אבני נזר אבן העזר קלד

שלא יודיעוהו שצריכין לטעימה זו לדבר איסור והיתר, והש"ך הקשה הא אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד, ותירץ הש"ך שאני הכא דאיכא למיקם עלה דמילתא תיכף, וכן כתב הפר"ח וסיים ולא דמי לעדות אשה דאפי' חי אפשר שישתקע במדינה אחרת ולא יבוא לביתו: ג) והנה תירוץ זה צריך ג"כ להא דחשוב מסל"ת אף דנותנין לו לטועמו ושואלין אותו על הטעם ובעדות אשה כשאמרו לו אי' חבירנו אפי' לא שאלו אם חי או מת לא חשוב מסל"ת, ואלו בטעימה משמע שאפי' שאלו אם יש בו טעם חלב רק שאין מודיעין אותו שצריך לדבר או"ה חשוב מסל"ת, צ"ל כתירוץ הש"ך דשאני הכא דאיכא למיקם עלי' דמילתא סגי במסיח לפי תומו גרוע דמירתת, משא"כ בעדות אשה דלא הוה מילתא דעבידי לאגלויי גמור כנ"ל: ד) והנה בנ"ד שהלכו לבקרו באחרונה ולא מצאוהו בשפיטאהל ואמרו המשרתים מבית החולים שמת, וודאי הי' המיתה וקבורה קרוב מאד עד שסיים העד וגם אצל מיתתו וקבורתו לא הייתי", ואז בוודאי אם לא מת רק הלך משם הי' יכול להתוודע תיכף, כי אם מת נכתב בפנקס שלהם שמת ונקבר, ואם הי' הולך להתוודע איך נכתב אצלם ואם לא הי' נכתב מיתתו וקבורתו הי' נודע בוודאי שלא מת, ועוד כי אם מת הי' נודע לבני אדם מקבורתו שהוא בקולי קולות והזמן קרוב, וממילא כשלא הי' קול מקבורתו הי' יודע ששקר דיברו, וגם ע"י הקברנים הי' יכול להתוודע יען הזמן קרוב והי' זוכרים אם נקבר האיש הזה או לא, ובוודאי הי' יכולין להתוודע אם מת אם לא מת והי' נתפסין המשרתים בשקרם ולא דמי לעובדא דפונדקית שאם הלך לו לא הי' לו ממי להתוודע שלא מת] הא דומה לטעימת גוי דאפי' ע"י שאלה חשוב מסל"ת: ה) ואף שחילוק יש בין טעימת קפילא דלא אתחזק איסורא והכא אתחזק איסורא ודבר שבערוה, מ"מ יש ללמוד בקו"ח מה איסורי תורה דעלמא דאפי' מסל"ת גמור לא מהני בליכא למיקם עלי' דמילתא, באיכא למיקם עלי' דמילתא מהני אפי' מסל"ת גרוע שהוא ע"י שאלה, עדות אשה דמהני מסל"ת גמור אפי' ליכא למיקם עלי' דמילתא, כ"ש דבאיכא למיקם עלי' דמילתא נאמן אפי' מסל"ת גרוע היינו ע"י שאלה, וכ"ש בספק ע"י שאלה שלדעת הט"ז והתוי"ט הוי מסל"ת גמור, ואף שלא הי' שם קישור דברים, דיעה ראשונה ברמ"א סעיף י"ד כריב"ש דלא בעי קישור דברים, ואף דעת הר"ן לא הובא בלשון אוסרים רק מחמירים, ומה אאריך בזה הלוא פשוט המנהג בזה להקל, ואף לדעת הר"ן י"ל דווקא גוי שבא מעצמו ואמר שמת בלי קישור דברים נראה כוונתו להעיד, אבל אלו המשרתים שראו שבאו לבקרו אמרו שמת ואין ראי' שאמרו להעיד: ו) ואף דע"א ביבמה הרא"ש אוסר, הלוא הלכה רווחת בסי' י"ז בלי חולק דע"א במלחמה בלא אמר קברתיו מ"מ אם נשאת לא תצא מספק, וה"ה וכ"ש ע"א ביבמה לדעת הרא"ש, והרי נשאת האשה שלפנינו, ואף שנשאת בעברינות במים שאין להם סוף תצא, חילוק יש דנשאת במים שאין להם סוף דהקילו חכמים בנשאת, בזה אמרינן דנשאת בעברינות לא הקילו, אבל באיבעיא דלא איפשטא שאם נשאת מספק אין מוציאין אף אם נשאת בעברינות מ"מ שמא הדין שמותרת ומספק אין מוציאין, ואלו שנאחויו להעיד מה שראו בקטנן, סברא זו שמעתי מאדונו אבי זצ"ל בהעידו שמת ע"י סמנין דכתב רמ"ה כיון דמספקא לן שמא סימנים דאורייתא אם נשאת לא תצא, וחידש א"א זצ"ל ע"י מעשה שאירע דבזה אפי' נשאת בעברינות לא תצא, והסכים עמו אדמו"ר הגאון זצ"ל מגור: ז) ואף שהעד השני לא העיד בשמו רק פסח צעגילמאן ולא אמר שם אביו, וגם משמו פסח אין ראי' שהרי לא נודע כלל אם היבם הי' שמו פסח, ואין כאן אלא שם משפחתו לבד צעגילמאן וזה לא מהני. ואפי' שמו לבד קי"ל דלא מהני כ"ש שם משפחתו לבד, מ"מ הלוא הבחור פסח אמר לפי תומו כי יש לו את בעיר בלענדוב שמו קלמן ואין בעיר בלענדוב קלמן רק זה לבד, ומעלתו כתב דיש דיעות אם זה מועיל, אני לא ראיתי שום דיעה בזה, ולמה לא יועיל, ובנ"ד ביבם לכולי עלמא יועיל אפי' מה"ת כמו באשתמודענא דאחוה דמיתנא הוא דמהני עפ"י ע"א ואפי' עפ"י קרוב, רק עפ"י עצמו לא מהני דחיישינן שמא מתכוין לישאנה והוא עצמו במקום אחר כמ"ש רשב"א וריטב"א פרק מצוות חליצה ליישב הקושיא מקידשתי את בתי יעיי"ש, כן יש לומר החילוק שבין הוא עצמו לקרוב דבהוא עצמו יש חשש זה, משא"כ אם מעיד עוד אחר דאיתתא לבי תרי לא חזיא, וא"כ בנ"ד שהבחור פסח אמר זה בעודה יושבת תחת בעלה דליכא חשש זה אין חילוק בין הוא עצמו לאחר: ח) מיהו לפמ"ש ריב"ש סי' קנ"ה מטעם דהוי מילתא דעבידא לאגלויי גמור שמוחזק בעיר אם אחיו אם לא ויכולין להתוודע תיכף, ובנ"ד שהי' במדינה רחוקה ואמר שיש לו אח בבלענדוב יש לומר דלא שייך זה: ט) אך לפענ"ד נראה ליישב קושיית רשב"א וריטב"א מקידשתי את בתי וא"י למי קידשתי דנאמן ליתן גט, דבעל שאני, שאומר שלא קידשה אחר, ומעולם לא נאסרת לעולם רק מחמתו שהוא המקדש והוא הא נותן לה גט לפנינו, ומחמת אחר לא נאסרת מעולם, ע"כ אינו בא להוציאה מחזקתה, אבל יבם שאומר שהוא אח וחולץ לה, הא אף אם יש אחרים מתירה בחליצה זו, וא"כ אף שהוא חולץ לה לפנינו, מ"מ מוציאה מחזקת זקוקה לאחים בדבריו, ולא דמי כלל להא דקידשתי את בתי שלפי דבריו אינה מוציאה מחזקת אשת איש בעדותו, שאחרים לא קדשוהו בעולם, ומה שנאסרת מחמתו, הא להפקיע מאיסור זה א"צ לעדותו, שנותן גט לפנינו, משא"כ ביבם אף לפי דבריו שצריכין לעדותו שהוא אח כדי להוציאה מחזקת זקוקה לאחרים: י) וא"כ בנ"ד שלא חלץ לה האח רק שמת ואינה מוציאה בעדותו רק מזיקת עצמו, דומה שפיר להא דקידשתי את בתי, שהרי לפי דבריו לאחר לא נזקקה מעולם, והוא הא מת לפנינו, מ"מ גם הא לא תברא דבקידשתי את בתי הנאמנות, חזקה אין אדם חוטא ולא לו, דפירש"י להתיר אשת איש חנם, אבל הכא לא אסיק אדעתי' שימות אחיו בלא בנים וגם הוא ויתירו אשת אחיו עפ"י עדותו, מיהו בלא כל זה פשוט שנאמן כמו כל עד מסיח לפי תומו: יא) ומאח השני בוודאי נודע לכם שאבי הנפטר הי' שמו יהודא] אשר הביאה ספלטורא משה