אבני נזר אבן העזר קלו

סימן עו ב"ה יום ב' דברים תרנ"ג לפ"ק פה סאכאטשאב. שלום לכבוד ידידי מחו' הרב המאה"ג החריף והבקי שלשלת היוחסין מו"ה ארי' יהודא יעקב נ"י אבד"ק לאסק. דבר העגונה מקהלתו, הנה שערי ההיתר פתוחים לפניו מדין ערכאות ומדין מסל"ת, שבערכאות הרבה אחרונים מתירין ומכללם הגאון בעל חת"ס, גם מדין מסל"ת, ואין ענין למסל"ת בכתב, דכיון שכתב כוון לאיזה ענין כפי נימוסיהם מהיכי תיתי שנחוש שנתכוונו להעיד. ושנחוש משום ששאל הכותב, הנה לפי דברי כותב ראשון ג"כ בא אליו טויט שיין, ואם תאמר שלא נאמינהו משום שאמר על ידי שאלת האשה ג"כ לא נאמינהו שכתב לשם, והרי נראה בעליל שהוא הכתב הראשון שבא מהערכאות, והפה שאסר הפה שהתיר הוא אפי' בנכרי, דכן משמע ביבמות (קכ"ב) בגוי שהי' מוכר פירות ואמר של ערלה כו' אינו נאמן שלא נתכוון אלא להשביח מקחו, הא לולי זה הי' נאמן במיגו דאי בעי לא מכר לו, ומלבד זה כיון שאין דברי גוי מעלין ולא מורידין מהיכי תיתי ניחוש שהי' ע"י שאלה, בפרט בזה שהדבר ניכר שהוא הכתב הראשון, ועוד שכבר אמר להקרובים שלא ע"י שאלה כלל, לזאת נראה לי בפשיטות להתיר האשה להנשא לכל מי דתצביין: הק' אברהם סימן עז ב"ה אור ליום ג' תרומה תרס"ה לפ"ק פה סאכאטשאב. שלום וישע רב לכבוד אהובי הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי כש"ת מו"ה אברהם צבי נ"י מלפנים אבד"ק ראדום וכעת מגדולי מורים מכרך ווארשא יע"א. אתמול בלילה עיינתי במכתב הרב מבענדין ובתשובתו דמר על כל פינה, והנה ראשית דבריו של הרב הנ"ל דהשתי אותיות שעל חלוקו בשוליו הוא סימן מובהק כמו נקב בצד אות פלוני, וכבודו חולק עליו כמו שביאר במכתבו: תשובה א) הדבר ברור שאינו דומה כלל לנקב בצד אות פלוני דהנקב לבד הוא סימן אמצעי כמבואר לשון הש"ס ודווקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא מספקא לי' סימנים דאורייתא או דרבנן, מבואר דאי סימנים דאורייתא הי' סגי בנקב בעלמא [וכן כתב בחי' הר"ן ובשטמ"ק להדיא] ועל כן כשמצמצם המקום ג"כ הוי סימן מובהק אבל תפירת שמו על הכתונת אינו סימן כלל וכלל, וכל אדם רושם שמו על חלוקו: ב) גם לשון שוליו אינו צמצום לגמרי, ואלו הי' צמצום לגמרי הי' אפשר לדונו כסימן אמצעי אבל עכשיו אינו סימן כלל, וכל אדם רושם, יש באמצע. ויש בשוליו, ויש למעלה, ודומה לחיוורי וסומקי או ארוך וגוץ דפירש"י משום דהרבה יש כן, ה"נ בזה, ונוב"י סי' מ"ג שכתב דהוי סימן אמצעי לא כתב בכעין נ"ד רק שהי' רשום שמו ושם אשתו בחלוקו ושם אשתו נוסף על הזכרת שמו הוא דבר יתר, דלמה זה, לא הזכרת שמו וכינוי משפחתו לבד, וברור דלא הוי סימן כלל, רק אם הי' רושם כל שמו וכל שם משפחתו מבואר בקונטרס עגונות סי' ש"ל דסגי. אבל בנ"ד שלא רשם רק ר"ת והאותיות משמשים לכמה תיבות לא שמענו: ג) עוד כתב הרב הנ"ל בשם נוב"י שפירש דברי הח"מ דחשש מכירה ואבידה הוא לפרש דברי ב"י דחייש אפי' בכלים דלא מושלי, ופירש בח"מ משום חשש מכירה ואבידה, ותמה הוא על הנוב"י הלא הב"י התיר בכליו מופקדין אצלו משום דאין הנפקד רשאי להפקיד, והרי אכתי איכא חששא דאבידה, והנה הרב הזה כתב בשם הנוב"י מה שלא עלה על רוחו כי הוא כתב רק ליישב דברי הח"מ דקשה עליו מה משני הש"ס באוכף וכיס וארנקי דלא מושלי אינשי הא אכתי איכא חששא דאבידה, ותירץ הנוב"י דבאמת אבידה ג"כ לא שכיח כמו שלא שכיח שאלה באתרא דלא מושלי, אך כמ"ש הב"י בכלים דלא מושלי לדידן דסימנים דרבנן חיישינן גם בזה לשאלה, כן אמר הח"מ דלדידן דסימנים דרבנן חיישינן גם לאבידה, אבל הב"י בעצמו לית לי' חששא דאבידה כלל, גם תירוץ מעלתו נכון ואין נ"מ בזה לנ"ד רק שלא יחשוב הרב הנ"ל שהשיג על הנוב"י: ד) והנה כל הפלפולים אלה במחלוקת מהר"ל והב"ש והב"י הם ללא צורך מאחר שאין כאן רק סימן אחד דגופו והאונטר לייביל תחת הכתונת והחגורה אינם סימנים כלל, אולם כתבתי בתשובה אחת [והוא בסי'] לרב מסארנאק פלפול עצום בדינים אלו והעליתי להתיר בסימן אמצעי בצירוף שזה הלך במקום שנמצא ההרוג ולא נודע אם הלך שם עוד אחר, ועוד צירוף שאבד זכרו בשלש אלה יחד העליתי להתיר, והנה פשוט באחרונים דאחר י"ב חודש חשוב אבד זכרו, והנה נודע שזה נפל לתוך המים ולא נודע מנפילת אחר והנטבע נמצא באותו הנהר קרוב למקום שנטבע א"כ דומה לשם, ויש לחלק ביניהם קצת, אך לפמ"ש כבודו שהאשה הכירה בטביעת עין מעשה תפירתה, האשה הזאת מותרת לינשא בלי, פקפוק וישבו ב"ד של שלשה יחד ויתירוה: ה) מה שכתב כבודו שיש בסימני כליו או בעידי כליו גרעון מחמת שאינם בגוף ההרוג ודומה למ"ד מאן דמכשיר בה פוסל בבתה, אינו דמיון דחזקה דמעיקרא אינו מחמת ראי' רק גזירת הכתוב, אבל סימנים וכ"ש עדים שהוא מחמת ראי' וכך הראי' כשמעיד על האוכף שהחמור שלו כמו שמעיד על החמור עצמו, ואפי' קרובים דלית בהו גזה"כ להכשירן אמרינן דלא משקרי אלא שגזה"כ לפוסלם, וזה פשוט: ו) אך עדיין צריכין למודעי דאפי' בגזה"כ יש חולקים, דהנה במתעלף דכשהוא ברשות היחיד ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור חולק ר"ש ואומר רה"ר