אבני נזר אבן העזר קמ

מפורש סי' קפ"ח בסוף הסימן ובב"י שם. וכבר כתבתי בזה תשובה ארוכה לגיסי הרה"ג מהר"י הכהן אבד"ק אסטראווע נדפסה יו"ד ח"ב סימן רכ"ד] ומסקנת דברי שאין להקל אך במשמוש היד אין חשש, כי אי אפשר לפתוח בלי כלי: ד) אשר פלפל בזונה כותית נימא קילב"מ כיון דקנאים פוגעין בו, לפענ"ד פשוט דאפי' בפרהסיא כיון שהבא לימלך אין מורין לו, לא שייך בזה ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, ואין העת מסור כעת להאריך, דברי המברכו בכתיבה טובה: הק' אברהם, סימן פא ב"ה ו' אלול תרח"ם. להרב החריף אבד"ק סטאווישין שלו': בדבר האשה שבכל לידה מקשת לילד, ויש לה איזה גידין ברגלי' שנתגדלו בשעת לידה, ואמר הרופא שאם תתעבר עוד פעם אחת אין עוד שום אופן שתחי' כי יפתחו הגידין, ושואל אם יש לו היתר לשמש במוך: תשובה א) בפ"ק דיבמות יא: שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת מניקה וכו' דברי ר"מ וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה', ודעת רש"י משמשת במוך מותרת לשמש במוך, ולחכמים אסור, ור"ח פירש דאין איסור בנתינת מוך אחר תשמיש, ומשמשת דקתני, היינו צריכות לשמש במוך אחר תשמיש: ב) ומדנדי ר"ת מפירש"י מותרות ולפרש קודם תשמיש, משמע משום דלהתיר קודם תשמיש אין היתר גם בג' נשים דמוטב שלא ישמש כלל כיון דחשוב השחתת זרע איך דחי מצוות עונה איסור השחתת זרע, בשלמא לאחר תשמיש למאן דאסר בשאר נשים מותר בג' נשים משום סכנה משום דהתשמיש בהיתר הי', ואחר תשמיש שהיא מסתכנת אם תתעבר, שוב פקוח נפש דוחה איסור השחתה, אבל ליתן מוך קודם תשמיש, דהאיסור התשמיש, ואין סכנה אם לא ישמשו ע"כ אין היתר, שוב ראיתי כן בתוספי הרא"ש להדיא, ועי' בתוס' ותוספי הרא"ש ס"ב: בד"ה חייב, אך התוס' כתובות בשם ר"י מיישב פירש"י בנתינת מוך קודם התשמיש: ג) ונבוא לנ"ד, הנה ליתן מוך אחר תשמיש לכאורה מותר גם לפירש"י דאסר מוך גם לאחר תשמיש בשאר נשים (כפי דעת כל הפוסקים לשיטתי'] וגם בג' נשים לחכמים דקי"ל כוותייהו, דזה רק בשלש נשים שאינו סכנה ברורה, דעפ"י רוב, אין נשים אלו מתעברות, וה קמן דאף לת"ק אינו רק היתר לשמש במוך כפירש"י מותרות לשמש במוך, אבל מותר ג"כ בלא מוך, וכיון שאין סכנה ברורה ס"ל לחכמים לסמוך על שומר פתאים, אבל לא בנ"ד שאמרו הרופאים שאם תתעבר ותלד ודאי תמות, ומסתמא תתעבר ותלד דרוב נשים מתעברות ויולדות בזה ודאי אין לסמוך על שומר פתאים ה': ד) אך לפני תשמיש יש לאסור גם לפר"י הנ"ל בשיטת רש"י דג' נשים מותרות לשמש במוך גם לפני תשמיש דלכאורה קשה הלא אם לא תשמש כלל לא תמות, וכיון שהתשמיש גופי' אסור, איך נדחה איסור זה, דאין כאן פיקוח נפש אם לא תשמש וצ"ל כיון שאם תאסר לשמש במוך ישמש בלא מוך, דאין איסור לשמש בלא מוך כנ"ל משום דהוי חשש רחוק, ואף דאפי' חשש רחוק דוחה שבת, מ"מ אם לא ירצה לחוש למיעוט, אין עליו איסור כמבואר בתוס' נדה (מ"ד:) בד"ה איהו מיית ברישא עיי"ש, וכיון שאם לא נתיר לו לשמש במוך ישמש בלא מוך ויבא לחשש סכנה, מתירין לו לשמש במוך: ה) אבל בנ"ד שאסור לשמש בלא מוך כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות. ואם לא נתיר לשמש במוך לא ישמש כלל ולא יבוא לידי סכנה איך יהי' ניתר איסור השחתת זרע שיש בתשמיש על העצים והאבנים. הא אם לא ישמש כלל לא יהי' סכנה: ו) אך יש, לדחות דהא נתינת מוך אחר תשמיש ודאי מותר כנ"ל, וכיון שכן עכ"פ בביאה אחת ונתינת מוך אחר תשמיש עפ"י רוב לא תתעבר, דאף בלא מוך אין רוב נשים מתעברות מביאה אחת, ובנתינת מוך אחר תשמיש רוב שלא תתעבר ומותר לשמש ביאה אחת ע"י נתינת מוך אחר תשמיש, וכיון שכן שוב מותר לשום מוך לפני תשמיש מחשש רחוק שתתעבר תיכף בשעת תשמיש, ולא יועיל הנתינה אחר תשמיש, וכיון שמותר לו לשמש ביאה אחת בנתינת מוך לפני תשמיש, שוב מותר גם הביאה שני' שבודאי לא נתעברה מביאה ראשונה, והרי הביאה שני' כמו ביאה ראשונה דמותר כנ"ל, ותהי' מותרת לעולם לפר"י כדעת רש"י, וכהאי גוונא כתב הרשב"א נדרים (לח.) גבי וזן את בהמתו טמאה לר' אליעזר מפני שנפשה וגופה לשמים וכתב הרשב"א דמסתבר דמותר לזונה בכל עת אעפ"י שאילו הוא לא זנה וכן הבעלים לא זנוה היתה מתה, וא"כ מהני הוא שהרי מצילה ממיתה, מ"מ כל שעה ושעה הוא מותר לזונה, דכיון דשעה ראשונה הי' בהיתר גם בשני' מותר וכן בכל שעה ושעה עכ"ל ומדבריו ראי' למה שכתבתי: ז) אך יש לשדות נרגא בכל זה ולאסור גם נתינת מוך לאחר תשמיש לדעת רש"י, דהנה קשה לי לדעת ר"ת בדעת רש"י כתובות (לט.) דלשום מוך לפני תשמיש גם שלש נשים אסורים כיון שאם לא ישמש ליכא סכנה, ומצוות עונה לא דחי השחתת זרע דידי', ולאחר תשמיש שאר נשים אסורות משום השחתת זרע אף דלא מיפקדא וג' נשים מותרות לאחר תשמיש משום סכנה עיי"ש היטב א"כ. גם לשמש ולשום מוך לאחר תשמיש יאסור ג"כ, שהרי גורם בתשמיש לבוא לידי איסור אח"כ, ואף דאח"כ יהי' מותר משום סכנה מ"מ עכשיו ליכא סכנה ואסור לגרום וכמ"ש הרז"ה והרשב"א בנשפכו החמים שלאחר מילה אסור למול על סמך שיחממו לאחר מילה ואז יהי' מותר משום סכנה, מ"מ אסור לגרום עכשיו חילול שבת כיון דעכשיו ליכא סכנה אסור לגרום חילול, והוכיח כן הרשב"א ממתניתין ריש ביצה לא ישחוט אא"כ יש לו עפר מוכן, משום שאם שחט יחפור בדקר ויכסה ואסור לשחוט על סמך שאחר שחיטה יחפור בדקר ויכסה, וכתב הב"י שהרמב"ם והרא"ש והטור דעתם כו: