אבני נזר אבן העזר קפא

קידושין. כיון שאין ראי' מאתה שנתרצתה כדמוכח מהא דפריך רב אחאי אטו כולי נשי דינא גמירי, ואף דאפשר שיודעת הדין צריך לומר דשוב אין ראי' מאתה, וה"נ בנ"ד, גם יש לתלות שבודאי עשה כן כדי להוציא מחשבתו לפועל והוכיח סופו על תחילתו שאחז בראש אצבעה שלא תזרוק הטבעת כמבואר בעדות הירשל, כתב בתשו' צ"צ דכשאחז אצבעה בחוזק אין ראי' ממה שלא הוציאה ידה, ומדמי להא דהריטב"א עיי"ש ס' ק"ב: נה) איברא דאכתי איכא חששא, דהרשב"א תירץ על הקושיא ותימא לא וז"ל י"ל דלא מידי עבדה לכך לא איכפת לה דלא עבדה מידי דמוכח דניחא לה, והוא כסברת הרמ"ה הנ"ל בזרק לתוך חיקה דכיון דלא עבדה מידי אין ראי' ממה שלא זרקה, וה"ה בנתן לתוך ידה דאף דעבדה מעשה תחילה. ח"מ כיון שאין ראי' ממה שאינה מבטלת המעשה שא"א לזורקו משום חיוב אחריות אין מביאין ראי' ממה שלא עשתה מעשה שתאמר לא ודו"ק, וא"כ בשדיך שדעת הרמ"ה לפי דברי המקנה הנ"ל דבשעת מתן מעות מביאין ראי' ממה שלא עשתה מעשה, ה"ה דמביאין ראי' ממה שלא אמרה לא, ואינו מוכרח, דדווקא בההיא דרמ"ה היתה צריכה לעשות מעשה שלא יבא לידה, אבל באחז בחזקה דע"כ בא הטבעת לידה אין מעלה כלל מה שהיא בשעת מתן מעות: נו) ועוד דהנה נראה לי תמוה ראיית המקנה מהרשב"א דשדיך היינו דארצאי תחילה לקדושי לי' כנ"ל לשונו, דלא הועיל כלום, שהרי המקנה בעצמו כתב בסי' מ"ב דהא דרמ"ה אפי' שתיקה לאחר מתן מעות לא הוי דחיישינן לה דשאני התם שאוחזת הכסף קידושין בידה עיי"ש, וא"כ מה מבעיא להו בזרק לתוך חיקה ואח"כ אמר התקדשי לי, הא בכה"ג פשיטא דאינה מקודשת אף לפי סברת המקנה דשדיך בזרק לתוך חיקה מהני הואיל והוא בשעת מתן מעות, מ"מ באמר לה אח"כ התקדשי, הא אז אינו מועיל שדיך, וע"כ דהרשב"א חולק על הרמ"ה, ואין להביא ראי' מהרשב"א לשיטת הרמ"ה, גם עיקר סברתו דבשעת מתן מעות עדיפא דפשטא דמילתא דרמ"ה דימה דין זרק לתוך חיקה לשתיקה לאחר מתן מעות ומנין לו לחלק בשדיך, ואם דעתו דזרק לתוך חיקה עדיף משתיקה לאחר מתן מעות מנין להתיר בלא שדיך: נז) ולפענ"ד הי' נראה לחלק בין שדיך ללא שדיך, אך לא כפי מה שחילק המקנה, משום דנידון הרמ"ה הוא שעת מתן מעות, אלא אפי' לאחר מתן מעות לרב הונא ברי' דר"י דאמרינן תשדינהו, בזרק לתוך חיקה דאז לא אמרינן חשדינהו משום שלא במעשה דידה בא לידה, מ"מ בשדיך חיישינן, דסברא זו דהיכי דלא במעשה בא לידה לא אמרינן תשדינהו, זה אינו אלא בלא שדיך, אבל בשדיך אף שהיא בידה בלא מעשה אמרינן תשדינהו, ולפי זה אם אחז ידה בחזקה דאז אפי' במעשה בא לידה לא מהני דאינה מחוייבת להלחם עמו אפי' בשעת מתן מעות ג"כ לא הוי קידושין אף בשדיך ולא אמרינן דתימא לי' לא, ובזרק לתוך חיקה או אחז אצבעה בקל ונתן הטבעת על אצבעה אפי' לאחר מתן מעות אמרינן תשדינהו בשדיך, ויתבארו דברים אלו מהגמרא: נח) דהנה בתשו' בית יוסף סי' ב' הוכיח דאפי' לר"ה ברי' דר"י דסובר בשתיקה דלאחר מתן מעות אם איתא דלא ניחא לה תשדינהו, זה אינו אלא בשדיך, והוכיח כן מלשון השס התם בתורת פקדון בא לידה הכא בתורת קידושין בא לידה, משמע דווקא משום שבתורת קידושין אתי לידה דשדך עיי"ש, ואף שלכאורה תמוה דהגמ' אמר שבתורת קידושין ע"כ אינה מחוייבת באחריות, נ"ל ראייתו ברורה, דבגמ' משמע דאם אתי הציפתא לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר התקדשי בד' זוזי שבתוכם אינה מקודשת, והרי בכה"ג אינה מחוייבת באחריות דלא קיבלה שמירה אלא אציפתא ולא אארבעה ויד, וקו"ח מהא דאמר ב"ק ס"ב.] נתן דינר זהב ואמר לה הזהרי בו של כסף היא פשעה בו אינה משלמת אלא של כסף יכולה לומר נטירותא דכספא קבילית עלי נטירתא דדהבא לא קבילית עלי, כ"ש בזה שלא ידעה כלל בארבעה זוזי כמ"ש הר"ן עי"ש, וכה"ג נראה אפי' נשים יודעת שלא קיבלה שמירה עליהם ותשדינהו, אלא ודאי דווקא משום דבתורת קידושין אתי לידה דשדיך אמרינן תשדינהו כדברי הב"י ז"ל: נט) איברא דלדינא הגם שמהר"ם פדואה ומהרש"ך ס' קל"ח ס"ל ג"כ כן, חולקים עליו רוב פוסקים ועי' בתשו' מהרי"ט סי' קל"ח ובתשו' הרי"מ הביא ראי' ברורה מהרא"ש שכתב בסוף הפסק והנ"מ דאתי בתורת פקדון לידה אבל לא אתי בתורת פקדון לידה חיישינן, הרי שלא כתב כלל דאתי לידה בתורת קידושין ואעפי"כ חיישינן, אבל הטור כתב הדין בציפתא המבואר בגמ', ומינה דייק מהר"ם פדואה דווקא באתי לידה בתורת קידושין וסותר דברי אביו הרא"ש, אבל לפי מה שפירשנו בשיטת הרמ"ה החולק בזרק לתוך חיקה בין שדיך ללא שדיך, גם דברי הרא"ש וכן כל הפוסקים החולקים על הב"י וסוברים אפי' בלא שדיך חיישינן גם דברי הטור יבואו בשלום כמו שיתבאר בעז"ה: ס) דהנה החילוק שבין זרק לתוך חיקה לשאר שתיקה דלאחר מתן מעות חילק הבית מאיר משום שבתחילה במעשה בא לידה, והאחרונים הוסיפו בזה מדמיון הכלאים, ובצמח צדק סי' צ"ג האריך הרחיב בזה ויתבאר לקמן בעז"ה, דהנה בסוכה ריש פ"ב בפלוגתא דר"י ורבנן באוהל שאינו עשוי בידי אדם דר"י סבר אינו אוהל, ושם דמדבך של אבנים וכן סואר של קורות חשוב אינו עשוי בידי אדם, ופירש"י משום דלא נתכוין לחלל, הרי דמה שבלא כוונה חשוב אינו עשוי בידי אדם, הגם שלכאורה קשה שהרי ר"י מארי' דהאי משנה ס"ל דבר שאינו מתכוין אסור, אלמא דאפי' שאינו מתכוין חשוב מעשה שעושה, לא קשיא שהרי כתבו התוס' ביומא (ל"ד:) ובכמה מקומות דר"י מודה בשבת דמן התורה דבר שאינו מתכוין מותר משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ופליגו בשאר איסורין מה"ת ובשבת מדרבנן, והא דמלאכת מחשבת פירש"י ביצה (י"ג) דגמרינן ממשכן דכתיב בי' מלאכת מחשבת, והא דאוהל שאינו עשוי בידי אדם גמרינן ג"כ ממשכן כדאיתא שם, ע"כ דבר שאין מתכוין לר"י לענין אוהלים כמו לר"ש בכל מקום, ומ"מ שמעינן מזה למה דקי"ל כר"ש דמה שעושה בלא כוונה לא חשוב שעשה כלל, וכן כתב המהר"ל בס' התפארת דכל שבלא כוונה לא חשוב מעשה, והוכיח כן מדקי"ל דשא"מ מותר: סא) וא"כ בעובדא דציפתא דאסא דלא ידעה כלל דאיכא ארבעה זוזי ולא נתכוונה כלל ליקח הארבעה זוזי ולא הוי מעשה, דומה לזרק לתוך חיקה