אבני נזר אבן העזר קסט

צרתה, מ"מ הלוא מן הדין אין ע"א נאמן רק חכמים הקילו משום עגונה ולגבי צרתה שלא הקילו נשאר על דין תורה ואוכלת בתרומה, אבל הכא כיון שאין מתכוונת לקלקל הלא תוכל להכחיש דזה לאו שתקנו חכמים נאמנות רק שמכחשת חברתה, וזה מדינא דע"א בהכחשה אינו נאמן ודו"ק:, יג) מזה הוכיח הרא"ש דעד אומר מת ועד אומר נהרג מותרת וא"כ בתחילה כל אחת מותרת דחברתה אין נאמנת להכחיש ולבסוף לאחר שיודעין שוב הוי כעדים דעלמא ונאמנים ג"כ: יד) סוף דבר הכל נשמע להלכה עד אומר מת ועד אומר נהרג תנשא מכמה טעמים, טעם אחד כיון דבירושלמי מפורש דדומה לשני כיתי עדים מכחישים זא"ז, ובכהאי גוונא קי"ל בממון דמועיל עדות כת אחת ממנ"פ טעם ב' דדומה למנה שחור מנה לבן וטעמא דר"מ רק משום בדדמי ואנן לא קי"ל הכי: טו) שוב ראיתי דיש לפקפק לשיטת התוס' דמשמע מדבריהם דאפי' לר"א הטעם משום בדדמי רק אם אינה נאמנת להכחיש גם חשש בדדמי ליכא, והיינו טעמא דר"ש ור' יהודה וכמו שהארכנו לעיל ממילא בעדים מכחישים זה את זה כ"ע מודים דחיישינן לבדדמי ואפי' לר' יוחנן אף דר"מ לא חייש לבדדמי אף שנאמנת להכחיש ור"י ור"ש לא חיישי לבדדמי, וכיון דקי"ל כר"י ור"ש אין לנו לחוש לבדדמי כלל, מ"מ אין הדבר מוכרח דיש לומר בהא פליגי דלר"מ חשש בדדמי עדיף מהכחשה בפירוש, ולר"י ור"ש כשם שחשו למשקרת כמו כן נחוש למערמת ולא אמרה בדדמי, אבל במקום שנאמן להכחיש שוב חיישינן לבדדמי, ומהיכי תיתי נשוי פלוגתא בין ר"א בין ר' יוחנן בהא: טז) מיהו בשני עדים כשרים הדבר ברור דלא חיישינן לבדדמי וכמ"ש הרמב"ן במלחמה שהתורה האמינתם וכמו בדיני ממונות דלא חיישינן ואפי' בשני קרובים יש לומר דלא חשו חכמים לבדדמי אלא בדידה שרוצה להתיר עצמה, וכמו שהוא דעת הרמב"ן והרשב"א דלעד עצמו לעולם לא חיישינן לבדדמי, והבעיא [דעד אחד במלחמה] בשוה בין שאומר קברתיו בין שאין אומר קברתיו, וכן לדעת רש"י ובעה"מ והרא"ש דשניהם אומרים בדדמי והכא דהיא דייקא לא חיישינן לבדדמי בעד: יז) אך לדעת הרי"ף והרמב"ם דהבעיא בקברתיו ובלא קברתיו חיישינן לבדדמי בעד כמו באשה א"כ גם בעד חיישינן לבדדמי בנ"ד מיהו לפי מה שביארתי שם שיטת הרי"ף גם בנ"ד אם נשאת לא תצא וכיון דלדפע פוסקים הנ"ל אף לכתחילה תנשא פשיטא דסמכינן אפוסקים הנ"ל כיון דרק חשש בעחמא לכתחילה: יח) וכ"ש לדעת התוספי הרא"ש דלר"א אין הטעם כלל משום בדדמי, וא"כ לא מצינו כלל בחשש בדדמי חילוק בין צרתה לאחרת, וא"כ כיון דקיי"ל כר"י ור"ש אין לחוש לבדדמי כלל: סימן קיט הלכות קידושין בעזהי"ת תשובה לק"ק קאצק [כנראה שנכתבה בשנת תרל"ט]: זה לשון העתק הגב"ע הנשלח מב"ד דק"ק קאצק: מעשה אירע בפה אשר יצא קול אשר הבחור חיים קידש את הבתולה נחמה ושלחנו אחר הבחור הנ"ל, והעדים לא רצו לבוא עד ששלחו להם לכל אחד סך ק"פ רו"כ, ואח"כ באו לפנינו אחר כל היגיעות. ועדיין לא רצו להגיד לפנינו ואמרו כל מיני דחיות שיאמרו לאחר שנה או חצי שנה, ובינו לבינו נעשה לילה, והיינו יראים להניחם עד הבוקר פן לא ירצו לבוא שנית או ילמדו לשקר כי באמת קלי דעת הם, ועל העד האחד נטע יצא קול בפה אשר עשה כישוף ועל שניהם שהכו את אביהם. ע"כ הוכרחנו לגבות העדות בלילה בכדי שאזי מסתמא גם בבוקר יגידו לפנינו בתורת עדות כד"פ וכן הי' שבערב טענו הבע"ד לפנינו, היינו הבחור והבתולה הנ"ל, וכן הי' טענותיהם: הבחור חיים אמר איך שזה זמן ארוך ד' או ה' שנים דבקה נפש הבתולה בו לאהבה וגם פעם אחת הי' שניהם במקרה בק"ק ליקאווע והלכו יחד זמן רב ביום ובלילה ואמרה לו שיראה שיהי' אהבתם אהבת עולם וגם במשך זמן הנ"ל כתבה לו מכתבים הרבה מעניני אהבה וחיבה ובאיזה מכתבים כתבה לו אשר ימנע מלהשתדך עם אחרת, כי בודאי תעשה תחבולות שיוגמר הדבר שתהי' אשתו אף שמשודכת עם אחר, ולא ימהר לעשות שידוך כי יש עצה שתתבטל שידוך שלה, והראה מכתב אחד ואמר ששלחה לו ביום המעשה הנ"ל אשר יעשה עצות בכל כחו לבל יפרדו, ע"כ עשה עצה הנ"ל שבערב הקודם קנה טבעת וייחד עדים אחורי הגדר ואמר להם שיתחבאו כדי שיראו הקידושין שיקדש שמה, ובלילה הלכה הבתולה עם האשה פיגא דבורה על הדרך הנ"ל ועמד עמהם אצל הגדר שהטמין העדים והאשה הנ"ל ועמד עמהם אצל הגדר שהטמין העדים בעבר השני ולקח הטבעת וגם מטבע צענעריל ונתן הטבעת על אצבע ימינה והמטבע לתוך ידה ואמר מייחד עדים ותיכף זקפו עצמן ושמעו שאמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו ובמטבע זו כדת משה וישראל בעת נתינת הטבעת, והעדים ראו כל המעשה מתחילה ועד סוף, ואחד מהעדים אמר להבתולה מז"ט ואח"כ צווחה עליו האשה הנ"ל מה עשית לה מאהבה הגדולה אשר ביניכם, והתחילה תיכף הבתולה ג"כ לדבר אליו בלשון חיים"שי מה עשית לי והשיב להם עשיתי כמו שנדברנו בינינו והנך אשתי, והבתולה טוענת שלא ידעה כלל שקראה כדי לקדשה רק בהיותם במקום הנ"ל אחז פתאום באצבעה ותחב את הטבעת על ראש אצבעה ותיכף התחילו היא והאשה לצעוק עליו וזרקה הטבעת לארץ בעל כרחו, והמטבע לא ראתה, כן הי' טענות הבע"ד, וכן הי' הגב"ע בלילה: במותב תלתא כחדא הוינא אמר לפנינו העד נטע כ"ץ אשר הבחור חיים ייחד אותו עם עד השני הירשל לילך חוץ לעיר בכדי שיהיו עדים על הקידושין והטמינם אחורי הגדר וראה איך שהלך הבחור חיים עם הבתולה נחמה ועם האשה פיגא דבורה הנ"ל ונשקו זה לזה הבחור והבתולה ואח"כ הלך הבחור עמהם אצל הגדר בעבר השני קרוב להעדים, וג"כ דברו דברי תפלות. ולא הי' רוצה העד להיות טמון זמן י ואחז הגדר בידו ויניעהו בכח לאות כי ידעו כי רוצה ללכת לדרכו, ואמרה האשה פיגא דבורה להבחור והבתולה מסתמא הי' אנשים אחורי הגדר, ואמרה הבתולה מסתמא נענעתי הגדר בעצמי בלא מתכוון, ואח"כ לקח הבחור הנ"ל את אצבע ימין של הבתולה ונתן הטבעת על אצבעה ואמר בזה הלשון "מייחד עדים" הרי את מקודשת לי בטבעת זו ובמטבע זו כדת משה וישראל, וסרצם לעני השני הירשל את הטבעת תחוב על סוף אצבע,