אבני נזר אבן העזר טו

אך יש לפרש דברי רשב"א כיון שיכול לבטל כשישמע שצא שבשעת מעשה עוד אינו מבורר שמא יאמר אח"כ לא בעינא, ועי' ב"י בשם הר"ן בטעם שאין בכור נוטל בשבח בחלק בכורה שהבכור יכול לומר אין רוצה כמו שהמזכה לחבירו ע"י אחר יכול המקבל למחות כששמע וע"כ אין הנכסים חשובים ברשותו עד שישמע ויתרצה, ובשטמ"ק בשם הר"ן מסיים שמכאן שכן הדין בכל מזכה ע"י אחר שעד שישמע ויתרצה השבח לנותן יע"ש, הנה שעד שישמע ויתרצה לא הוי מבורר שחל הדבר, וא"כ כל זכי' לא הוה דומיא דאתם ולא קשה מחלה, אבל בנ"ד מהני מטעם זכי', ואין לומר כמ"ש הקצה"ח דזכי' אינו אלא בנותנין לו דבר, אבל במה דניחא לי' לבד לא חשוב זכי', וזה הטעם בחלה ותרומה דלא מהני זכי' (וחולק ג"כ על תה"ד] דליתא, שהרי כתב הרא"ש סוף פרק האומר התקבל דממ"נ שליח שלא בפניו לגרש מהני מטעם זכי', אך טעם שכתבתי נכון, ומיושב ג"כ מה דלא מהני שליח שלא בפניו על הכתיבה והחתימה מטעם זכי', ולפמ"ש אתי שפיר עפימ"ש תוס' ריש כל הגט דלענין לשמה לא אמרינן ברירה דבעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה שהוא לשמה, וע"כ בזכי' דיכול לומר לא בעינא ואינו מבורר לא חשוב לשמה: לד) אך אינו נראה להתיר ג"כ משום גילוי דעת שיהי' זכי', דממה שהשליש גט עכשיו אין ראי' שיהי' ניחא לי' אח"כ דעכשיו השליש גט כדי שנתיר לו לישא אחרת, ומה זה ראי' שאח"כ בשעה שנשתפית ניחא לי' לגרשה שמא ניחא לי' בה ויעשה תחבולות לגרש אשתו השני' אשר לקח: לה) ע"כ אינני מוצא מקום להתיר למעשה לגרשה בגט הראשון, מ"מ אין להתיר בלא השלשה, שמא הקדמונים הי' ס"ל כמ"ש בשיטת הרשב"א ולא התירו רק באופן זה, ולא מילי דבטילי היא האידנא כי שמא ימצא ב"ד שדעתו יפה בכח הראי' להתירה בגט ראשון, סוף דבר לדינא להשליש גט ולא ליתן שום בטוחות על נתינת גט מחדש: לו) וכל זה באינה יודעת לשמור גיטה או שמשלחת וחוזרת, אבל אם יודעת לשמור גיטה ואינה חוזרת אך שאינה יודעת לשמור עצמה דאסור מדרבנן לגרשה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר, לכשתשתפה יכול השליח לגרשה בגט ראשון, לא מבעיא לפסק המחבר שבדיעבד אם גירשה בעוד שאינה יכולה לשמור עצמה מגורשת, אף שאפשר שאם גירשה ע"י שליח אף בדיעבד אינה מגורשת דאין שליח לדבר עבירה, מ"מ כיון שאם גירשה בעצמו מהני הגט בדיעבד יכול למנות שליח לגרשה לאחר לכשתשתפה, שכן מבואר ברי"ף פ"ב דקידושין ורמב"ם פ"ט מה' אישות וטוש"ע סי' ל"ה דהפסול משום שהוא עצמו לא הי' יכול לקדשה בשעת השליחות, אבל מה שהשליח לא הי' יכול לקדשה בשעת השליחות אינו מזיק כלום, ויש לדמותו ג"כ למגרש בגט שזמנו מאוחר דכתבו תוס' גיטין (י"ז) ורשב"א שם שאין הגירושין חלין עד הזמן, ומ"מ בהגיע הזמן מתגרשת ולא חשוב דשלב"ל לרשב"א לשיטתי, פרק ד' אחין מחוסר זמן הוי דשלב"ל, אלא ודאי כיון שיכול עכשיו לגרש בגט אחר חשוב דשלב"ל אף בגט זה ה"נ כיון שיכול עכשיו לגרשה בעצמו חשוב בא לעולם אף לגרשה ע"י שליח, וזה א"צ לפנים: לז) אך גם לי"א שברמ"א שאף בדיעבד אינה מגורשת מ"מ כיון דמדאורייתא יכול לגרשה מעכשיו לא חשוב דשלב"ל אף מדרבנן, וראי' לזה הא דנדרים (פ"ו:) באומרת יקדשו ידי לעושיהן, דמקשה והא משעבדא לי' דאמרה לכי מגרשה השתא מיהא לא מגרשה כו' הא לא דמי אלא לאומר שדה זו שמכרת לכשאקחנה ממך לא קדשה כו' אלא אמר רב אשי שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו ומפקיע מידי שיעבוד, וליחול מהשתא, אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל דלא ליחול מהשתא, וכתב הר"ן וא"ת ואי אלמוהו דלא ליחול השתא הדרא קושיא לדוכתא כיון דהשתא לא חייל לקמי' היכי חייל דהשתא מיהת לא מיגרשה, וי"ל כיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו רבנן לשיעבודי' כי אלמוהו הני מילי דכל היכי דקיימי לא ליחול אבל כי נתגרשה כאילו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול עכ"ל הר"ן, הנה דמה שרק מתק"ח דאלמוהו לא משוי לי' דשלב"ל וחייל לאחר זמן, ה"נ תקנת חכמים שלא יוכל לגרשה לא משוי דשלב"ל ויכול לגרשה בעצמו שיחול לכשתשתפה, ממילא יכול עכשיו לעשות שליח שיגרשה לכשתשתפה, דכה"ג כתבו תוס' נזיר (י"ב.) גבי חלה עיי"ש, כן נראה לכאורה: לח) אך לאחר עיון אין מדברי הר"ן ראי', דהנה צריך להבין קושיית הש"ס והא משעבדא לי' ואף לאחר שתתגרש לא תאסר מ"ש מהמוכרת נכסי מלוג שאם מת הבעל או גירשה הנכסים ללוקח, ומשום שהבעל אין לו בנכסים רק קנין פירות עד שתתגרש או ימות ועל אחר מיתה וגירושין הם שלה מתחילה, וה"נ בידים למלאכה נאמר כן שאין לו שיעבוד על אחר גירושין ולמה לא יחול הנדר על אחר גירושין כשם שחל המכירה בנכסים של אחר גירושין, אך ברוק של דברים דידים למלאכה בשעה שנשאה הם לו למלאכה עד עולם כשם שאיסור א"א שיש בה היא עד עולם דקדושת הגוף הוא] אך שמיתה וגירושין הם מפקיעין האישות כמו כן הם מפקיעין זכות מעשה ידי' אבל קודם לכן הם שלו על לעולם ע"כ לא חל הנדר גם על אחר גירושין, וזה בידים למלאכה, אבל נכסים א"א שבשעת נשואין נעשין שלו על לעולם דא"כ האיך הגירושין שגירש אותה מפקיעין זכות שיש לו בחצר, וכן מיתת הבעל איך מפקיע זכות חצירו שנעשה שלו תחילה על לעולם, למה זה דומה לעבד שקנה נכסים דמה שקנה עבד קנה רבו ואח"כ שחרר העבד שהנכסים נשארים לרבו ואינם יוצאים עם העבד, ע"כ שמתחילה לא נקנה לו החצר רק לזמן שהיא תחתיו, אבל ידים למלאכה שהיא זכות שבגופה כשהיא מגרשה כשם שהגט מפקיע האישות כך מפקיע זכות מעשה ידי', וכן מיתת הבעל ומשני קונמות מפקיע מידי שיעבוד, ואף דאלמוהו רבנן לשעבודא דבעל לא אלמוהו רק על אותו הזמן שהיא תחתיו, שזה טובת הבעל שלא תוכל לאסור עצמה עליו, אבל הזכות שיש לו עכשיו גם על אחר