אבני נזר אבן העזר קכב

מזרחי ובספר אלי' רבא דאף מאן דס"ל בודקין היינו קודם שהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד. ואם דברי המת הם רק כע"א הרי דברי השומע ממנו כעד מפי עד, דלא מהני קודם שהוחזקו, אלא ודאי זה מן התורה כדברי רשד"ם ז"ל, וממילא אין דבריו מבן או מבת יכולין לבטל מה שהגיד שמו ושם אביו ושם עירו, שזה מדאורייתא, והרי דברי העד בעדות אשה להחמיר אין לו נאמנות כלל רק דמ"מ בבא בבת אחת מבטל דברי העד הראשון, עי' ר"ן ריש ב"מ דמה חזית ציית להאי, משא"כ בזה שעדותו שמו ושם אביו ושם עירו מדאורייתא דלא חציף, ואיך יכול עד דעלמא לבטלו, זה דומה לאחד במקום שנים: ה) ועוד דזה דומה למ"ש בתשו' חכ"צ סי' מ"ד באשה שנשאת בכסליו וילדה בניסן בן קיימא והבעל אומר שממנו הוא, אך שלא בא עלי' קודם נשואין, ואם באמת לא בא עלי' קודם נשואין ע"כ שאיננו בנו, מ"מ כתב דמהמנינין לי' שהוא בנו, דזה עצם המבוקש אם הוא בנו או לא, ולא משגחינן ביתר דבר שאינן עצם הדבר, רק שמזה הי' ראי' שאינו בנו, והביא ראי' לזה מפירוש המשניות פ"ב דר"ה בעדים שאמרו שראו הישנה שחרית והחדשה ערבית, וזה אי אפשר, וקיבל ר"ג עדותן משום דראיית החדשה ערבית עצם עדות החודש וראיית הישנה שחרית אינה עצם העדות, רק שהי' מזה ראי' שלא הי' החדשה ערבית, והרי אומרים שראו ערבית עיי"ש היטב. וה"נ בנ"ד זה עצם העדות שהוא בעל העגונה מסאנדוב סמוך לקעלץ ששמה או שם אמה מרים ומה שאמר שהי' לו בן או בת אינו מעצם העדות: ו) שוב ראיתי בתשו' צ"צ החדש סי' נ"ד הי' מעשה כעין נ"ד והביא דברי חכ"צ הנ"ל, וכתב לחלק דהא אין העד מכירו מצד טבע רק מצד סימני שמות הללו שמו ושם אשתו ושם ביתו, וא"כ דומה לבדיקת החדשה ולא לבדיקת הישנה, ואני שמעתי ולא אבין דגם שמו אינו מעצם העדות, ועצם העדות הוא מה שהוא בעל האשה, וכיון שהוא ידוע שמת, האשה מותרת, אבל שם אשתו וכל פרטי הדברים שבה הם מעצם העדות, וכיון שאף לא הי' מגיד שמו הי' די במה שאמר שאשתו בסאנדאוו שמה כך וכך, יהי' שמו מה שהוא כיון שאין שם אשה אחרת ששמה כך רק זו כוונתו על זו, והרי הגיד שהוא בעלה, וזה אנו מבקשים אין משגיחין בסימן שאמר בו שלא הי' בעל העגונה מכל הלין טעמי נ"ל פשוט להתיר האשה מכבלי העיגון: הק' אברחם סימן סח ב"ה יום ד' תצוה תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף כו' מו"ה יהודא שרגא נ"י האבד"ק שרענצק. דבר האיש ישראל פאקראווקע מקהלתו שנסע מאשתו כעשרים שנה, וכעת בא מכתב מעיר לונץ פלך קיוב כי מת שם איש אחד נמצא אצלו כתבים ובתוכם הפאס ושמו כנ"ל וגם שם אביו מכוון כמו שם אביו של זה, גם בעל פה הגיד להחזן שיקרא אותו בשם אביו צבי והוא שם אביו של ישראל מקהלתו, אך דא עקא כי אמר שהוא מבריסק דליטא ובזה נסתפק מפלתו גם כבוד הגאון מקונצק אם נוכל לתלות אמירתו באמתלאות: תשובה א) לי נראה דמטעם הפאס שנמצא אצלו שהוא מכלים דלא מושלי נוכל להתיר ולא נשגיח באמירתו של זה, ואין אמירתו יותר מעדות עד אחד ואין דבריו של אחד בדבר שבערוה כלום רק להכחיש עד שאמר מת נאמן לשווי' לראשון ע"א בהכחשה, אבל זה שנתירנו משום הכלים לא יועיל הגדתו אך יען שבגב"ע ששלח כבודו לא נזכר מזה, נמצא שידיעה זאת אצלינו כעד מפי עד, לו יהי' שעד מפי עד אמר לפנינו שזה בעלה והגדת האיש בעצמו אומר שאינו בעלה הוי זה שאומר שזה בעלה ע"א בהכחשה: ב) על כן עצתי שיכתוב מעלתו להרב מלונץ שיגבה עדות בב"ד של שלשה מעד כשר על מציאת הפאס (ויותר טוב אם יהי' גם על מכתב אשר נמצא שם מבתו] ואז אין הגדת הבעל שלא בפני ב"ד ושלא בתורת עדות אלא כעד פסול נגד עד כשר שבטל הגדת הפסול נגד הגדת הכשר לדיעה ראשונה שבמחבר סעיף ל"ח וב"ש ס"ק קי"ט, ודיעה ראשונה שנזכרה בסתם עיקר, ומה טוב אם יוכל לגבות עדות על זה משני עדים כשרים כדי שנצא גם דעת יש אומרים שעדות אחד כשר ואחד פסול שוים: והי' בזה שלום מאת הדו"ש, הק' אברחם. סימן סט להרב מזאקראטשין נ"י על דבר אשה בילא גיטל בת מו"ה מאטיל ושם בעלה מו"ה יעקל בן מו"ה חיים בן מו"ה צבי חיים מעיר זאקראטשין אשר נמצא נטבע בווייכסיל סמוך לווארשא והכירוהו ע"י סימנים הרבה בגופו אך אינם מובהקים וטב"ע בכליו: תשובה א) הנה מהר"ל מפראג התיר בזה, משום דממנ"פ אי סימנים דאורייתא הותרה בסימנים, ואי לאו דאורייתא אין הכרח לומר דחיישינן לשאלה, שמה שחידש הש"ס דחיישינן לשאלה הוא ליישב המשנה דאעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו למ"ד סימנים דאורייתא והוצרך לתרץ גופו דאריך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה, אך אי לאו דאורייתא א"צ לומר דחיישינן לשאלה, ומוכח בתוס' דבלא הכרח אין לנו לומר כך. שהרי כתבו לאיבעית אימא כליו בחיוורי וסומקי, לא חיישינן לשאלה, אלמא בלא הכרח אין לנו לומר כן. כמו כן למ"ד סימנים לאו דאורייתא: ב) ולכאורה יש לפקפק בזה דאין ראי' מתוס', דוודאי למה דמוקמי מתני' בחיוורי, וסומקי אבל בסימנים טובים מעידין מפורש דלא חיישינן לשאלה, אבל מסברא שפיר י"ל דחיישינן, ויש ליישב דאף למה דמוקי בחיוורי וסומקי י"ל דלעולם חיישינן לשאלה ונ"מ בחיוורי וסומקי בכלים דלא מושלי, ומוכח מתוס' דרה