אבני נזר אבן העזר קפג

לית בה שוה פרוטה ואמר תתקדש בארבעה זוזי ושתקה מ"מ לא הי' דעתה מתחילה רק על הציפתא, ובשדיך כהאי אין ראי' מרמ"ה כלל דמקודשת: סז) ומה שהוכיח המקנה מהרשב"א לפענ"ד אינו מוכרע, וכבר כתבנו באות נ"ה דמקור דברי רמ"ה הוא עפ"י סברת רשב"א שהקשה אהא דאי חשדינהו מתחייבנא באחריותייהו וא"ת וחימא לי' לא וי"ל דלא איכפת לה למימר לא כיון דלא עבדה מידי דמוכח דניחא לה, והיינו שרואה עצמה שא"צ להשיב לא, כיון שלא עשתה מעשה המורה על הן, אבל בלא חיוב אחריות עיכוב המעות בידה היא המעשה, וכבר חקרו האחרונים הלא העיכוב המעות הוא שוא"ת, והנה בס' בית מאיר כתב משום דמתחילה במעשה בא לידה, ובתשו' חמדת שלמה סי' מ"ז ובתשו' הרי"מ וביותר בתשו' צ"צ הנדפס מחדש האריך הרחיב בדבר זה מדמיון הכלאים, דכיון דתחילת הלבישה הי' במעשה אף אח"כ בכל שעה (שלובש) שמלובש] חשוב מעשה, ה"נ כיון שתחילה קיבלתה בעצמה כל שעה שאוחזת חשוב מעשה עיי"ש, ולכאורה יש לדחות דהתם המעשה דמתחילה יצטרף עם הלבישה של עכשיו ללקות כיון דהלבישה של עכשיו מחמת מעשה דמתחילה ולוקה על כל לבישה ולבישה אף שמעשה אחת הוא מתחילה, כעין פירש"י שבועות (י"ח:) במשמש סמוך לווסתה בסבר יכולני לבעול ופירש באבר מת למ"ד המשמש מת בעריות חייב שתים בת"ח לזו כו' דהוי ידיעה בנתיים, ואף דכל החיוב מחמת מעשה דמתחילה, ה"נ אף דכל החיוב מחמת מעשה דמתחילה, מ"מ כיון דגוף עבירה היא הלבישה חייב על כל לבישה ולבישה כשהתרו בו בנתיים, ולעולם דלבישה של עכשיו לא חשוב מעשה: סח) אך זה אינו דא"כ קשה הא דמוציא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק דכבוד הבריות אינו דוחה איסור תורה בקום ועשה עיי"ש ברכות (כ') ברש"י, הלא עכשיו כבר הוא לובשו, ואי משום מעשה דמתחילה, הא המדבק פת בתנור למ"ד לא התירו לו לרדותה, הרי חכמים שאסרו לו רדיית הפת מתנים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה דע"י שהפת נאפה עבר למפרע בקום ועשה, וע"כ כיון דמ"מ עכשיו אינו עושה מעשה לא חשוב קום ועשה, וא"כ אמאי פושטו ואפי' בשוק, הלא עכשיו אינו עושה מעשה, והרי רש"י מדמה שם הא דכבוד הבריות דוחה איסור בשוא"ת להא דחכמים מתנים לעקור דבר ולעבור על ד"ת בשוא"ת עיי"ש, וע"כ דלבישה של עכשיו חשוב מעשה כיון שמתחילה לבשו חשוב גם הלבישה של עכשיו כמעשה וכדבריהם ז"ל: סט) איברא דהצמח צדק הקשה לעצמו דבתוס' יבמות מבואר בסדין בניצית דלא מקרי מעשה כיון דחיוב ציצית חל לאחר שנתעטף, מבואר דכשתחילת לבישה בהיתר לא נצטרף להיות לבישה של אח"כ שהוא באיסור מקרי מעשה, וא"כ בקידושין איך יצטרף תחילת קבלה שהי' לפקדון למעשה של אח"כ שאוחזתו להיות נקרא מעשה, ושוב הביא דברי המל"מ דאפי' תחילה בהיתר מועיל להיות נקרא מעשה אח"כ, ופירש דברי התוס' יבמות עפ"י דברי המרדכי דבשבת מותר ללבוש בגד בלא ציצית, דלא אמרה תורה שלא ללבוש בגד בלא ציצית, ע"כ הלבישה לא הוי מעשה של איסור ומניעת הציצית הוי שוא"ת: ע) ולדידי אינו דומה כלל להא דהמרדכי דמה שאמרו חכמים שלא לעשות ציצית בסדין אין הפירוש שעקרו חכמים המצוה מהסדין, דא"כ הי' נחשב עקירת דבר בידים שחכמים עוקרים, רק חכמים התירו להיות יושב ובטל מן המצוה ודבר תורה נעקר מאלי' וראי' מהא דכתבו הרשב"א והר"ן בחשובותיהם מי שנשבע לעבור על איסור דרבנן אסור לעבור בידים ומוטב שיעבור על השבועה בשוא"ת, וע"כ הטעם משום דחכמים מתנים לעבור על ד"ת בשוא"ת, וא"כ קשה מהא דאמר שבועות שתים בהא דמפרשים ר"י ור"ל מתני' דשבועה שלא אוכל נבילות ר"י מפרשה בכולל ור"ל במפרש חצי שיעור, ומקשה בשלמא ר"ל משכחת לה בלאו והן וכו' היינו שישבע שיאכל ח"ש, והרי אם נשבע שיאכל ח"ש יאמרו חכמים שיעבור על שבועתו, ואי אמרת דחכמים מפקיעים המצוה בשוא"ת, א"כ לא חל השבועה שאין חיוב עליו כלל שיאכל, אלא ודאי השבועה נשארה, רק חכמים התירו לו להיות יושב ובטל והשבועה נעקרה מאלי', ועוד ראי' לזה מיבמות (כ:) בחייבי עשה ול"ת דמדאורייתא לייבום לא רמיא ואם בעלה לא קנה ובחייבי ל"ת לבד דרק מדרבנן אינה מתייבמת אם בעלו קנו, הרי דנשארה מצוות יבום במקומה אף שביטלו חכמים מצוות יבום בשוא"ת, מ"מ נשארה המצוה מה"ת, דאי אמרת דחכמים יש להם כח לבטל לגמרי ואף מה"ת לא רמיא ליבום לאחר שתקנו חכמים, א"כ מה נ"מ בין חייבי ל"ת גרידא בין חייבי עשה ול"ת, ויותר מזה דאם עשאה הוא דוחה ל"ת אף שתק"ח הי' שלא לעשות מ"מ הוא דוחה מה"ת], וא"כ כשלובש בגד בלא ציצית הרי הוא עוקר מצוות ציצית בידים, שהרי המצוה נשארה מחוייבת, רק בשוא"ת התירו להיות נעקר מאלי', אבל הכא הוא עוקרו בידים, ואינו דומה כלל להא דמרדכי דשבת שאסור לו מה"ת לעשות ציצית אין כאן חיוב ציצית כלל, משא"כ, הכא שהמצוה עדיין מוטלת עליו: עא) ואין לומר דכיון שעצם ביטול המצוות ציצית הוא שוא"ת אף שעוקרה במעשה לבישה חשוב שוא"ת, דליתא דהרמב"ם כתב דהמקריב קרבן בלא מלח לוקה מל"ת דלא תשבית מלח ברית אלקיך, אף דהלאו הוא השבתת המלח היא מניעת עשי' אעפי"כ חשוב לאו שיש בו מעשה כיון שמבטלה במעשה הקרבה, ה"נ כיון שמבטל מצוות ציצית במעשה לבישה חשוב קום ועשה, ואין לדמותו להא דכתב הרמב"ם דאינו לוקה על לאו דלא יראו פני ריקם דהוי לאו שאין בו מעשה, דהתם בשעה שראה פנים עדיין אינו עובר דיש לו תשלומין כל שבעה והעבירה אח"כ כשאינו מביא קרבן, אלא ודאי דברי התוס' כפשטן כיון דתחילת הלבישה בהיתר חשוב הלבישה של אח"כ אין בו מעשה: עב) ועוד קשה לי מה שכתב כיון דתחילת קבלה הי' במעשה, הלא גם תחילה אין בו מעשה, ואף שפשטה ידה וקיבלה, הרי הפשטת היד הי' תחילה מעשה אבל בעת הקבלה אינו עושה כלום, אלא בכל קידושין הפשטת היד לקבל הקידושין מעשה שניכר ממנה שחפיצה בקידושין, אבל הקבלה גופי' לא הוי מעשה, ואיך יועיל הקבלה שאחיזתה החפץ אח"כ יחשב מעשה, הן אמת שרש"י במכות (כ') בהא דאמר רב אשי במסייע ודברי הכל פירש"י שמזמין השערות אליו תמה בתשו' רעק"א סי' צ"ו דמה יועיל מעשה שקודם הגלוח, והוא ז"ל פירש לולי דברי רש"י שבשעת גילוח ממש מטה ראשו שיהי' הגילוח טוב יותר, וכן מוכח מלשון הט"ז