אבני נזר אבן העזר קסח

משום גזירת מלך, דא"כ יהי' הדין כמו בחתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ואח"כ נעשה חתנו דלא חיישינן להקדימו הזמן, דקרובים אומרים אמת, וא"כ האמת שחתמו קודם והרי דנין עפ"י רחוקים, וה"נ כיון שהאמת שלא חתמו אינם חוזרים ומגידים ועדים כשרים הם, וצ"ל דנגד הסברא שאומרים אמת חזקה דלא חציף לזייף עדיף, רק עדים התורה האמינתם, אבל בזה משום לא חציף לזייף אמרינן שחתמו וחוזרים ומגידים המה ולא האמינתם תורה, אבל בנ"ד מצד סברא עד כשר יותר אמת שלא אמר כלל ולאו חוזר ומגיד הוא אך לפמ"ש בתשו' להרמב"ן דגם אשה אומרת אמת אלא שהתורה פסלה א"כ לא נדע אם היא אומרת אמת וחוזר ומגיד היא או הוא אומר אמת ועד כשר הוא ואם התרוה לא תצא, ע"כ צריכין לטעמא דאומרת מפיו: סימן קיח בש"ס יבמות (קי"ז:) אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר"י ור"ש אומרים הואיל אלו ואלו מודים שאינו קיים ינשאו וקי"ל כר"י ור"ש: א) ראיתי לבאר בשני עדים דעלמא אחד אומר מת ואחד אומר נהרג מה הדין ובפוסקים ראיתי מחלוקת בזה, הריא"ז פוסק דאין נאמנים והרא"ש פוסק דנאמנים ובש"ע פוסק כהרא"ש, והנה לכאורה מוכח מר"מ לדעת המקשן דלפליג ר"מ ברישא באחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת וכן לר"א דאמר במחלוקת שנוי' ור"א ור"ש הוא, וא"כ טעמא דר"מ משום דצרה נאמנת להכחיש ע"כ לא ינשאו, ממילא בעדים דעלמא דנאמנים להכחיש אף ר"א ור"ש מודים דלא ינשאו, וכן משמע עוד מהא דמתרץ במחלוקת שנוי' ור"י ור"ש הוא, דמוכח מדר"י ור"ש דאינה נאמנת להכחיש, מוכח דס"ל דאי היתה נאמנת הי' אסורין להנשא, אך לפמ"ש התוס' בטעמא דר"מ משום בדדמי אין ראי': ב) ואין להקשות דא"כ איך מוכח מדר"מ דנאמנת להכחיש, דלא קשיא דאי הוה תלינן דמכחשת כדי לקלקלה שלא תנשא לא הי' חשש בדדמי מדשניהם באים להתיר בשני טענות, די"ל דצרתה באה לאוסרה וערומי קמערמא, ואף דר' יוחנן ס"ל חשש בדדמי אף דאינה נאמנת להכחיש, י"ל דבהא פליגי: ג) ובזה יתיישב מה דקשה טובא לר"מ למה דקי"ל בדיני ממונות מנה שחור, מנה לבן, לא הוי הכחשה, למה יחשב הכחשה מה שזו אומרת מת וזו נהרג, ואפי' לדעת הרמב"ם דזה אומר בסייף וזה בארירן הוי חקירות, ודומה לזה אומר חביות יין וזה חביות שמן, זה שייך לגבי להרוג הרוצח שנהרג על מעשה שלו וכשמחולקים איך הי' המעשה חשוב בגופו של עדות, אבל כשבאים להתיר האשה לבעלה והאשה ניתרת במיתת הבעל, מה נ"מ מה הי' הסיבה לזה אם הוחלה מעצמו או אחר חתך ראשו, מה ענין זה לגופו של עדות הא בגופו של עדות אינם מחולקים כלל, אך להטעם דבדדמי אתי שפיר: ד) אך ראיתי בתוספי הרא"ש שכתב טעמא דבדדמי רק לר' יוחנן, ובמאי דמשני במחלוקת שנוי' ור"א ור"ש הוא כתב אבל לר"מ הואיל ומכחישות זא"ז ודאי אחת מהן משקרת, וא"כ תקשה להרא"ש שפסק בעדים דעלמא נאמנים לר"מ אליבא דר"א: ה) והנראה לי בזה דכיון דהצרה נאמנת להכחיש ולא להעידה, א"כ נאמנת זו שאומרת נהרג לגבי צרתה שלא מת, ובמה שאומרת נהרג אינה נאמנת לגבי צרתה, אבל בשני עדים אחד מת ואחד נהרג ממנ"פ האחד אומר אמת משא"כ בצרות דנאמנים להכחיש ולא להעיד: ו) אך ראיתי בירושלמי שהוכיח מר"י ור"ש דמתירים, דשתי כיתי עדים מכחישים זא"ז לא בטלה העדות ממנ"פ עיי"ש דמחלק בין שני כתות מכחישות זא"ז בין שני עדים מכחישים זא"ז, ולפי מה שחלקנו לא מוכח מידי: ז) אך י"ל דכיון דנאסרת רק משום הכחשתה שוב נאמנת גם להתירה משום הפה שאסר הפה שהתיר, ודומה לשני כיתי עדים דנאמנים בין להכחיש בין להעיד, ולגמ' דידן י"ל כיון שאם צרתה אומרת אמת במה שמכחישה, האשה בעצמה יודעת ששקר אומרת אין צרתה נאמנת לגבה משום הפה שאסר הפה שהתיר שהיא יודעת שלא מת בלעדי צרתה ועיין בקצוה"ח סי' וא"כ איך נתירנה להנשא כיון שצרתה נאמנת להכחיש שלא מת, והרי יודעת שכן הדבר שלא מת ואסורה להנשא: ח) אך יש לומר הירושלמי לשיטתו דאחד אומר מת ואחד אומר לא מת ונשאת לעד שאומר מת ואומרת ברי לי לא תצא, וה"נ לגבי הבעל שנושאה איכא הפה שאסר, ולגבי דידה מהני ברי דידה, ובנ"ד כיון דאין עד המכחיש בפירוש וזה וזה אומרים שאינו קיים אפי' לכתחילה ינשאו: ט) וגמ' דידן לשיטתו כמ"ש הרמב"ן שחולק על הרמב"ם ובעד ועד בבת אחת אפי' נשאת לאותו עד ואומרת ברי לי תצא והוכיח כן משמעתא דכתובות, ע"כ לר"מ משום דס"ל דצרתה נאמנת להכחיש לא ינשאו אף דבשני עדים זה מת וזה נהרג מותרת, וכן נראה עיקר להלכה, דהא קי"ל בסנהדרין כר"ש בן אלעזר דאפי' לב"ש דנחלקה עדותן בשתי כיתי עדים חייב ממנ"פ, ומינה נשמע לב"ה במקום שנחלקה עדותן כגון באחת אומרת יין ואחת שמן מחוייב לשלם ממ"נ כפחות שבכתות, וכיון דבירושלמי מפורש דאחת אומרת מת ואחת נהרג דומה לשני כיתי עדים אחת מת ואחת נהרג, הדין ברור למה דקי"ל כרשב"א דתנשא: י) ומ"מ צריך להבין ראיית הרא"ש מר"י ור"ש דעד אומר מת ועד אומר נהרג מותרת, כיון דבגמ' מפורש משום דצרתה אין נאמנת להכחיש: יא) והנ"ל בזה דהנה בירושלמי מקשה אהא דאשה שאמרה מת בעלי היא מותרת וצרתה אסורה משום דחשודה לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה א"כ אף היא תהי' אסורה, ומשני מתוך שהיא יודעת שלא עשו דברי' אצל חברתה כלום אף היא אומרת אמת, וא"כ איך פסקינן הרי אלו ינשאו, הא י"ל שכל אחת אומרת כדי לקלקל צרתה, וע"כ משום שיודעת כו', א"כ היא כעד דעלמא לפי הפסק שמתירין אותם כל אחת עפ"י עדותה ויודעין כו' ואיך מותרין: יב) ואין לדמותו להא דמבואר במתני' דלקמן דצרתה שהיתה בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה אף שיודעת וכו' לק"מ דשם אף שאינה נתכוונת לקלקל