אבני נזר אבן העזר קמא

ח) אך אין הנדון דומה לראי', דגבי מילה אם לא הי' אפשר לחמם אחרי המילה הי' אסור למול התינוק להביאו לידי סכנה, וממנ"פ אסור למול, אם לא יחמם אח"כ מסכן התינוק, ואם יחמם מחלל שבת, ע"כ אסור למול, וכן במתניתין דביצה שאם אין לו עפר כלל אסור לשחוט אותו ביו"ט כמו כוי אין שוחטין ביו"ט. ואם שחטו אין מכסין את דמו, הנה דמשום שלא יוכל לכסות אח"כ אסור לשחוט, וא"כ באין לו עפר מוכן רק דקר נעוץ אסור לשחוט ממנ"פ, אם לא יחפור בדקר ויכסה הא אסור לשחוט משום ביטול מצוות כסוי, ואם יחפור גורם חילול יו"ט. אבל הכא דמותר לשמש בלא מוך כלל כנ"ל, הרי בתשמיש אין כאן איסור כלל, דאפשר שלא תתן אח"כ מוך, ונתינת מוך אח"כ מותר משום סכנה, או תאמר כך בלשון אחר, דגבי מילה שמחוייב לחמם אח"כ הוא כמתנה לחלל שבת, והכל ענין אחד, וכל זה בג' נשים שהוא חשש רחוק ומותר לשמש בלא מוך, אבל בנ"ד שהוא סכנה ברורה ובלא מוך אח"כ אסור לשמש. שוב דומה לנידון הרשב"א דמתניתין דביצה ואסור ליתן מוך גם אח"כ אחר התשמיש לפי רש"י: ט) והנה בעיקר מחלוקת רש"י עם ר"ת, דר"ת מתיר בכל נשים ליתן מוך אחר תשמיש ורש"י אוסר, בתשו' רעק"א סי' ע"א מדייק מכמה ראשונים דס"ל לאסור, ומסיים מי ירום ראש להקל נגדם, ובמחכ"ת המעיין יראה שאין ראי' מהם, שהם מקשים הכל לדחות פירש"י שפירש מותרות ממילא מוכח דשאר נשים אסורות, ולזה הקשו דמ"מ קטנה איך שייך לאסור מוך דאי אפשר לה להתעבר ולהוליד, ולעולם ס"ל כשיטת ר"ת דגם שאר נשים מותרות, גם מריב"ש הביא ראי' והמעיין בדבריו יראה שאין ראי', שכתב או משום דאמרה בעינא חוטרא לידא או משום דאיכא איסורא, והיינו דאפשר דאסור כשיטת רש"י, ולשיטת ר"ת נאמר דאמרה בעינא חוטרא לידא, אך בחי' רמב"ן ריש פרק כל היד חולק על סברת ר"ת במה שכתב דנשים כיון דלא מיפקדי אינם מוזהרות על השחתת זרע, ומ"מ בפ"ק גבי משמשות במוך מאי איכא למימר כתב הרמב"ן דבכל הנשים קאמרינן, וכן כתב הר"ן שם, משמע דבגוף הדין ס"ל כר"ת דכל הנשים מותרות לשמש במוך, ואפשר שהוא מטעם התוספי הרא"ש דלא מקרי השחתת זרע אלא במי שגורם ע"י חימום שמוציא זרע לבטלה בין איש בין אשה, אבל לאחר שיעקר הזרע מן הגוף לא שייך בי' השחתה, ודברים אלו ברורים ומאירים כשמש: י) ולדינא הדבר ברור לפסוק כרא"ש שהכריע כר"ת שאנחנו בני אשכנז נגררין אחריו, וכן פסק היש"ש פ"ק דיבמות, אך מה שהוסיף היש"ש להתיר אפי' לפני תשמיש אפי' בכל הנשים אין לסמוך עליו בזה, שאחת מראיותיו דפירוש משמשות במוך לפני תשמיש ממשמעות לשון הרא"ש בפי' נדרים (לה:) עיי"ש. והרי דברי התוספי הרא"ש מפורשים דלהשים מוך לפני תשמיש אסור אפי' בג' נשים, וי"ל אילו הוה ידע היש"ש שהרא"ש הוא כנגדו לא הי' מכניס עצמו לחלוק על כולם, וספר תוספי הרא"ש לא הי' נדפס עוד בימי היש"ש: יא) ונראה לי להביא הוכחה לפירוש ר"י. שפירש בדעת רש"י בכתובות לט. דג' נשים מותרות אף קודם תשמיש, מכלאים בציצית שהתירה תורה משום דאתי עשה דציצית ודחה ל"ת דכלאים, והא אין חיוב ללבוש טלית של פשתן, ומצוות ציצית יכול לקיים בטלית של צמר ואף אם לא ילבוש טלית כלל לא יעבור על עשה דציצית] וצ"ל כיון שאם נאסר לו של תכלת, מ"מ יהי' מותר לו ללבוש הטלית כדברי המרדכי דבשבת שלא עשה הציצית בטליתו מותר ללבשו בלא ציצית, וכן כתב המג"א באין לו ציצית, וכן בזמה"ז לובשין טלית בלא תכלת, וכיון שהלבישה בין כך ובין כך מותר שוב החיוב לעשות בו תכלת, ודוחה ל"ת דכלאים, וה"נ כיון שהתשמיש בין כך ובין כך מותר, שוב החשש רחוק של סכנה דוחה איסור השחתת זרע: יב) ואין לומר דשאני התם דתרי מילי הלבשת טלית ולבישת ציצית של כלאים, וכיון שלבישת טלית מותר, שוב לבישת הציצית חובה ודוחה, משא"כ בנ"ד שהאיסור הוא התשמיש ובמניעת התשמיש אין סכנה דליתא, דגבי כלאים בציצית נמי כיון שעשה בטלית של פשתן חוט אחד של תכלת נעשה כל הטלית כלאים, ובלבישת הטלית אין שום חיוב ומצוה וע"כ דמ"מ כיון שאם לא נתיר לו הציצית יהי' מותר ללבוש הטלית בלא ציצית, שוב משום מצוות ציצית מותר ללבוש הטלית של כלאים, ה"נ כיון שאם לא נתיר לו לשמש במוך לפני תשמיש יהי' מותר לשמש בלא מוך [ובנ"ד בלא מוך לפני תשמיש] שוב משום חשש סכנה מותר לו לשמש במוך לפני תשמיש, (ונוכל לעשות סניף פסק היש"ש שמותר אפי' לכל הנשים לשמש במוך לפני תשמיש ועי' בטורי אבן בהשמטות פ"ק דמגילה גבי טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי] וכיוצא בזה בחי' הר"ן שלהי שבת עיי"ש: יג) אך כל זה אינו רק אליבא דר"מ אבל מסתמא קי"ל כחכמים דאמרי משמשת כדרכו ומן השמים ירחמו, רק שכתבתי בתחילת דברנו דחכמים לא אמרי רק בג' נשים דלא שכיח שיתעברו ולא הוי סכנה גמורה, אבל בנ"ד שהרופאים שפטו שאם תתעבר ותלד ודאי תמות וכלי הריון הם אצלה כמו בשאר נשים, ודאי גם חכמים מודים שלא יסמוך על מן השמים ירחמו, אך ליתן מוך לפני התשמיש, שכל ההיתר משום שאם לא נתיר נתינת מוך לפני תשמיש ישמשו ע"י נתינת מוך אחר תשמיש שבזה אין חשש איסור אפי' בשאר נשים כפסק ר"ת והרא"ש ויש"ש ועדיין חשש רחוק שתתעבר בשעת תשמיש ממש ושוב לא יועיל המוך וחשש זה חשש רחוק שאינו מחויב לחוש ומותר לשמש במוך אחר התשמיש] וע"כ מותר להשים מוך קודם התשמיש, הא כיון שחשש רחוק הוא לא שרו רבנן ונאמר מן השמים ירחמו ואין צורך להתיר האיסור לשום מוך לפני תשמיש כיון שאם תשים אחר תשמיש לא יהי' איסור כלל אפי' בשאר נשים, ואף שעדיין חשש רחוק שתתעבר מן השמים ירחמו, סוף דבר לדינא לאחר תשמיש מותר להשים מוך לקנח כל הזרע ולהפליטו אבל לא לפני תשמיש: הק' אברהם סימן פב שנית בענין הנ"ל א) דבר קושיית הפלאה כתובות ע"ב. על הש"ע יור"ד סי' רל"ה בהפר לה על מנת שתהי' מתהפכת לאחר תשמיש, דאי אפשר על זמן רב, דא"כ בכל תנאי יוציא ויתן כתובה דהא אסורה מספק שמא לא תקיים התנאי דבתנאה לא מיזדהר, וע"ל בפעם אחת,