אבני נזר אבן העזר קעח

מ) ואין לומר דכיון שאפשר שמבינה פירוש במטבע זו אף שבאמת אינה מבינה ורצונה להתקדש בטבעת לבד הוי דברים שבלב, ליתא שהרי להמפרשים חוששין לסבלונות שבסבלונות עצמם מיקדשה ובאתרא דאיכא דמקדשי והדר סבלי ואיכא דמסבלי והדר מקדשי חישינן שמא הבעל מהמקדשים והדר מסבלים ולא אמרינן כיון דספק שמא הוא מהמסבלים תחילה הוי דברים שבלב אפי' באמת הוא מהמקדשים תחילה, אלא ודאי דאם באמת הוא מהמקדשים תחילה הרי מוכח משילוחו שנתכוון לקדשה ולא הוי דברים שבלב, ה"נ כיון שאם באמת אינה מבינה מוכח מקבלתה שדעתה להתקדש בטבעת לבד לא הוי דברים שבלב, ולפי מה דקיי"ל אפי' רק מיעוטא מקדשי תחילה חוששין, ה"נ אפי' רק מיעוט הנשים לא יבינו ניחוש, והא ודאי דעכ"פ מיעוט הוי שאינן יודעות: מא) הן אמת שדברי האבני מלואים מה שמדמה זה לתרומה אינו מחוור, דבתרומה שייך לומר כשתורם שני מדות על כור טבל כל מדה יפטור חצי כור, וע"כ כשאחד אינו חל, מ"מ נפטר חצי כור, אבל בקידושי אשה כשמקדש אשה בשני פרוטות אי אפשר שכל פרוטה יקדש חצי, דא"כ יהי' קידושין לחצאין דחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מפורש בפ"ק דקידושין דהוי קידושין לחצאין, וא"כ לא הי' דעתו כלל לקדש באחד החצי ואף כאומר חצייך מקודשת לי אינו וכשאחד אינו חל אין כאן קידושין כלל ועיקר: מב) אך דיש סייעתא לדבריו מהא דמפרש רב אמי הא דהיתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שתהי' באחת שוה פרוטה עד שיהי' באחרונה דקמייתי מלוה נינהו וכשיש באחרונה שוה פרוטה מקודשת דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, וקשה הלא הוא אמר לקדשה בכולם דבשעה שאמר ונתן עוד הי' בעין ודעתו לא הי' שתאכלם עד שיתן כולם, דמהאי טעמא מלוה נינהו, וא"כ הו"ל מקדש בראוי ובשאינו ראוי, אלא ודאי כדברי האבני מלואים, דכיון שרצונו שתתקדש בשניהם הרי כאילו אמר בחדא חצייך מקודשת לי ופשטה קידושי בכולה כיון דהיא דעתה אפרוטה לבד ורצונה שתתקדש כולה בהאי פרוטה אין כאן דעת אחרת המעכב [אך מה שרצה הא"מ לומר דאפי' לא יהי' דעתה אפרוטה לבד לא חשוב דעת אחרת המעכב, וחילא דיד' מדברי התוס' בבעיא דחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה, ובאמת אינו מובן דברי התוס' כיון שאין דעתה להתקדש כולה בהאי פרוטה שפיר חשוב דעת אחרת המעכב]: מג) ובהכי ניחא דבסנהדרין (י"ט) בפלוגתא דדוד ושאול קאמר דוד סבר דעתי' אפרוטה שאול סבר דעתי' אמלוה ולא קאמר דעתה כמו בקידושין, אך י"ל משום דדוד אמר אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים משמע דאמר הרי את מאורסת לי וכמ"ש בא"מ שם, וע"כ אם הי' דעתו גם אמלוה כמ"ש הרשב"א דמאן דס"ל דעתי' אמלוה פירוש גם אמלוה, לא הי' מועיל, דבזה לא אמרינן פשטה קידושי בכולה, ע"כ אמר דעתי' אפרוטה שגם דעתי' אפרוטה לבד, האומנם כי בלשון הגמ' אין ראי' דאבעל קאי, די"ל על שאול קאי המקדש את בתו, אך לשון רש"י שם דעתי' דעת המקדש, ובאמת גם זה אינו ראי' גמורה דאב נקרא ג"כ מקדש כדתנן האב מקדש את בתו, מ"מ משמע יותר דעל בעל המקדש קאי: מד) אך יש לומר דאין ראי' לדברי האבני מלואים מהיתה אוכלת דכיון דחזי דאכלה שנים ראשונים ונתן לה השלישית הרי דעתו לקדשה בשלישית לבד כיון דראשונים נעשים מלוה ומלוה ופרוטה דעתי' אפרוטה, הן אמת דהרשב"א פ"ק דקידושין בהא דנתן הוא ואמרה היא כתב וז"ל ואעפ"י שהדברים מראין לדעת מה שאמרה לו ונתן הוא כמו שפירש דמי מ"מ הודאת עדים בעינן דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין. א"כ כיון שלא פירש ואפשר שלשם מתנה נתן ולא לשם קידושין אעפ"י שהוא מודה שלשם קידושין נתן כמו שאמרה אפי' הכי אין כאן עדות שמיעה ולא ראי' לשם עדות אלא שהם דנין כוונת הלב ואין כאן עדות עכ"ל, וה"נ כיון שתחילה אמר שמקדשה בכל התמרות ועכשיו שאכלה נאמר אומדנא שמקדשה בשלישית לבד ואין כאן ראי' ושמיעה לשם עדות, ואולי י"ל דאומדנא דהכא עדיפא: מה) אך העיקר נ"ל דהנה קשה על הרשב"א מהא דהמקדש על תנאי ובעל דמקודשת מספק דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואף דעדים לא ראו רק אומדנא ואינו ברור, דא"צ גט רק מספק, ויש ליישב קצת משום דקידושי ביאה אי אפשר בעדים ברורים רק בעידי יחוד ע"כ גם ריצוי דקידושי ביאה א"צ עדים ברורים, אך יותר נראה דא"צ עדים ברורים רק על מעשה קנין לא על הריצוי, דהכסף או הביאה הוא העושים הקנין (ועיין בר"ן בברייתא דבתך מקודשת לי] וע"כ במקדש על תנאי ובעל כיון דהביאה הי' בעידי יחוד [דאי אפשר לראות יותר] שוב על הריצוי א"צ עדים ברורים, אבל בקידושי כסף אם לא נותן לקידושין אלא למתנה אינו גם מעשה קנין דאין הכסף שלה מחמת הקידושין ודו"ק, ולפי זה בתמרות שהכל כסף קידושין רק אם רצונו לקדש בתמרה שלישית לבד אין צריך עדים ברורים *): **(הגהה ובזה יש ליישב קושיית הרשב"א על רש"י בחוששין לסבלונות דבסבלונות עצמם מקדש, והקשה הרשב"א דנתן לה סתם ולא פירש לא מהני באינו מדבר עמה על עסקי קידושין עיי"ש, ולפימ"ש י"ל דהתם בשלא דיבר עמה אף ששידך תחילה, מ"מ הוי כמקדש בלא עדים אף דהוי קצת אומדנא הואיל ושידך דשמא למתנה נתן ואין כאן כסף קידושין כלל, דאף אם לא תתקדש יהי' הכסף שלה, אבל בסבלונות דאפי' לא נתן לקידושין אם לא תתקדש אח"כ מיהדר הדרא, ועי' ב"ב בסוגיא דקידושין לטובי עין נתנו,**( מו) ואכתי לבי מהסס מלשון הש"ס מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, ולא קאמר דעתי', וכן לשון הפוסקים בשמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה דדעתה נמי אניירא, משמע דבקנין כסף בתר דידה אזלינן, ואפשר משום דהילך מנה והתקדשי לפלוני נמי מקודשת והטעם דכסף קבלת האשה גרמה לה כדאיתא בש"ס קידושין (ז.) מדין עבד כנעני, הגם שאין ראי' דלשון רש"י בסנהדרין דעתי' אפרוטה של מקדש כנ"ל, וכן בפלוגתא דשעשיתי עמך שלהי שמעתא דהמקדש במלוה איתא דעתי' אמלוה דעתי' אפרוטה, ובב"ק בהאי סוגיא גופי' איתא דעתה כו' אולי אין נ"מ בלשון: מו) ואיש אחד רצה להביא ראי' מדברי הרא"ש בהתקדשי לי בפקדון אם נשתייר הימנה