אבני נזר אבן העזר קמט

לא קנסו לאחר מיתה א"כ נחשבוה כאלו גם לבעל היתה מותרת. ולפמ"ש לדעת רש"י אתי שפיר ברווחא: ז) ויש להביא ראי' קצת לדעת רש"י דהא איכא אמוראי שם דלר"ש א"צ גט כלל משני וא"כ למה לי' למימר כלל דלר"ש לא קניס, ולשיטת התוס' צ"ל דס"ל להש"ס כהני אמוראי דאף ר"ש בעי גט: ח) ולפי זה נראה לפרש מחלוקת רש"י ותוס' בגירסא דמתני', דרש"י גורס בדר"ש ואין הוולד ממזר ופירש שאם החזירה הבעל אין הוולד ממזר, והתוס' (י"א) גרסו ואין הוולד ממנו ממזר (כמו שהיא בספרים שלנו במשנה] ומפרשים דקאי איבם דלכתחילה אסור, ורש"י לא פירש איבם משום דס"ל דלכתחילה מותרת להתייבם לר"ש דלא קניס לאחר מיתה, ע"כ פירש רש"י דמבעל אינו ממזר, ולהני אמוראי דלר"ש לא בעי גט הטעם פשוט. דשוב לית בי' משום לתא דאשת איש אלא משום לתא דסוטה וולד סוטה אינו ממזר. ולשיטת התוס' דמוכח דש"ס ס"ל עיקר דבעיא גט, ע"כ גרסי ואין הוולד ממנו ממזר היינו מיבם, ומשום דלכתחילה אסורה ליבם לשיטתם, אבל כשהחזירה הראשון הוולד ממזר לאוסרה בישראל מגזירה שמא יאמרו גירש ונשא והוולד ממזר נושא ישראלית וק"ל: סימן צ א) במשנה נשאת עפ"י ב"ד תצא ופטורה מקרבן, קשה לי הא בהוריות (ה'.) אפלגי אם הוא ב"ד השבט או ב"ד הגדול דווקא וכן קיי"ל, ועכ"פ לא סגי בב"ד של שלשה, וסבור הייתי לומר דדווקא לענין עשו רוב הקהל בעינן שיהי' ב"ד של כל הקהל או כל השבט לכל מר כדאית לי' אבל ביחיד שעשה בהוראת ב"ד סגי בב"ד של יחיד, אך ראיתי להתוי"ט ריש הוריות על משנה דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, וז"ל פליגי בסוף פרקין איזה ב"ד עכ"ל: ב) וע"כ נ"ל דהא דבעינן ב"ד הגדול ילפינן שם מזקן ממרא, והיינו דהתורה תלתה הדין בהם ואפי' אומרים על ימין שהוא שמאל והמרה בהם חייב מיתה אף שצועק שהוא מקובל להיפוך, שניתנה התורה לפי דעתם, וע"כ התולה בהם פטור, משא"כ בשאר ב"ד, וע"כ בנשאת בעד אחד שצריכה היתר ב"ד שב"ד יכולין לעקור דבר מן התורה במקום שיש סמך כמ"ש התוס', והרי כח ב"ד זה ככח ב"ד הגדול שע"י הוראתם נעשה הדין כך, וע"כ התולה בהם ג"כ פטור: ג) ויש לומר עוד דוודאי אין לב"ד של שלשה בעלמא כח זה לעקור דבר מה"ת במקום טעם רק דשליחותא דקמאי עבדי והוי כעל פי ב"ד הגדול או ב"ד של שבט עכ"פ כיון שהם שלוחי חכמים, וזה נכון: ד) ולפי זה נראה דלא מקרי היתר ב"ד רק כשהורו לעשות דאי אמרת דבאומרים מותרת את סגי, א"כ כיון דלענין עשה מהוראת ב"ד בעינן שיורו לעשות דווקא, ובמה שהורו לעשות לא הוו כב"ד הגדול ולא שלוחי רבנן, כי אינם כב"ד הגדול או כשליחם רק לומר לה מותרת את ולא מיקרי שב"ד הגדול הורו לה לעשות ושוב לא תפטר מן הקרבן דבעינן שיורו ב"ד הגדול לעשות דווקא: ה) ולפי"ז צ"ע בהא דהלכה וקלקלה חייבת בקרבן דבלא היתר ב"ד אסורה לינשא וכיון שלא התירוה אלא לינשא מזידה היא אך אפשר דהיא לא ידעה מזה, אולם יקשה לפי"ז דיבור התוס' בד"ה מכלל למה דס"ד דמה"ת נאמן ליתי' לכ"ז: ו) נ"ל דדוקא היכי דטעי בהוראתן דווקא סנהדרי גדולה הוי הוראה, אף שהי' בטעות, אבל הכא שכדין הורו רק שהעד שיקר, וכיון דהוי דין אמת שפיר חשיב הוראת ב"ד אפי' בשל שלשה ודו"ק: סימן צא בדין אשת איש הנשאת עפ"י ב"ד ועפ"י עדים שאלה א"א ששמעה שמת בעלה וזינתה ואח"כ בא בעלה אם מותרת לחזור לו ואם יש חילוק בין שמעה מעד אחד או משני עדים: א) תשובה ביבמות (צ"ה:) פליגי רב ושמואל יבמה אם היא כאשת איש ואמר ר"ה כגון שקידש אחיו את האשה והלך לו למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבמה ואח"כ בא אחיו דרב אמר הרי היא כא"א ואסורה לראשון שמא יאמרו תנאי הי' בקידושין של הראשון ולא נתקיים ומותרת היתה לשני ועכשיו יוצאה משני ונושאה ראשון ונמצא נושא את אשת אחיו, ושמואל סבר לא חיישינן לתנאי, ודכולי עלמא בנשאה אחיו ושמע שמת ויבמה מותרת, דלא דמי לשאר א"א דאיכא למימר גירש זה ונשא זה שאם גרשה לא היתה נשאת לאחיו ועיי"ש ברש"י: ב) והרמ"א באהע"ז סי' קנ"ט פסק כן כהרא"ש דבייבם נשואת אחיו בטעות מותרת לחזור, אולם הב"י בבדק הבית מפקפק בדברי הרא"ש אלו מדלא הביאו הרי"ף. וגם הרמב"ם לא כתב בפירוש בנשואת אחיו להתיר, רק הביא דין קידש דתצא מזה ומזה, ע"כ חושש הב"י דאפי' בנשא תאסר לחזור לו רק שא"צ גט מיבם, ובש"ע פוסק דבנשא א"צ גט משני, ולענין אם אסורה לחזור לו לא גילה דעתו לא לאיסור ולא להיתר ואזיל לטעמי' בכה"ב. והב"ש בסי' ט"ו חיזק זרועות הב"י וכתב שהרמ"א לא ראה דברי הבה"ב: ג) והנה דין הנ"ל בזינתה תלוי במחלוקת הב"י והרמ"א דלהרמ"א דהאיסור רק שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת, ובזינתה אפילו גירשה מותרת לו, ועוד דבזינתה לא תלינן בגירש, ועיין רש"י גיטין (פ:) ד"ה דמיחלפה, אבל להב"י דאסורה לחזור לו אף דלא שייך גירש ונשא רק משום קנס ה"ה בזינתה דאסורה: ד) ויש להביא ראי' מההיא דגיטין (פ') כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות האלו ונישאו נמצאו אלו איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, ובגמ' שם ע"ב נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם, הרי דלהו"א אפי' זינתה אסורה ואף דשוגג הי' ולא שייך ג"כ חשש דחלץ דבזנות לא תלינן בחלץ, ומהתם יש להוכיח דאפי' זינתה ע"י ששמעה משני עדים שמת בעלה אסורה, דהתם כשנמצאת איילונית דשייך מה הוה לה למיעבד דומה לשני עדים ומינה דייק בהאשה רבה (צ"א א דאפי' נשאת עפ"י עדים אסורה, הן אמת דלהתוס' שם אין מוכרח לומר כרש"י דבזנות לא תלינן בחלץ יעיי"ש