אבני נזר אבן העזר קכא

י) ויש ליישב לדעת תוס' רבינו פרץ ב"ק (ע"ג) בהא דר' יוסי אמר למפרע הוא נפסל ותוך כדי דיבור כדיבור דמי וכי אתזמו אטביחה אתזמו להו נמי אגניבה, וכתב בתוס' ר"פ דלאו משם פסלות דהא לעיל אמרינן הלכתא שהעידו בבת אחת דאף דאתזמו אגניבה לא חשיבו פסולים בשעה שהעידו אטביחה כיון שהיו יכולים לחזור תוך כדי דיבור, אך משום עדות שבטלה מקצתה אתינן עלה רק למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל הוא הדין דלא בטלה העדות רק מכאן ולהבא לא שייך למימר עדות שבטלה מקצתה ועיי"ש] וזה בגניבה וטביחה ששתיהן לחיוב חשוב עדות אחת אבל עדותו של זה שהוא לחיוב עם הכחשת האחר שני עדיות הן ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה ונהי דעדות זה שקר מ"מ לא בטל מה שמכחיש להאחר: יא) עוד י"ל דגזירת הכתוב היא כשמכחישין בחקירות נפסל העדות, וגדולה מזה כתב הרמב"ם דאחד מכחיש לשנים בחקירות ובדיני נפשות אפי' בבדיקות עדותן בטילה, אף שאין האחד יכול להכחיש לשנים אך גזה"כ כל שיש הכחשה ביניהם העדות בטילה: יב) מ"מ בנ"ד אין חשש, דלתירוץ ראשון דאף שעדותו שקר מ"מ נאמן להכחיש האחר, וזה כגון שהאחד אומר במקום זה מת ביום אחד בניסן והשני אומר לא כי אלא במקום אחר מת באחד בניסן דאפשר לחלק עדותן ונאמר דאף שאמר שקר מת במה שאומר שביום זה מת במקום פלוני, מ"מ בזה אומר אמת שראוהו במקום אחר ולא מת במקום שאומר העד השני, אבל בנ"ד שהאחד אינו יודע כלל אם עדותו של שני אמת או שקר רק משום העדות שראה שאם באה פקודה שמת בשעדליץ לא באה פקודה שמת בקעלץ, אך אם נחשוב שלא באה פקודה שמת בשעדליץ שוב גם העד עצמו אינו יודע שלא בא הפקודה שמת בקעלטץ ושוב אין לדון רק משום גזירת הכתוב: יג) אך דקשה טובא על הרמב"ם במה שכתב דאחד מכחיש לשנים עדותם בטילה, מהא דשבועות (מ"ח.) דמפרש לר"ת ברייתא דזה אומר גבוה שלש מרדעות וזה אומר חמש עדותן בטילה ומצטרפין לעדות אחרת, דהיינו לעדות אחרת של חודש, שאם בא אחד והעיד כדברי אחד מהם העדות כשרה, דאין דבריו של אחד במקום שנים, וקשה מה בכך, הא להרמב"ם אפי' אחד מוכחש בחקירות משנים עדותן בטילה, וע"כ לומר דזה דווקא בראו כאחת דהוי עדות אחת לענין נמצא אחד קרוב או פסול, ה"נ הוי עדות אחת. וגזה"כ כל שיש הכחשה בעדות אחת עדותן בטילה, אבל בעדות החודש שכל אחד ראה הירח בפני עצמו אין אחד מבטל עדות השנים, וה"נ בנ"ד אף שהאחד אומר שקר מ"מ אינו מבטל עדות האחר כיון שלא ראו כאחד: הק' אברהם נסדר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב. סימן סז ב"ה יום ד' שופטים תרנ"ו לפ"ק סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה אברהם ח"ר נ"י האבד"ק וואידיסלויב. דבר העגונה אשר הגיעני השאלה בעת עסקתי בשתיית מי קארלסבאד, הי' קשה עלי העיון, אח"כ הי' לי שאלות מוקדמות, עתה באתי: והנה תוכן המעשה שבא כתוב לקאנצלריא שמת האיש חיל בעלה של העגונה, גם גב"ע מפאלטאווע ששמעו ממנו שמו ושם אביו ושם עירו. וששמעו מפיו גם שאר דברים מכוונים שהי' בבעל האשה הלזו אך שהי' שינוי במה שאמר לפניהם שהי' לו בן או בת ומתו, וזה להד"מ בבעל העגונה שלא הי' לו בת מעולם: תשובה א)הנה בענין ערכאות דעת רוב אחרונים להתיר, וגם אני כתבתי בזה שנת תרנ"ו פ' ראה תשובה באריכות להרב דק"ק ראווע [והוא בסי' ס"ה] והעליתי להתיר, ובסוף התשובה כתבתי ג"כ להתיר מטעם מסל"ת, ואף שהוא בכתב לא מפיק מתורת מסיח לפי תומו כיון שמוכרחים לכתוב כפי נימוסיהם וכמ"ש כבודו ג"כ: ב) אמנם בנ"ד אם משום מסיח לפי תומו יש לומר דהוי הכחשה מה ששמעו מזה המת שהי' לו בן או בת מוכח שאין זה בעל העגונה והוי המסל"ת עדות מוכחשת, אך משום ערכאות הטעם משום דקים לן דלא משקרי, אף דמ"מ לא מהני במה שצריך משפטי עדות ואפי' משה ואהרן וכו' אך בעדות אשה דא"צ משפטי עדות, כל שקים לן שהענין אמת שריא, והארכתי בזה הרבה ליישב המקומות שסותרים לזה, וא"כ הויין אלו ערכאות נגד עדות המת כשני פסולים נגד אחד דאזלינן בתר רוב דיעות, ה"נ כיון דזה מחליטין שהוא אמת: ג) האמנם בתשו' הרשב"א המיוחסת לרמב"ן סי' צ"ד שגם ע"א אינו חשוד למשקר רק מצד גזה"כ, אך בהגהות אשרי פ"ק דחולין מבואר להיפוך, ובמק"א [הוא בסי'.] הבאתי ראי' ברורה להג"א, וגם תמהתי על ראיית הרשב"א ועוד דאפי' להרשב"א איך אפשר להכחיש בעדותו עדות הערכאות כיון שהוא מוכחש בעצמו שאי אפשר לקיים כל דבריו ומטעם זה יש לסמוך על עדות ערכאות אף משום מסל"ת: ד) עוד יש היתר עפ"י הגב"ע בעצמו אף שדבריו מוכחשין בעצמו עפ"י מה שהוכיח בתשו' מהרשד"ם מתוס' יבמות (ק"ו סוף עמוד א') דמדאורייתא לא חיישינן ששינה אחד שמו, דלא חציף לשנות שמו, א"כ מה שאמר המת שמו ושם אביו ושם עירו, זה נאמנות מדאורייתא, ובספר מראות הצובאות הביא לזה ראי' ברורה מסוף האשה שהלך שהתיר ר' טרפון עפ"י השם ששמעו מבעל בעצמו, אך בדרישה וחקירה דר"ט ס"ל בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה, והרי כתב הר"א