אבני נזר אבן העזר קל

רק אם אבי הנטבע אמר הסימן, ויתבאר שמכוון הסימן לדברי הקברנים, (שוב מצאתי בספר מראות הצובאות שכתב ג"כ כמ"ש הרב מקונצק שליט"א, וכתב ג"כ שלפסק הלכה פסקינן כרמב"ן, אך מ"מ לדידי נראה כמ"ש] ואז ימתינו י"ב חודש מיום שנאבד הנטבע, וכעבור הי"ב חודש ישבו ב"ד של שלשה ויתירה: ה) שוב ראיתי בחתם סופר חלק אהע"ז קמא סי' פ"ט דחמותה שלא ידעה מהסימן שאמר העד מהימנא וראייתו ממשנה פרק ב' דגיטין דחמש נשים נאמנות להביא גיטה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח, ואף דהתם ע"ז דנין שמא הגט מזויף מכ"ש הכא שהסימן מוכיח יותר שנאמנת, עכ"ד: ו) אך לכאורה דבריו תמוהים לפי מסקנת הש"ס שם כאביי דווקא בחוץ לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן בי' ואינה מקלקלה הוא דמהימנא, ומה דתני מתני' שהכתב מוכיח, היינו דמשום זה אי אתי בעל ומערער לא משגחינן בי' כן פי' הט"ז סי' (קמ"ב) ואין ענין לנידון דידן ובמהר"ם שי"ף פי' כפשטו, דבחו"ל נמי שייך קלקול אם יבורר ע"י עדים ע"כ צריך טעם שהכתב מוכיח, אך דבריו אינם מובנים, דא"כ דעיקר הטעם שהכתב מוכיח, גם בא"י תהי' נאמנת, ואם כל טעם בפ"ע לא יועיל, מה יועיל צירופם, תו תמוה הא דלמד שם בקו"ח שאשה עצמה מביאה גיטה, מה חמש נשים שאין נאמנות לומר שמת בעלה, נאמנות להביא גיטה, אשה שנאמנת לומר מת בעלי אינו דין שנאמנת להביא גיטה, הלא היא הנותנת אשה נאמנת לומר מת בעלי שמתייראת לומר שקר שמא יבא בעלה ותהי' מקולקלת ומה"ט חמש נשים אין נאמנות שרוצים לקלקלה, ובהבאת גט דאי אתי בעל לא משגחינן בי' נהפוך הוא, חמש נשים נאמנות שלא יוכלו לקלקלה ומה"ט היא לא תהי' נאמנת שאינה מתיראת מקלקול, וע"כ נראה דודאי גם בגט שייך קלקול אם יתברר הזיוף דמה"ט מדאורייתא לא חיישינן לזיוף כתבו תוס' פ' מי שהי' נשוי (צ"ב:) שמתיירא לזייף פן יכירו הב"ד זיופו, אך שאינו בירור שיתוודע וגם במיתת הבעל אינו ברור שיבא בעלה אף אם דברי' שקר, דאיפשר שמת באמת, ואיהי לא ידעה, ותדע דבמילתא דעביד לגלויי גמור מהימן ע"א מה"ת כמו נתגיירתי בב"ד פלוני, וכמו שאני התם דשמואל וב"ד קיים, אך בעדות אשה אינו מילתא דעביד לגלויי גמור וכן כתב בנוב"י, וא"כ לכאורה מה חילוק בין עדות מיתה להבאת גט בחו"ל: ז) אך הענין דחמש נשים אינם חשודים להעיד שקר בודאי בשביל ספק שיביאו אותה לידי קלקול, ושמא באמת מת בעלה ועדים לה טובה, אך טעם דחמש נשים, משום דכל נאמנות ע"א במיתה משום מילתא דעבידא לגלויי, אבל חמש נשים שפיר חשודה להעיד שקר כמו שחשוד כל עד בדבר שבערוה, מה תאמר הא מתייראת שמא יבא בעלה ויתגלה הדבר הרי אם יבא בעלה מקלקלת אותה וכדאי לה בזיונה בשביל שנאתה לה שתקלקלנה, ואם לא יבא בעלה ולא תקלקלנה הלא בפשיטות חשודה להעיד שקר בדבר שאין עשוי להגלות, וזה בעדות מיתה, אבל בהבאת גט בחו"ל שנאמנת לאו משום עביד לגלויי דווקא, שפיר נאמר שאינה חשודה להעיד שקר וודאי בשביל ספק קילקול כי שמא לא יתברר הזיוף ולא מקלקל לה במידי, ודווקא בא"י דאי אתי בעל ומערער משגחינן בי' היא שכיחא טובא שהרי בעלה תי ויודעין איך הוא ומסתמא יתוודע לו שהביאו גט לאשתו בשמו ואם שקר ודאי יבא ויערער ע"כ הוי קלקול ודאי, והיינו דקתני מתני' שהכתב מוכיח וע"כ נאמנת אפי' בלא טעמא דעבידא לאגלויי ושוב אינה חשודה להעיד שקר ודאי בשביל ספק קלקול: ח) ובזה מיושב הא דאשה עצמה מביאה גיטה מקו"מ כיון שגם בהבאת גט בחו"ל שייך קלקול כמו במיתת הבעל, וכיון שנאמנת במיתת בעלה כך נאמנת בהבאת גט, וקו"ח הוא מחמש נשים, דבהו ליכא טעמא דעביד לאגלויי כמו במיתה משום ממנ"פ כנ"ל. ומ"מ נאמנות משום שהכתב מוכיח קו"ח היא עצמה, דאיכא טעמא דעביד לאגלויי ואיכא נמי טעמא דהכתב מוכיח וע"כ נאמנת אפי' חמש נשים דליכא טעמא דעביד לאגלויי: ט) נשוב לנידון דידן בסימנים במקום המוצנע דאין צריך לטעם עביד לגלויי לא חשודה צרתה לרמאות בשביל ספק קלקול ודו"ק היטב: י) אך עיקר החידוש שחדשתי בטעם שאין צרתה נאמנת משום דליכא עבידא לאגלויי לכאורה נסתר מריב"ש שכתב בהא דמי שהי' עומד בהר ואומר איש פלוני מת והשיאו אשתו, ומקשה ודילמא צרה היא, וכתב ריב"ש דלא מקשה דילמא נכרי, דחשוב מסל"ת, אך צרה אפי' במסל"ת אינו נאמן [כצ"ל לדעת ריב"ש] ולכאורה מסל"ת אינו משום עביד לאגלויי, דמה גנאי לו אם יספר מעשה שאינו כן, בשלמא להעיד יהא מוחזק בשקרן, משא"כ בספור בעלמא, וכיון דלאו משום עביד לאגלויי שוב תהי' צרה נאמנת. אך ראיתי בריב"ש סי' תל"ז דגוי במסל"ת דאיכא למיקם עלי' דמילתא נאמן אפי' בשל תורה דלאו משקר לפי תומו במה שיוחזק שקרן, הנה דאף במסל"ת שייך פן יוחזק שקרן, ושפיר י"ל דנאמנות מסל"ת בעדות אשה משום עביד לאגלויי ולק"מ: נאום הק' אברהם. סימן עב ב"ה פה סאכאטשאב. לרב גדול אחד. על דבר שלשה עגונות הא' אשת ר"י בר"ש, הב' אשת ר' א"ל בר"ג, הג' אשת ר"י בר"י שבעליהן נטבעו, ר"י בר"ש ראהו עד אחד בעת שהי' עוד במים גם הי' בו סימן בגופו וטביעת עין בכליו, גם שנכנס לשוט לבוש בפלאשטש ונטבע במים כשהי' לבוש בפלאשטש זה ואותו הפלאשטש הכירהו ג"כ בטב"ע: ר' א"ל בר"ג לא ראהו בעת עלה מהמים, רק שהי' בו סימן בגופו והכירו בטב"ע הכלים שהי' לבוש בהם בעת שנטבע: ר"י בר"י נמצא ערום בלא מלבושים, וכפי תוכן המעשה שהלך לרחוץ בנהר נטבע ערום וראוהו בעת עלייתו מהמים והי' שמה ד' עדים, האחד העיד בפני עצמו, השנים הי' אב ובנו, ועוד אחד אחי הנטבע העיד בפני עצמו, הא' ראהו בעת עלייתו ממים, ואב ובנו והרביעי ראוהו בעת שהי' עוד על פני