אבני נזר אבן העזר קלט

קלקלו בעריות הנאסרות לב"נ והיינו דקאמר בעבירה. כהא דש"ס ר"ה (י"ז.) פושעי או"ה בגופן בעבירה ופירשו תוס' בעריות שב"נ מוזהר בהם, וע"כ שפיר פירש רש"י ג' נשים מותרות אבל שאר אסורות ואזיל לטעמי' כנ"ל, ור"ת גם כן לטעמי' בתוס' סנהדרין, כן נ"ל ליישב לדעת מהרש"א: ח) אך במל"מ פרק יוד מהלכות מלכים הלכה ז' תפס בפשיטות דאדה"ר נצטוה על פו"ר וכפשט מתני' דיבמות, וא"כ אין ראי' מדהי' נענשו קודם המבול על השחתת זרע דאיסור השחתת זרע אף למי שאינו מצווה על פו"ר, והדרינן לסברת תוס' סנהדרין הנ"ל: ט) ע"כ נראה בדעת רש"י עפימ"ש הר"ן ריש האיש מקדש בהא דאשה מתקדשת בה ובשלוחה מצוה בה יותר מבשלוחה, וכתב הר"ן אע"ג דאיתתא לא מפקדא אפו"ר מ"מ מצוה יש לה במה שמסייעת לבעל לקיים מצוותו עכ"ל, ובחי' אנשי שם ד"ת כתב לא אשכחן עיקר לסיוע זה בשום מקיום ותימה כי טענא דבעיא חומרא לידא ומרא לקבורה אמאי לא קאמר משום דיש לה מצוה בבנים שמסייעת עד כאן, יעיי"ש לשונו משובש קצת], ואני אומר כי יש עיקר לסיוע זה מן התורה, שהרי ריש פרק הבא על יבמתו מאי אפילו לא מבעיא הוא שוגג והיא מכוונא למצוה עיי"ש וכן משמע בתוס' יבמות (ה'.) שהקשו עשה דיבום ידחה ל"ת ועשה דאלמנה מן הנשואין לכה"ג משום דאינם שוים בכל, ואם איתא דעשה דיבום אינו בנשים גם עשה דיבום אינו שוה בכל, הרי דמצות יבום גם עלי' הנה משמע שהמצוה גם עלי' עיי"ש, ואף שריא אינה מחוייבת בפו"ר, וכיון שכן אינה בערבות ג"כ ואעפ"כ מצוה להקים לבעלה שם, משמע דמשום שהוא בעלה חייבתה תורה להקים לו שם, וכ"ש כשבעלה חי שמחוייבת להשתדל שיהי' לבעלה בנים, וע"כ בשעת קידושין שנעשה בעלה חייבתה תורה להקים לו שם, שהרי חיובה ומצוותה באים כאחד, אבל בתובעת לבעלה שיגרשה משום בנים, אומרים לה זילי לא מיפקדת, דכיון שאין לה בעל אחר אין עלי' שום חיוב להתגרש ולהנשא, דבעצמותה אין חיוב עלי': י) ולפי זה שפיר מוזהרת שלא להשחית זרע כיון שיש לה בעל היא מצווה על פו"ר של בעלה ואסור לה להשחית זרע הבעל, כן נ"ל לפרש שיטת רש"י, וכל זה אם בעצמה משימת המוך, אבל אם אשה אחרת שאין לה בעל שאינה מצווה על פו"ר ואינה בערבות על פו"ר אין איסור אם תפליט זרע שלה, ומה שהזרע יוצא ממנה אין איסור עלי' כמו שאין איסור על הבעל לשיטת ר"ת במה שזרעו נשחת כיון שאין עושה מעשה ה"נ אינה עושה מעשה: יא) אך אף אם היא בעצמה תפליט לפענ"ד אין איסור וכדעת תוס' ורא"ש, וביש"ש מתיר אפי' לפני תשמיש ואיך לא ניקל לאחר תשמיש, והטעם כמ"ש בתוספי הרא"ש כי אין איסור רק בשעת חימום שלא יהי' לבטלה, וטעם ההוא קלורין לעינים וידוע למבינים: יב) אך מסופק אני אם לדמות השפריציוואניס למוך, דאפשר שהשפריציוואניעס מפסידים העיבור אף לאחר שנקלט הזרע ושאלתי זה לרופא ואמר כי יועיל ודאי שלא תתעבר כי בשעת תשמיש אי אפשר שיקליט הזרע, והבל יפצה פיהו כי מסברא יותר ראוי שיקלוט בשעת תשמיש מאח"כ, ונוב"י חלק אהע"ז סי' ס"ט כתב דעפ"י הרוב הזרע נקלט בשעת עיקר התשמיש, ואם יכול לקלקל העיבור גם לאחר הקליטה אין בידי להתיר, אך אם יסכימו רופאים מומחים שאינו יכול לקלקל לאחר קליטה נ"ל להתיר: יג) ומ"ש כת"ר שלא קיים עדיין פו"ר, ונהי שלדידן אין כופין בעניני הזיווגים אבל איך נורה לכתחילה, דברי טעם אמר, אך לדעתי נראה שבין כך ובין כך תעסוק ברפואות, ואם נראה שנעשה שינוי ממה שהיא עתה ונתרפאת לגמרי לא תעשה עוד השפריציוואניס ועתה הלא אתחזקה בנפלי ובין כך ובין כך לא תלד בר קיימא: ובגוף הענין אני אומר בדרך עצה שאם בראשונה הפילה בחדשים הראשונים או האמצעים תעסוק עוד ברפואות ההם בפרישות מהבעל, וכפי הנראה מתוך מכתבו שעד עתה עשתה כן כי לפי הנראה אם כן הדבר שבראשונה הפילה בחודש ראשון או בחדשים האמצעיים שהאם נתחזקה ואם תעסוק עוד ברפואות תתרפא לגמרי: נאום הק' אברהם. סימן פ ב"ה ג' נצבים בונה ירושלם לפ"ק סאכטשאב שוכ"ט לכבוד אהובי הרב החו"ב כש"ת מו"ה שאול נ"י אבד"ק קאזמינקי. א) בדבר האשה שהרופאים אומרים שאם תתעבר ותלד תסתכן, כבר כתבתי בכיוצא בזה תשובה ארוכה, ומסקנת דבריי להתיר להשים מוך לאחר תשמיש כפסק ר"ת ורא"ש וכן פסק ביש"ש, אך מה שהיש"ש סובר דהרא"ש התיר אפי' לפני תשמיש ופסק כן, מפורש בתוספי הרא"ש להיפוך: ב) ואשר דימה לדברי רז"ה ורשב"א בנשפכו חמין שעל אחר המילה, הנה פלפלתי בתשובה ההוא בזה, אך שם המעשה שהרופא שפט שאם תלד אין מציאות שתחי', ובזה דומה ממש לדברי רז"ה ורשב"א, אך בנ"ד שהרופאים אמרו רק שתסתכן, מ"מ בשביל זה לא תיאסר לשמש בלא מוך אם תאסר להסתכן, וכל אשה מסוכנת קצת, וכבר ביאר הנוב"י שבשביל פרנסה מותר לאדם להסתכן עצמו, וה"ה אשה פרנסתה משל בעלה ואם תצטרך להתגרש לא יהי' לה מבוא פרנסה ומותרת לשמש בלא מוך עכ"פ, וכיון שכן מותרת להשים מוך אחר התשמיש לצאת מסכנה, ואינו דומה לנשפכו חמין שממנ"פ אסור למול אם לא יחום חמין אסור לסכן התינוק וע"כ מילתו רק כדי להחם, משא"כ בנ"ד אף אם לא תשים מוך אח"כ מותרת לשמש כנ"ל, ושוב מותרת להשים מוך אח"כ, ויש כמה ראיות לזה, ואפשר מטעם זה להתיר גם לפני תשמיש, אלא שאין רצוני להכניס עצמי בזה, אך לאחר התשמיש מותר ומותר: ג) ועל דבר הרופא שפתח פי המקור בכלי, הדבר ברור דחשוב פתיחת הקבר, ואשר רצו קצת לחלק בין נפתח מאליו ובין בידים, אשתמיטתי' ש"ע