט) חפן חבירו ונתן לתוך חפניו כו' ולקח והביא בעינן והא ליכא, ונאמר דמה שהכהן אוחז הקטורת בחפניו זה לקיחתו, שאם הי' מניח כחו הי' החפנים מתחלקים יד זה לימין וזה לשמאל והקטורת נופלים, דלא קשיא דא"כ הלקיחה נעשה ע"י שנים גם ע"י הכהן אחר הנותן לתוך חפניו אשר עבודתו כעבודת זר ביוהכ"פ כדאיתא בפרק ארבעה אחין, והרי כח אחר מעורב בו בלקיחה זו, וכמו ישראל וגוי שאוחזין בסכין ושוחטין דפסול, ואפי' לדעת האו"ז דמכשיר דכיון דישראל לבד יכול הוה לי' נכרי כמסייע שאין בו ממש, הרי בנ"ד החפינה נעשה עיקר ע"י אחר, אבל בכהן המקבל ודם מקלח מאליו שאין אחר מקלח לתוך הכלי שפיר הוי לקיחה, ומיושב קושיא השני' שהקשיתי באות ע"ב דגם קבלתה בתחילה לא הי' מעשה, ובמ"ש מיושב דשפיר חשוב מעשה: פ) אולם לפענ"ד נראה דמה דמשמר החפץ בידו שלא יפול חשוב מעשה, שהרי לרב משמר כעושה מעשה, ושמואל לא פליג אלא משום שאינו מעשה באבריו וכמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' שכירות וז"ל שומרי גיתות כו' אוכלין מהלכות מדינה שהמשמר אינו כעושה מעשה, אבל אם עשה באיבריו בין בידיו בין ברגליו הרי זה אוכל מה"ת, מבואר דטעמא דמשמר אינו כעושה מעשה משום שאינו עושה באבריו רק יושב בטל [ועי' בכ"מ פ"ט מה' כלי המקדש הלכה ו' בשם רש"י דבעי עבודה של טורח, ובש"ס מדמי עבודה דפועל לעבודה דמקדש], וכיון שמוכח מעבודה דקבלת הדם, דמה שידו פשוטה והכלי בידו חשוב מעשה, ע"כ משום דאם הי' מניח כחו הי' היד והכלי נופלים למטה חשוב מעשה, ה"נ אחיזת הכלי בידו חשוב מעשה כיון שאם הי' מניח כחו הי' אצבעותיו מתפשטים והכלי נופל, מאי אמרת בשלמא בקבלת הדם באחיזתו הכלי הדם מתקבל לתוכו, אבל כאן אינו נעשה כלום והחפץ שבידו מכבר הוא בידו, ליתא שהרי החפץ משומר בידו ומשמר ג"כ כעושה מעשה לרב ושמואל לא פליג אלא משום שאינו עושה באיבריו כנ"ל בשם הרמב"ם, והרי כך הוא עושה באיבריו כשהדם מתקבל לתוכו אי לא, ואינו עושה באבריו יותר רק מה שמחזיק כחו שלא יפול היד והכלי למטה, וה"נ מחזיק כחו שלא יפול החפץ מידו ומה שידו סגור בכוונתו למען לא תפול החפץ מידו שאם הי' מניח כחו הי' אצבעותיו מתפשטים והחפץ הי' נופל והוי מעשה כנ"ל: פא) ונשוב לדין הרמ"ה, והנה לפי מה שביארנו דברי הרשב"א בהא דאי לא ניחא לה תשדינהו דחשוב מעשה מהא שאוחזת החפץ בידה שאילו היתה מניחה כחה הי' נופל מאליו והיא משמרתו במה שאוחזת ידי' סגורים או פשוטים כדי שלא יפול החפץ, וכיון שמשמרת החפץ בידה בכחה חשוב עושה מעשה, וכדברים האלה כתובים בתשו' חמדת שלמה סי' מ"ח בפירוש דברי הרמ"ה בזרק לתוך חיקה לא חשוב מעשה כיון שאינה אוחזתה בידה, דכשאוחז החפץ בידו צריך להיות בידו בכוונה מיוחדת שלא תפול, והגאון מהר"י מליסא כתב שנכון הוא, ולפי"ז אין חילוק כלל בין בא לידה תחילה ע"י מעשה או לא, רק החילוק בין אוחזתו בידה בין החפץ מוכח ממילא בחיקה, וזה ברור: