אבני נזר אבן העזר קלז

מפסק דכשבא אח"כ לרה"ר מטהרין הטהרות שברה דכיון שאח"כ מחזיקין אותו חי ע"כ בתחילה הי' חי, ואף דגזה"כ הוא מועיל שברה"ר לטהר גם שברשות היחיד, וה"נ כשרות האם יועיל להכשיר גם הבת וקשיא למ"ד מאן דמכשיר בה פוסל בבתה, ואין לומר דאדמותבת לי' מר"ש תסייענו מת"ק, ליתא, דהיטב דיבר בזה השב שמעתתא דת"ק לשיטתי' ברשות היחיד טמא ודאי כמו שברה"ר ודאי טהור, ואיך תטהר שברה"י משום שברה"ר תאמר להיפוך, על כן כל חד תיקום אדוכתי', ור"ש לשיטתו ברשות היחיד תולין ברה"ר טהור, על כן הודאי מכרית את הספק, וה"נ כיון דבת לית לה לא חזקת איסור ולא חזקת היתר והאם יש לה חזקת היתר, הודאי יכרית את הספק: ז) אך התירוץ בזה דשניא דין חזקה מספק שברה"ר לכולי עלמא ושברשות היחיד לרבנן שחולקין על ר"ש דספק טומאה הוא בתורת ודאי שכן וגזירת הכתוב להחליט, אבל חזקה אינו כן רק שאנו מחזיקין אותו בחזקתו הראשונה, על כן דווקא בספק טומאה אין אומרים ברה"ר טהור אלא בדבר שיכול להיות, דאי אפשר שיהי' ודאי כך וודאי להיפוך, משא"כ חזקה באמת ספק ומניחין כל דבר על חזקתו הראשונה וכמו שביאר בש"ש שמעתא ז' פ"ב עיי"ש היטב, וזה טעם מאן דמכשיר בה פוסל בבתה כיון שבאמת ספק הוא, האם שיש לה חזקת כשרות מכשירין ולא כן בתה, אבל ספק טומאה ברה"ר לטהר בתורת ודאי הוא לטהר, וכיון שעכשיו ודאי חי איך תחוש לומר למפרע מת, וה"נ בנ"ד בסימנים ועדים שבתורת ודאי: ח) וא"ת הא דרה"ר מפסקת הוא לבתר דגלי קרא דחמור דמהני אוכף לחמור התם נמי מהני שברה"ר לשברה"י, ליתי' דסימנין ועדים דמתורת ראי' אין ללמוד מזה לספק ברה"ר שמגזירת הכתוב, אלא ודאי מסברא ידעינן הא דרה"ר מפסקת וכ"ש בסימנים ועדים שמתורת ראי' שמסברא נדע וקרא למה לי: ראיתי שלא להאריך בדבר שלא לענות דין העגונה רק פלפלת כל שהוא שלא יהי' מכתבינו כשטרי הדיוטות והי' בזה שלום: הק' אברהם. סימן עה דין שניות לעריות. א) דעת הטור דשניות לעריות נהי דתפסי בה קידושין תופסין בה נמי קידושין שניים דהיא ערוה מדרבנן ולא תפסי בה קדושי ראשון מדרבנן, ונדחו דבריו. והב"ח נדחק בלשון הטור לומר שגם הטור אין דעתו כן, מ"מ נראה לי במקדש קרובת חליצתו או זקוקתו דתופסין בה קדושי שני, הואיל ומדרבנן זקוקתו חליצתו דמיין לאשתו וכהאי גוונא מחלקים תוס' ריש פרק ד' אחין לענין חליצה פסולה דשני' לא חשובה חליצה פסולה וכן חייבי לאוין, רק אחות חליצתו או זקוקתו עיי"ש, והיינו משום דחשיב ערוה מדרבנן, משא"כ חייבי לאוין, וכן שני' לא עשאוהו חכמים כערוה רק כחייבי לאוין, אבל קרובת חליצתו וזקוקתו חשובה קרובת אשתו מדרבנן, וזה נ"ל טעם הרי"ף פרק ב"ש דאין ממזרות באשת איש מדרבנן, ולכאורה לא נדע מקור לדבריו, ולפמ"ש יש ללמוד זה ממתני' דפרק החולץ הנושא קרובת חליצתו אין הוולד ממזר, אף דחשובה אחות אשתו מדרבנן, הנה דערוה מדרבנן אין הוולד ממזר: ב) והנה הב"ש לפי שיטת הטור כתב דאפי' היתה שני' גם לשני תופסין בה קידושין שניים, ולמד זה ממקדש לפני פסולי עדות דרבנן וחזר אחר וקידשה ג"כ לפני פסולי עדות מדרבנן דתופסין גם קידושי שני, והנה דין זה לדידן בקידש אחות חליצתו וחזרה ונתקדשה לאחר שהיא אליו ג"כ אחות חליצתו דצריכה גט גם משני לדעת הב"ש: ג) אך נ"ל שאין דברי הב"ש מחוורים לפמ"ש הר"ן בחידושיו לגיטין ריש פרק המגרש בשם הרא"ה דקידושין שאינם אוסרים אינם קידושין, ולמד כן מהא דקידשה ראובן חוץ משמעון לר"א דחל קידושין בשיור וחזר וקידשה שמעון חוץ מראובן קידושי שמעון לא מהני דלהעולם נאסרה מקידושי ראובן, ולראובן הא לא אסרה עיי"ש, וה"נ שני זה שקידשה לעלמא כבר נאסרה ע"י ראשון, ולראשון אסורה ועומדת משום שני': ד) ולכאורה יש לדחות דשאני התם שנאסרה לעלמא משום אשת איש מכח קדושי ראובן כמו ע"י קידושי שמעון, ע"כ קידושי שמעון לא הועילו כלום, אבל כאן הועילו קידושי שני לאוסרה משום אשת איש, שאיסור זה לא הי' עלי', אך באמת זה אינו שהרי במשנה שם הרי את מותרת לכל אדם חוץ מלאבא ולאביך ולכל מי שאין לה עליו קידושין מגורשת ולא הוי שיור, משום שעדיין אסורה משום אשת איש, ה"נ לא חשוב קידושין מה שאוסרה משום א"א, וכיון שקידושי שני לא הויין רק מדרבנן הא אסורה לראשון משום שני', וגם אין לומר שהועיל השני שלא יתפסו קידושי ראשון, דליתא שהרי כבר נתקדשה לראשון, ועוד כיון שקידושי שני אינם רק מדרבנן אין קידושי שני מונעים מלתפוס בה קידושין לשום אדם, ע"כ קידושי שני לאו קידושין כלל, ולא דמי לפסולי עדות דרבנן הנ"ל דקידושי שני הועילו לאוסרה אראשון: ה) מיהו הרשב"א בגיטין מפרש הא דקידושי שמעון לא מהני, דלא חשובה אשת שני מתים ולעולם תופסין גם קידושי שמעון ושלא כדעת הרא"ה, מ"מ לדינא הואיל הא דפסולי עדות מדרבנן אינו מובן והאבני מלואים הניחו בצ"ע, בודאי יש לסמוך על דעת הרא"ה בזה: הק' אברהם סימן עט ב"ה ה' בהעלותך תרנ"ה לפ"ק פה סאכאטשאב שפעת שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה מאיר דן נ"י האבד"ק דוואהרט דבר האיש שנשא אשה בערך עשר שנים והוליד שני בנים בני קיימא והראשון חי ערך שנה והשני עוד חי וקיים לאורך ימים, ושוב הפילה חמשה פעמים, ואח"כ נסעה למרחץ עפ"י רופאים שאמרו שהאם בריא