אבני נזר אבן העזר קכט

רוב, דמי יימר דרובא דעלמא הי' להם חפצים כזה ושנאבדו מהם, ע"כ כיון שאבד חפץ בסימנים אלו אין חוששין שמא אחר אבד ג"כ בסימנים כאלה, אבל בטב"ע בלא סימנים שנאמין לו תיכף שחפץ זה שלו, וזה נגד רובא דעלמא לא מהני חזקת שאינו רמאי שלו נגד רובא דעלמא ותולין שנפל מרובא דעלמא: לד) והנה בתוס' חולין (י"א.) ד"ה מנא בהא דרובא וחזקה רובא עדיף כתבו בשם רבינו חיים דיליף מפרה אדומה שכשרותה משום רוב אינן טריפות ומזין על הטמא והוא טהור, הנה שמוציאין הטמא מחזקת כשרות, ש"מ רובא עדיף מחזקה, ונלמד מדברי תוס' אלו שאם הי' כשרות פרה אדומה משום חזקה לבד לא היינו יכולין להוציא בזה אח"כ הטמא מחזקת כשרות, ע"כ בגט הנמצא לא מהני העדים שאינו רמאי בצירוף סימנים, דשמא עכשיו נעשה רמאי, מה אמרת נעמידנו על חזקתו, לא נוכל להוציא בחזקה את האשה מחזקת אשת איש: לה) ולפמ"ש י"ל עוד שהרמב"ם הוציא דין זה מגמ' יותר מפורש, דהנה בש"ס ב"מ (כ"ח.) אלא הא דתנן מצא תכריך כו' אלא אמר רבא סימנים דאורייתא דכתיב והי' עמך עד דרוש כו', וכתב בחי' הר"ן ולאו מהאי דרשא דהא איכא לשנויי בעדים, אלא רבא ממתניתין דייק הכי וקאמר דכיון דמתני' דייקא דסימנים דאורייתא מוקמינן לקרא דעד דרוש בסימנים, ולפי זה לא גרסינן מה דכתוב במקצת נוסחי בסמוך את"ל הא פשיט לה סימנים דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנין וליתא כלל דרבא לאו מדרשא יליף אלא ממתני' עכ"ד: לו) והנה הא ודאי דהרמב"ם לא גריס את"ל דאורייתא הא פשיט לי', דהא להרמב"ם את"ל פשיטותא, אך נ"ל עוד שגם מאי לאו בסימנים לא גריס, ובהר"ן לא מובא רק סד"א דכתיב כו' ואפשר שלא הי' כתוב לאו בסימנים, אך רבא מיישב מתני' דתכריך, והוא לפמ"ש שם תוס' (כ"ז:) בד"ה דרשהו בתירוץ הראשון דמתניתין נשנה לאחר התקנה שלא יחזירו בסימנים רק אם מביא עדים שאינו רמאי, ובצירוף שאינו רמאי סימנים דאורייתא, ומביא ראי' מדרשא דעד דרוש דרשהו אם רמאי, ובאמת היינו בעדים, אך דמוכח שאם ידוע שאינו רמאי א"צ עדים וסגי בסימנים מה"ת ומיושב מתני' דתכריך, והיינו דאמר רבא את"ל סימנים דאורייתא סימנים וסימנים יניח ואת"ל פשיטותא הוא, והיינו דלדידן שמביא עדים שאינו רמאי סימנים באבידת ממון דאורייתא, אבל איבעיא דלאהדורי גט אשה בסימנים לא נפשטה כלל כיון שבא להוציא האשה מחזקת א"א חיישינן שמא עכשיו רמאי ולא אבד חפץ כלל, והנה נתיישבו בעז"ה כל דברי הרמב"ם באר היטב וכמעט שמפורשים בגמ': לז) העולה מזה דהא דסימנים ואבד זכרו הילכתא שאין כאן רק גזירה דרבנן, וכן היא בש"ע ח"מ סי' רפ"ד סעיף ד'. בלי חולק, ומבואר דעכ"פ באבד זכרו הסימנים מועילים מה"ת, וע"כ א"צ להחמיר לחוש גם לשיטת רש"י מה גם שאפשר גם לרש"י ההיתר טוב: הק' אברהם. סימן עא ב"ה ד' פקודי ת"ר לפ"ק סאכאטשאב. שלום לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה יהודה אשר שרגא נ"י האבדק"ק שרענצק. א) מכתבו הגיענו עם השאלה, והנה הסכמת האחרונים להתיר בטביעות עין דכלים וגם סימן אמצעי בגופו, וגם אני הארכתי בזה בתשובה [סי' ע], אולם פה בגביית עדות מאמו של הנטבע "אויף דעם ארום האט ער געהאט א צייכען, והקברנים אמרו שראו מכה בגופו אונטער דעם ארום' והנה אין הסימן מכוון, והנה עוד יש סתירה בגוף דברי הגביית עדות שבתחילה כתוב וגבינו עדות מהאשה כו' ואמרה כו' משמע שרק האשה אמו של הנטבע אמרה ואח"כ כתוב אלו הסימנים שאמרו, וכן כתוב בסוף, כ"ז גבינו עדות מר' אברהם כו' ואשתו כו' משמע שאמרו שניהם, ובכן לא אוכל לידע איך הי' המעשה: ב) והנה אם רק אמו אמרה הסימן, יש לעיין בזה הרבה אם נאמנת כיון שהיא צרתה, ובצרתה אמרינן שמכוונת לקלקלה, וגם מוכח מתוס' יבמות (קי"ח) בד"ה סד"א דמחזיקין צרתה למשקרת גמורה ממה שכתבו שם דאי לא ידעה דמית היתה שותקת לקלקלה וצירפו זה להיתר ע"ש, הרי שחשבינן לה למשקרת גמורה, וא"כ בודאי י"ל שיהי' דינה לזה כמו רמאי שאין מחזירין לו אבידה בסימנים, ודעת התוס' ב"מ (כ"ז) דרשהו בתי' הב', דהיכא דידוע שהוא רמאי מדאורייתא אין מחזירין לו, וא"כ הכא בצרתה דמתכוונת לקלקלה הוי לענין זה ידוע שהוא רמאי ואיך נאמין לה בסימנים, אך אם אבי הנטבע אמר ג"כ הסימן יש להתיר, אך באופן שיפרש דבריו שיהי' מכוון לפי דברי הקברנים, או שהקברנים יפרשו דבריהם שיהי' מכוונים לדברי אבי הנטבע: ג) ומ"ש הרב מקונצק שליט"א להתיר משום כאן נמצאו כאן היו, אין נ"ל, דכאן נמצא הוא חזקה כמ"ש הרמב"ן פ' לא יחפור (והובא בש"ש ש"ז פי"ח] רק שהוא חזקה אלימתא דעדיפא מרובא ואיך יועיל החזקה של הבגדים שאין דנין עליהם, שהוא הבעל, ורמב"ן לא אמר רק ביש כאן נמצא על האיש שדנין עליו אם הוא בעל האשה, והיינו חזקה על האשה, כיון דאיסור האשה מחמת הבעל כמו שמועיל חזקת המקוה לטמא, אבל בגדים שאינם ענין להאשה, לא יועיל כאן נמצא דידהו כמ"ש הרמב"ן גיטין גבי העושה שליח לקדש לו אשה, אסור בכל הנשים שבעולם שמא קידש קרובתה, וכתב הרמב"ן דלא מהני חזקת פנוי' של קרובים שאין דנין עליהם, [והיינו דאפשר שאם יבואו לפניהם יאמרו שנתקדשו] מועיל להו, וכך הם דברי רש"י בסוגיא דינאי המלך, והדברים עתיקין וזה הטעם חשש שאלה בגמ', ולא אמרינן כאן נמצא ד) ומ"ש הרב מקונצק שליט"א משום דשאלה שכיחי, ודומה לחשש שמא פינן דכתב הרמב"ן דשכיח, אינו דומה כלל, דודאי פינן שכיח שלכך הניחום שאח"כ יפנום ולא ביטלו הפירות שם לעולם, אבל שאלה למה יהי' שכיח יותר מלהביא פירות ממקום למקום, וע"כ כדכתיבנא, ע"כ אין בידי כעת להתיר