אבני נזר אבן העזר קנב

לה משום שמא יאמרו גירש ונשא, היינו טעמא משום שהעולם יתלו דקידושין בתנאי הי' ולא נתקיים מותרת לחזור לבעלה וכמו שהקשו התוס' באמת על קושיית הש"ס מנתקדשה שהעולם יתלו בתנאי ותירצו דרע"ק לחוד הוא דחייש לתנאי ורבנן לא חיישי אבל רב דאוסר ביבמה מחשש תנאי שפיר יש לומר כנ"ל והשתא ניחא קושיית הש"ס אי קידושין אין בה נשואין אין בה, והקשינו דלרב דלית לי' משום איסור סוטה רק משום גירש ונשא א"כ ה"נ יאסר משום שיאמרו חלץ ונשא, ולהנ"ל ניחא דא"כ בקידושין לבד תיאסר ואף דנתקדשה מותרת לחזור בו היינו משום דיתלו שקידושי תנאי הי' ואף אם גירש מותרת לחזור לו אבל ביבם שבחליצה לבד נאסרת לא יועיל התנאי, וכיון דקידושין אין בה ע"כ דלית לי' שיאמרו דחלץ והטעם בזה י"ל דכל מעשה ב"ד יש לו קול וכ"ש חליצה דעושין בחמשה לפרסומי מילתא גם עושין הקביעות מקום לפרסומי מילתא ויאמרו העולם אם איתא דחלץ קלא הוה לה, ולשמואל דלית לי' תנאי הא דמותרת בנתקדשה, ע"כ משום דלא עבדא איסורא לא קנסוהו ונשאת דאסורה לחזור משום לתא דסוטה, וכן לרב דמשני הש"ס אליבי' הא דנשואין יש בה כר' המנונא היינו ג"כ משום לתא דסוטה, והא דייבם נשואת אחיו בטעות מותרת לחזור משום דביבום ליכא לתא דסוטה כנ"ל שני הטעמים: כ) אך עדיין קשה למה דבעי למימר דשמואל כר' יצחק נפחא ס"ל ומה דאמר הלכה כר' יוסי אאינו פוסל קאי, וא"כ לית לי' לשמואל לא לתא דסוטה ולא תנאי, וכיון דלית לי' לתא דסוטה ע"כ הא דאסורה לחזור לו משום שמא יאמרו גירש ונשא יקשה נתקדשה, ואין לומר שיתלו העולם בתנאי דהא שמואל לית לי' תנאי, ואם תאמר דאף דלית לי' לתא דסוטה מ"מ נתקדשה קיל מנשאת דנשאת עבדא איסורא ואוסרין שמא יאמרו א"כ הדר קושיא לדוכתא מה מקשה לרב אי קידושין אין בה נשואין אין בה, ואין לומר דווקא לרב דאסר ביבם ארוסת אחיו דליכא למיקנסה כלל ודומה לנתקדשה מקשה משא"כ לשמואל, א"כ יקשה מה מקשה דשמואל אדשמואל דאמר הלכה כר' יוסי דאית לי' חששא דתנאי וגבי יבמה מתיר שמואל ואין חושש שיאמרו תנאי, הא שפיר יש לחלק דיבמה הא דומה לנתקדשה ותולין לקולא, משא"כ בדר' יוסי דנהי דלית לי' לתא דסוטה מ"מ עבדא איסורא ואוסרין משום חשש תנאי, וע"כ תאמר דלמאן דלית ל' לתא דסוטה שוב אין לחלק בין עבדא איסורא לנתקדשה א"כ הדר קושיא לדוכתא למה דבעי למימר דשמואל אאינו פוסל קאי דכיון דלית לי' לתא דסוטה שוב אין לחלק בין נשאת לנתקדשה אלא משום דבנתקדשה יתלו בתנאי והא שמואל תנאי לית לי' ודוחק לומר דלמה דבעי למימר דשמואל אאינו פוסל קאי הא דנתקדשה מותרת לחזור לו דווקא כת"ק דאסר משום לתא דסוטה לבד אבל לר' יוסי באמת אסורה, ודאי דוחק גדול לומר כן: סימן צב א) בש"ס יבמות (פ"ז:) הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא הורוה אלא להנשא, בגמ' מסיק דדווקא בקלקלה אלמנה לכהן גדול וכה"ג אבל זינתה לאיש דעלמא יכולה למימר אתון דשויתין פנו', יש לעיין דבאלמנה לכה"ג נמי תימא אתון דשויתון פנו', ואם תאמר דלגבי זה לא התירה כמו כן בזנות גרידא לזנות לא התירה: ב) ונראה משום דאמרינן בהוריות (ב') דלא מקרי עשה בהוראת ב"ד עד שיאמרו לו מותרים אתם לעשות, אבל מותרים אתם גרידא לא, וה"נ אף שפסקו הב"ד שהיא פנוי' מ"מ כיון דבעינן הוראה לעשות ועל מעשה זה לא הי' הוראה, ומה שפסקו על מעשה עם איש אחר הוא מעשה אתרת דגופין מחולקין [שוב מצאתי כן ברא"ש הוריות בשם הרמ"ה] אבל בזינתה עם אחר הרי הי' הוראה על מעשה זה ע"י קידושין, דגוף המעשה לא נשתנה בקידושין: ג) יש לעיין בזנתה עם איש אחר למה תפטור דכל ההיתר משום חומר שבסופה ובזינתה שהעלינו בתשובה [סי'] להתיר לחזור לבעלה, ואף אם טעתה שגם בזה אזיל איסור אשת איש, זה טעות ומקרי שוגגת ולא תולה בב"ד שהרי באמת לא התירה ב"ד לכך: ד) ואפשר דמתני' בשיטת ת"ק דמתני' דאשתו וגיסו, או י"ל דבשעה שבאה לב"ד שיתירוה כבר דייקא, וקצת ראי' לזה ממ"ש הריטב"א בטעם שאם באה לגבות כתובתה אף להנשא אין מתירין אותה כיון דהטעם משום דייקא ושמא לא תנשא כלל וגובה כתובתה בעדות שקר יע"ש, וקשה בכל אשה האיך גובה כתובתה כשבאה להתירה לינשא שמא לא תנשא שכשתרצה לינשא יתוודע לה באמת כשתדייק שהוא חי, וע"כ שכבר חשוב דייקא כמ"ש, ושוב מצאתי כן להדיא בתוס' (צ"ג) במה שהקשו למ"ד יבמה אינה כא"א האיך דייקא כשמתירה ע"א להתייבם, ותירצו דדייקא משום שאינה יודעת אם ייבם או יחלוץ, ואי אמרת שאין הדיוק אלא בשעת נשואין הלא כל זמן שלא חלצה ונשאת לשוק ליכא דייקא, וע"כ שהדיוק כבר בשעה שבאה לב"ד להתירה: סימן צג א) שם (פ"ח.) בגמ' הכא איתחזק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים, הדבר תמוה דתרתי למה לי, ועוד מה בעי למילף מטבל והקדש, מה ראי' משם לדבר שבערוה, וכמו שהקשו בתוס', ומה שתרצו דאי שייך למילף מטבל והקדש הו"א דהא דבעי שנים בדבר שבערוה היינו דווקא לאוסרה על בעלה, א"כ מה הקשה הש"ס מדבר שבערוה כלל: ב) ולפענ"ד נראה ליישב דברי הש"ס ואולי כיוונו התוס' לזה, והוא דלהוציא אשה מבעלה יש לדון בשני בחינות, אם בחינת איסור שנאסרת על בעלה, אם בחינת הוצאה מרשות בעלה, ולזה י"ל דהא דגלי קרא דמצא בה ערות דבר בעי שנים הוא מצד הוצאה מרשות, דכמו להוציא ממון מבעליו בעינן שנים, כמו כן להוציא אשה מבעלה, אבל במקום שהיא איסור או היתר גרידא לא בעינן שנים, ועוד יתבאר זה, אך לכאורה זה אינו דכשיעיד שזינתה ג"כ בא רק לאוסרה עליו וממילא יצטרך לגרשה, והרי כשאומר נתנסך יינך ויאסר בהנאה, ג"כ לא יהי' שלו, ואעפי"כ חשוב רק איסור: ג) אך הנה בפ"ק דיבמות (י"א.) אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות, ואינו מובן דאטו עריות בטומאה תליא מילתא, בחיוב כרת תליא, ואין במשמע שיהי' גז"ש, דלשון הש"ס לא משמע הכי כלל, גם לא מצינו גז"ש זו, ואין אדם דן גז"ש מעצמו: