אבני נזר אבן העזר קלג

הוה ספק ספיקא, הגם דיש לומר דחשוב משם אחד, דהכל הוא שנאמן העד שמת, מ"מ י"ל דהוה ס"ס על הנאמנות, ועל זה יש שתי שמות ספק ע"א במלחמה וספק החזיקה היא מלחמה, ואין עושין הס"ס על היתר האשה, דעל ההיתר נחשב שני הספיקות משם אחד שמת בעלה, אך הס"ס על הנאמנות העד כנ"ל, ועוד דאף במשם אחד דעת הרמב"ם וריטב"א פרק עשרה יוחסין דחשוב ספק ספיקא כמו שבארנו במק"א: יא) עוד יש לנו להתיר עפ"י מה ששמע בנו מהנכרי שבא לפני זקינו וזקנתו ואמר להם שבנם הירש יוסף נהרג, ואף שאינו מפורש בדבריו שהי' מסל"ת ואפשר שהי' ע"י שאלה, ובספק מסל"ת מפורש ברמ"א סעיף ט"ו דאין משיאין אשתו דספיקא דאורייתא לחומרא, הלוא בנ"ד עפ"י העד לבד, פסק הרמב"ם בהני בעיי אם נשאת לא תצא, ובע"א במלחמה גם הראבי"ה מסכים עמו בהראי' מירושלמי, ומשמע בטור שגם הרא"ש מודה בע"א במלחמה, כ"ש בנ"ד דהוי תרי ספיקי, וכיון שאם נשאת לא תצא ע"כ אין בו רק חשש דרבנן ובספק גוי מסל"ת ג"כ הנדון חוזר מספיקא דאורייתא לספיקא דרבנן ולקולא, ונוכל לצרף ג"כ לסניף דעת הרא"ה בבדק הבית (ק"ו:) דמה דבעי רבנן בגוי מסל"ת, מן הדין בלא"ה נאמן דלאו עדות הוא אלא גילוי מילתא בעלמא אלא דלחומרא בעי רבנן מסל"ת, וא"כ לדעתי בכל ספק מסל"ת חשיב ספיקא דרבנן: הדוש"ת בלונ"ח הק' אברהם. סימן עד ב"ה יום ג' מקץ תרסג"ל פה סאכאטשאב. לרב אחד. בדבר העגונה שהכירה בכלי הנמצא בטב"ע כל כליו, גם אמרה שומא הי' בלחיו אצל האוזן וכן נמצא בו, וכבודו מייתי דברי מהרי"ט כל כליו לא מושלי, אך חשש לדעת הח"מ וב"י דכלים לא מושלי לא מהני למ"ד סימנים דרבנן, ורצה כבודו לומר דכל כלים עדיף מכלים דלא מושלי, ואף ח"מ וב"י מודים עכ"ד: תשובה א) הפריז כבודו על המדה דסברת זו דמהרי"ט כי רבים הסוברים כן, אף ג"כ רבים החולקים כמו שאספם בעל מראות הצובאות, ומסקנת דבריו דאף שנוטה לדעת מהרי"ט מ"מ מסתפי להקל, והכל לפי ראות המורה, וכבודו רוצה לומר עוד דעדיף מכלים דלא מושלי: ב) אך מטעם אחר אין לחוש בנ"ד שצמצם מקום השומא, ולדעת רד"ך בזה לבד די להתיר, אך מ"ב סי' ס"ג חולק עליו משום מצויים בבן גילו או עשוי להשתנות, דמטעם זה אפי' במובהק לא מהני, ונהי דלמה שפסקו סימנים דרבנן פלוגתתם בשומא אי סימן מובהק הוא, אבל לא חיישינן לבן גילו ולהשתנות, הא לא קי"ל הכי רק לחומרא וצריכין לחוש להסוברים. סימנים דאורייתא: ג) מעתה בנ"ד אם נתפוס דכל בגדיו לא מושלי] ממנ"פ מותר, דאי סימנים דאורייתא הא מהני דלא מושלי, ואי דרבנן. הא מהני צמצם מקום השומא גם לדעת מ"ב, אך יותר יש לחוש להחולקים על מהרי"ט וב"ח מכללם דאף בכל בגדיו חיישינן להחליף עם אחר, אך נראה מאחר שצמצם השומא שהב"ח חולק על המ"ב והסכים עם הרד"ך לא נגבב כל החומרות כדי לעגן את זו, וכיוצא בזה כתב הריב"ש סוף סי' ואו: הק' אברהם. סימן עה לרב אחד. בדבר אשת ר' קלמן ציגעלמאן ז"ל מבלענדוב אשר מת בלא בנים, והוחזק בשני אחים לא נודע שמם, והאחים לא נודע אנה המה והיא נשאה לאיש בלי היתר ב"ד, והב"ד הפרישם כמשפט, אח"כ נסעה האשה לווארשא מקום לידת ר' קלמן הנ"ל והביאה גביית עדות מהאחים שאינם כבר בעולם. היינו מאח אחד הביאה סיפלאטירע בזה"ל משה ב"ר יהודה צעגילמאן מת באחאטע, ומאח השני הביאה גב"ע שהעיד ר' משה אייזוק שהי' עם הבחור פסח צעגילמאן יחד בצבא זה כ"א שנים ונחלה הבחור פסח הנ"ל בחולי אנושה והי' אצלו הרבה פעמים בהשפיטאהל ולבסוף בפעם אחרון הלך להשפיטאהל ולא מצאו, ואמרו לו המשרתים שמה אשר הבחור פסח צעגילמאן מת, והוא לא הי' בשעת מיתתו ולא בשעת קבורתו ג"כ, גם הגיד לו הב' פסח הנ"ל שיש לו את אחד במדינת פוילין בבלענדוב ושמו קלמן, עכ"ל הגב"ע: תשובה א) הנה אין מבואר בהגב"ע אם ר' משה אייזיק הנ"ל שאל להמשרתים דלא הוי מסיח לפי תומו כהא דאי' חברינו, או מעצמו כשהי' בא לבקרו כפעם בפעם אמרו לו שמת, והנה באהע"ז סי' י"ז סעיף ט"ז בכותי שהעיד מפי כוחי ולא אמר בפירוש שהכותי ראשון אמר לפי תומו, יש שני דיעות: והדיעה שהיא העיקר שנאמן, אך בישראל שמע מכותי כתב הב"ש בשם מ"ב שצריך לומר בפירוש שהסיח לפי תומו, דדרך ישראל ששואל על ישראל חבירו, והט"ז כתב דאפי' ישראל מפי גוי א"צ לומר בפירוש שהוא לפי תומו, והנה ראייתו מפסקי מהרא"י לא נתבררה לי כי לא נזכר בפסקי מהרא"י שלא העיד שהכותי הסיח לפי תומו, ובפ"ת ראיתי בשם תשובת גאוני בתראי דעת תוי"ט דבישראל מפי כותי לכולי עלמא א"צ שיאמר בפירוש שהי' לפי תומו, ועיינתי בתשו' גאוני בתראי סי' ש"ו ולא מצאתי כלל מזה ואולי יש עוד תשו' גאוני בתראי חדש שהוסיפו] וקשה להקל בזה: ב) אמנם נראה דבנידון דידן לכ"ע נאמן, דהנה ביו"ד סי' צ"ח בטעימת עכו"ם צריך