אבני נזר אבן העזר טז

גירושין אלא שהגירושין מפקיעין אבל עכשיו יש לו זכות גם על אח"כ, זה לא אלמוהו וקונמות מפקיעין שיעבוד זה, וא"כ אין ענין לנ"ד כלל: לט) אך יש להביא דמיון מהא דכתב הר"ן פ"ב דכתובות בע"א בשטר דאינו זוקק לשבועה, דמ"מ שטר שחתומים בו שני עדים ולא נתקיים רק חתימת אחד חייב שבועה, ולא אמרינן שמא חתימת האחר מזוייפת וע"א בשטר אינו כלום כיון דמה"ת א"צ קיום ורבנן דאצרוך לא תקנו רק לגבי, אותו עד, אבל לגבי עד האחר חשבינן חתימת זה כאילו נתקיים ה"נ בנ"ד לא תקנו שאף בדיעבד אינה מגורשת לענין שיחשב אח"כ דשלב"ל, וגם בזה יש לחלק, דלגבי עד האחר אמרינן שגם חתימת זה אמת והוי שני עדים, משא"כ בנ"ד: מ) אך יש להביא דמיון מהא דפ"ב דסוכה בעשה סוכה ע"ג אילן כשירה ואין עולין לה ביו"ט, ואף דבעינן סוכה הראוי' לשבעה מדאורייתא מיחזי חזי ומדרבנן גזרו בה, הנה דלגבי חוה"מ דיינינן לה כאילו היתה כשירה גם ביו"ט דלא תקנו חכמים רק לשעתו, ה"נ לגבי אחר שתשתפה חשבינן לה כאילו היתה ראוי' לגרש גם תחילה, וע"כ יכול לגרשה עכשיו שיחולו הגירושין אחר שתשתפה: מא) ואין לפקפק ולומר דווקא התם דכשעבר יו"ט שוב אין גזירת חכמים דאין עולין לה קיים שכבר עבר יו"ט [וכה"ג מחלקים התוס' ביצה (ל"א:) בשם הר' משה] ע"כ חשבינן כאילו לא היתה התקנה מעולם, אבל הכא דבשעה שמגרש אותה עוד גזירת חכמים קיימת שאסור לגרשה שיחולו הגירושין עכשיו, וע"כ כשמגרש אותה שיתול אח"כ מתבטלים תיכף הגירושין משום דשלב"ל, דליתא דא"כ גבי סוכה כיון דבשעת עשי' הוא קודם יו"ט וגזירה דאין עולין לה ביו"ט קיים יחשב מן העשוי בפסול, אלא ודאי שאחר זה חשבינן כאילו היתה העשי' בכשרות, ה"נ בשעת חלות חשבינן כאילו היתה הנתינה כדין, ואם תאמר הטעם דכיון שהי' ידוע בשעת עשי' שבחוה"מ תהי' כשירה חשוב מתחילה בכשרות, ה"נ כיון שבשעת נתינה ידוע שאח"כ יחול אין הנתינה מתבטלת [לא זכיתי להבין, דהתם ידוע שיהי' חוה"מ, אבל הכא מי יימר דתשתפה, המגיה]: מב) עוד ראי' ליסוד זה דתק"ח לאחר שעבר התקנה דיינינן לי' כאילו לא הי' מעולם התקנה, מהא דגיטין (כ"ז:) כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה, אמר רבה זאת אומרת שני יב"ש שדרין בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים, וקשה לי דהנה ביבמות (קט"ו:) רבא אמר לא חיישינן לתרי יצחק אמר רבא מנא אמינא לה מהני שטרי דנפקי בי רבה בר אבוה וכתיב בהו חבו בר ננאי ננאי בר חבו ואגבי בהו רמב"ח זוזי והא הני שמי שכיחי טובא, והקשו בתוס' היכי יליף איסורא מממונא, ועוד הא היכי דהוחזקו לכ"ע חיישינן, ותירצו בתוס' דיליף איסורא דלא הוחזקו מממונא דהוחזקו עיי"ש, וקשה דכיון דאיסורא דהוחזקו לכ"ע חיישינן, א"כ אפי' מוצאין שט"ח על אחרים, אכתי לא מתרצא הא דגיטין דהיא איסורא דהוחזקה. מג) ונראה ליישב לפי מה שפירשו בתוס' משום דס"ד דאתי כר"מ ולר"מ בעינן שיהי' מוכח מתוכו, וע"כ אפי' באמת גירש הגדולה כיון דאיכא למימר מקטנה נפל אינו מוכח מתוכו והנה בתוס' סוף שנים אוחזין דמה"ת לא חמיר איסורא מממונא, וכיון דמה"ת כשר וחכמים לא תקנו רק במקום שיש חשש שלא גירש לזו, אבל אם באמת גירש לזו וכיון שמדאורייתא הא מוכח מתוכו וכשר למה יפסלוהו חכמים: מד) אך אכתי קשה כיון דמדרבנן חיישינן בלא עידי מסירה הא מדרבנן לא הוי מוכח מתוכו ויפסול מדרבנן, ואף דחכמים לא תקנו במקום שידוע שנתן לה, מ"מ יפסול ממילא שהרי אם לא הי' עידי מסירה היינו חוששין מדרבנן, וצ"ל דכי העידו עידי מסירה שגדולה גירש ואין חשש איסור אשת איש עוד, גם מדרבנן דינו כאילו אף קודם שהעידו הי' ידוע שלגדולה גירש, וזה כוונת ר"י שם ג"כ דבאיסורא דלא הוחזקה אף למ"ד חיישינן היינו משום דס"ל במממונא היכי דהוחזקה חיישינן כאביי ביבמות, וע"כ מחמירין באיסורא אף היכי דלא הוחזקה והיינו מדרבנן כדברי תוס' שנים אוחזין הנ"ל, וכיון דמדאורייתא לא חיישינן כשהעידו עידי מסירה ואזיל החשש, חשוב מוכח מתוכו ם מדרבנן, דוק ותשכח בדבריהם ותראה שכן כוונתם, ולדעת רמב"ן והר"ן שם שאינם מפרשים הסוגיא משום דבעי מוכח מתוכו רק שנחוש באמת שמא גירש הקטנה, ובאמת הוה מצי לאוקמא גם לר"מ באיכא עידי מסירה, הא לדידהו לית להו כלל סברת התוס' ביבמות דמדמה איסורא דלא הוחזקה למממונא דהוחזקה רק מפרש הסוגיא דיבמות משום כאן נמצאו וכאן הי' יע"ש ומוכח סברא הנ"ל דאין הדרבנן רק לשעתו כנ"ל: מח) ולענין הלכה ודאי אין להחמיר בזה, דמלבד מ"ש הראי' מסוכה דלענין אח"כ חשבינן כאילו לא הי' האיסור דרבנן מעולם, הלוא המחבר פסק דבדיעבד מגורשת, ואף שהרמ"א כתב י"א כיון שאינו מסיים וכן עיקר לפי כללי הוראה, עכ"פ בדרבנן נקטינן לקולא, ועוד דבדרבנן סומכין על מ"ש בדעת רשב"א דכהאי גוונא לא חשוב דבר שלא בא לעולם, וכיון דאיכא כמה טעמים להקל אף לכתחילה אין להחמיר: נאום הק' אברהם. סימן ט ב"ה יום ד' ויקהל תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה יעקב יצחק נ"י האבדק"ק ראספרשי נדון שאלתו האיש ההוא צריך היתר ממאה רבנים, ואם אין לו לסלק הכתובה יסלק מה שיש לו ועל המותר יתן וועכסיל, גם ישליש גט ויעשה שליח ויתן הגט ביד השליח, ואם תשתפה "אזי יהי' תלוי בהסכמת חכמי הדור אם נתירה ע"י גט כי צדדי היתר יש, אך זאת יבטיח הבעל שאם תרצה ממנו גט חדש יתן לה תיכף, אך מ"ש הנוב"י להשליש ע"ז בטוחות אינו מחוור לי, כי יהי' בזה חשש גט מעושה אם יגלה דעתו אח"כ שמחמת הבטוחות נותן הגט כמו שביארתי בחי' באריכות [ועי' בתשובה.] אך זאת יחייב עצמו ליתן לה מזונות ולשכור לה דירה כל ימי חיי', ואם אין לו אזי ממה שירויח יקח לעצמו שליש ועבור אשתו