אבני נזר אבן העזר קעט

שוה פרוטה מקודשת, שכתב וז"ל דהיינו דווקא בשלא ידעה סכום הפקדון ונתרצית להתקדש לו באותו פקדון הן רב או מעט, אבל אם ידעה סכום הפקדון ונגנב או נאבד ממנה אינה מקודשת שלא נתרצית להתקדש לו אלא בסכום הפקדון שהי' בידה וגם הוא אינו חייב להשלים כיון שלא הזכיר סכום בשעת קידושין עכ"ל, הרי דאף שהוא ידע הסכום ונתכוון לקדשה בכולה כיון שהיא נתרצתה בפחות מקודשת בפחות, ואני אמרתי דאין זה ראי' כלל, דא"כ קשה דברי הרא"ש גופי' שכתב וגם הוא אינו חייב להשלים כיון שלא הזכיר סכום, משמע דאם הי' חייב להשלים היתה מקודשת, וכן פירש בספר המקנה בקונטרס אחרון, וכן הוא להדיא בתוס' רי"ד וז"ל כתב בה"ג וכי נשתייר ממנה שוה פרוטה קידושין תופסין בה מעכשיו ופקדון בעי למלויי כדר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן דינר הרי זו מקודשת וישלים וקי"ל כר' אלעזר, ואינו נראה לי כי למה צריך הבעל להשלים הפקדון וכי הוא חייב באחריותו או נתחייב ליתן לה כי אם הפקדון, ולא דמי לדר"א שנתחיב ליתן לה מנה עכ"ל, הנה שאם הי' חייב להשלים הי' כולם מודים לבה"ג, ותימה שהרי במנה זו לא מהני השלמה אף שהזכיר סכום ונתחייב מנה: מח) אבל בירורן של דברים, דהנה הרשב"א והריטב"א כתבו משום דלישנא דפקדון שיש לי בידך משמע כל מה שיש לי עכשיו בידך ואף היא שלא הקפידה לומר והיא שלא נגנב או נאבד מינח נייחא לה בכל מה שהוא אם מעט ואם הרבה עכ"ל הרשב"א, וכיוצא בזה הם דברי הריטב"א עיי"ש, אולם הרא"ש ס"ל דכיון שידעה סכום הפקדון לא נתרצתה אלא בסכום ההוא, ומ"מ לא דמי להתקדשי במנה זו ונמצא חסר, דהתם במנה קאמר וליכא, אבל הכא בפקדון אמר ואיכא, רק דהוי קידושי טעות, שאילו ידעה שנגנב מפקדון לא היתה מתקדשת, וכיון שחייב להשלים אין כאן קידושי טעות. אבל התקדשי במנה ונמצא חסר לאו משום טעות אתינן עלה, אלא דבמנה קידשה עצמה וליכא, ע"כ לא מהני השלמה, דבהשלמה אינה מתקדשת ודו"ק, וכיוצא בזה הם דברי הרא"ש בתשו' והובא בטוש"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף ה' בשמעון שקנה בתים מראובן ושמעון הי' יודע אותם בתים וקודם גמר המקח באו גוים ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות, ושמעון טוען שזה מום ומקח טעות הוא וראובן טוען שזה מום עובר ינכה מהמקח ויתקן הבית הדין עם ראובן שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית והמום הוא מום עובר, הרי דכיון שנקרא בית כמו שאמר לו אף שהלוקח הכיר הבית שהוא עם חלונות ודלתות והכתלים יפים, מ"מ אי אפשר לבטל רק משום מקח טעות, אבל לא שאין זה הבית שקנה, שהכיר הבית שהי' באופן אחר כיון שלשון המכירה בית אני מוכר לך ובית הוא רק משום מקח טעות באים לבטל, וע"כ כתב הרא"ש כיון שמנכה מן המקח ומתקן שוב לאו טעות הוא, וה"נ בנ"ד כיון שלא הזכיר סכום רק פקדון שיש לי בידך ונגנב מקצת כיון שעדיין שם פקדון עליו אין לבטל רק משום מקח טעות, וכיון שמשלים לאו מקח טעות הוא, משא"כ במקדש במנה ואין כאן מנה שבטלו הקידושין ולא משום טעות ואפי' השלמה לא מהני כמו אם חסר כותל דלא מהני השלמה כיון שאינו נקרא בית ואם יעשה כותל פנים חדשות באו לכאן, ה"נ כיון שאינו מנה לא מהני השלמה מעתה, דרק משום טעות באים לבטל הקידושין, כשלא ידעה סכום הפקדון בדידה הא ליכא טעות ובדידי' ליכא טעות, דכל שכן דאי הוה פחות מזה שמרוצה, אבל במקדש במנה ונמצא פחות דלאו משום טעות אנו מבטלין רק שאינו כמו שמקדש אפי' מצדו בטלו הקידושין ואפי' היא אומרת בפירוש שמתרצית בפחות: מט) וראי' לזה מדברי התוס' רי"ד דמוקי להא דאם נשתייר ממנה שוה פרוטה בגילתה **(נמצא ששפיר הוי כסף שע"י שתתקדש יהי' לה הסבלונות, ושוב לא בעי עדים כל כך על הריצוי, ואף דאינו נותן לה עבור הקידושין ממש, רק שאם לא יהי' הקידושין יוחזרו הסבלונות חשוב שפיר עבור הקידושין, ויש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן באיזהו נשך שרי למימר הילך זוזי ואמור לפלוני שילוני זוזי מ"ט שכר אמירה שקיל, לא אסרה תורה, אלא רבית הבאה מלוה למלוה, וכתב הרא"ש דלומר לבן הסמוך על שלחן אביו שיאמר לאביו אסור כיון שהדינר יהי' של מלוה והכי קי"ל בש"פ עי"ש, וקשה לי דלמה לי הטעם משום דאינו למלוה ומה"ט כשהבן סמוך על שלחן אביו אסור, תיפוק לי' דאינו שכר הלואה רק שכר אמירה ואפי' שכר אמירת הבן יהי' מותר כיון דאינו שכר הלואה, וצ"ל עפימ"ש הריטב"א בקידושין בהא דעל מנת שאדבר עליך לשלטון דיבר עלי' לשלטון מקודשת, וכתב הריטב"א פירש הרמב"ם ז"ל שדיבר והועיל לה דיבורו דאי לא לא עבד כלום שלא נתכוונה זו אלא להנאתה עד כאן, וא"כ אם לא ילוה לו ולא יועיל דיבורו לא יקח השכר, ע"כ חשוב כנותן שכר הלואה, רק ההיתר משום דאין הרבית למלוה, וכשהבן סמוך על שלחן אביו דהרבית למלוה שפיר הוי רבית דחשוב שכר הלואה, דאם לא הי' מלוה לא הי' מגיע לו שכר האמירה וה"נ אף שהסבלונות מתנה, מ"מ כיון שבלא הקידושין יוחזרו הסבלונות חשוב שמגיע לה עבור הקידושין ושפיר הוי כסף קידושין ועל הרצוי א"צ עדים ברורים וכנ"ל: ובמה שכתבתי יש ליישב דעת התוס' בפרק השוכר את הפועל שאם מכר לגוי ע"ז ויי"נ בהקפה ואח"כ לקח הדמים מותרים כיון שלא נתן לו הכסף בשעת מכירה, וקשה על זה מסוגיא שם שאם נתן לה ואח"כ בא עלי' אתננה מותר, ומוקי לה בשקדמה והקריבתה ובקדמה והקדישתה מבעיא לי' שם, והרי לא הי' הביאה בשעת נתינת הטלה. וכן הקשה הר"ן שם עי"ש, ולפמ"ש י"ל כון שאם לא תבעל לו תתחייב להחזיר לו הטלה דעל מנת ביאה יהבי' ניהלה וכמו עייל ונפיק אזוזי דהמקח בטל, ע"כ כשהטלה בעין שפיר תשוב הטלה שכר הביאה, אבל במכר יי"נ ואח"כ לקח המעות, נהי דהיי"נ שכר המעות דאם לא הי' נותן לו המפות הי' היי"נ חוזר לבעליו, מ"מ אין המעות שכר יי"נ שעכשיו בעולם, דאף אם לא הי' הי"נ עכשיו בעולם הי' מחוייב ליתן לו הדמים, והדמים מחמת המכירה שמכבר ואינו דמי יי"נ, כיון שבא רק מחמת המכירה שמכבר ואז לא נתן הדמים, אבל באתנן לאו משום נתינה שמתחילה יש עליו דין אתנן, אלא דאף עכשיו היא לה מחמת ביאה שאם לא תבעל לו יחזור הטלה לבעליו כנ"ל, ואף דרק מחמת התנאי שאם לא תבעל לו אדעתא דהכי לא יהיב לה, מ"מ יש על זה דין אתנן לפמ"ש ודו"ק, וכל זמן שלא נבעלה חשוב עדיין שיש להנותן חלק בהטלה כיון שאם לא תבעל לו יקח הטלה בחזרה וכדאמרינן בבכורות (ט"ז:) כיון דאי לא משכח זוזי תפיס**(