אבני נזר אבן העזר קכ

לזו שאומרת נהרג, וא"כ זו שאומרת נהרג תינשא, וכן להיפוך אם האומרת נהרג אומרת אמת מותרות שניהם לינשא, ואם שקר אינה נאמנת להכחיש ומותרת זו שאומרת מת לינשא, וא"כ בשניהם איכא ממה נפשך וינשאו שניהם: ג) ויש ליישב בכמה אופנים, הא', דהאומרת שקר בעדות אשה כיון דאין לה נאמנות מה"ת רק מדרבנן לא עברה בלא תעשה, רק מדרבנן והיא נחשבת מפסולי עדות דרבנן דכשרים לעדות אשה, וה"ה דיכולה להכחיש [ואין לומר דחשודת לאותה דבר להעיד שקר בעדות אשה שוב אין לה נאמנות כלל, דליתא דהאומרת מת בשקר הוא רע לשמים, משא"כ האומרת לא מת בשקר ואוסרתה לינשא היא רע גם לבריות, ובמה שהעידה שקר מת לא נחשדה להכחיש בשקר וזה בשתי נשים, אבל עדים כשרים דאיתא פרק שבועת העדות (ל"ב) דעד מיתה מחוייב קרבן שבועה בעדות אשה ותני שבועת העדות אינה נוהגת בקרובים, והקשו דמשכחת בעדות אשה ותירץ הנוב"י דקרוב אין לו נאמנות מה"ת ע"כ אינו חייב קרבן שבועה ומינה דייק דעד כשר נאמן מה"ת וממילא בשני עדים איכא ממנ"פ כיון דנפסל מה"ת ואינו נאמן להכחיש, ועוד דאף את"ל שגם עד כשר אינו נאמן רק מדרבנן ולא נפסל רק מדרבנן באמת קשה לומר כן מדחזינן דחייב קרבן שבועה] מ"מ כיון דפסול לכל דבר רק לעדות אשה כשר כמו אשה ממילא אינו יכול להכחיש עד כשר, ועיין ש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף ל"ח דעד כשר נגד פסול דינו כרוב דיעות, כן ס"ל לדיעה ראשונה שם שהיא עיקר: ד) נשוב לדברינו דבעד כשר ועד כשר זה אומר מת וזה אומר נהרג אי אפשר לפסול מטעם הכחשה דממנ"פ אם אומר שקר אינו נאמן להכחיש האחר, אך מ"מ יש חשש ששניהם אינם יודעים אמתת הדברים כמ"ש תוס' לר' יוחנן אליבא דר' מאיר, וע"ז הוכיח רא"ש מדקי"ל כר"י ור"ש: ה) עוד יש לומר עפמ"ש הטור בהא דקי"ל אחד אומר מנה לבן ואחד אומר מנה שחור מצטרפין משום דאין הכחשה בגוף המעשה, וכתב הטור דהני מילי שאין התובע מכחיש אחד מהם כגון שתובע שניהם, אבל אם מכחיש אחד כגון שאומר מנה שחור לבד הלויתי אינו מצטרף העד שהוכחש, ורבים תמהו דכי היכי דלא הוי הכחשה בין העדים כמו כן לא יחשב הכחשה בין התובע לעד, והנראה לי בדעת הטור דהנה הא ודאי שאם אחד אומר שחור והשני הכחיש ואמר מנה שחור ודאי לא הלוה לבן איני יודע דנחשב האומר שחור ע"א בהכחשה ואף משבועה פטור דמהיכי תיתי נבדה לומר שמא לבן הלוהו, ודווקא זה אומר שחור וזה אומר לבן ובגוף המנה שניהם מודים הוא דלא הוי הכחשה, לא כן כשאומר שחור לא הלוה ועל לבן אינו אומר כלום נחשב הכחשה בגוף המנה: ו) וראי' לזה מש"ך סי' ל"ג שהוכיח דבממון נמי בעינן עדות שאתה יכול להזימו, מהא דעדים המכחישים זה את זה בחקירות עדותם בטילה והרי הזמן והמקום אינם בגופו של מעשה, אלא ודאי משום דבעינן יכול להזימו יעי"ש, וא"כ בעדות בן גרושה ובן חלוצה דלא בעינן יכול להזימו כמ"ש תוס' ריש מכות בתירוץ הב', וא"כ אם יכחישו העדים זה את זה בחקירות לא יחשב הכחשה, וא"כ קשיא מתני' דמיירי בן גרושה ובן חלוצה שהוזמו לוקין, ולמה, הא צין המזימין מזימין אותם בגוף המעשה רק שבאותו זמן ואותו מקום לא ראו, אבל אפשר שראו במקום אחר ויהי' עדותן קיימת וכ"ש שלא ילקו, ובמקום דבעינן שאתה יכול להזימו י"ל דשוב מדקדקים העדים בזה, מאחר שיודעים שהעדות תלוי בזה, אבל בבן גרושה ובן חלוצה דלא בעי יכול להזימו קשה, אלא ודאי כיון שאין המזימין אומרים שהי' במקום אחר שפיר הוי הזמה, וזה כוונת חכמי לוניל סוף שער כ"ט דס"ל עדים המכחישים זה את זה בחקירות כשירה, אך דווקא זה אומר בניסן ראינו שנינו וזה אומר באייר ראינו שנינו אבל זה אומר בניסן ראיתי וזה אומר בניסן לא הי' אך באייר ראיתי חשוב לגבי ניסן ע"א בהכחשה ומה שאומר באייר עדות אחרת היא יעיי"ש היטב: ז) נשוב לדברי הטור ונאמר דווקא בהכחשה שבין העדים דעד המכחיש ואומר לא שחור הי' הוא האומר לבן הי' ויש לו כח עד במה שאומר לבן הי' כמו שיש לו כח עד במה שמכחיש השחור, אבל התובע במה שמכחיש העד שאומר לבן הוא כמאה עדים ובמה שאומר שחור הלויתי אין לו נאמנות, והרי זה כאלו עדים הכחישו ואמרו לא לבן הי' והוא אומר שחור והעדים לא אמרו שחור דהוי הכחשה גמורה ודו"ק היטב: ח) נשוב לנ"ד בנהרג ומת יש לומר דחשוב כמו בדיקות דמכחשת בבדיקות עדותן קיימת, וכן כתב הב"ש סי' י"ז סעיף ט', ולא דמי לבסייף ובארירין דתשיב לדעת הרמב"ם חקירות, דשאני התם דהמעשים מחייבין אותו והמעשה מחולק, אבל אשה זו לא מעשה הריגה מתירתה רק יציאת נשמתו, ויציאת נשמה אחת היא בין ע"י מיתה על מטתו בין ע"י הריגה, וכ"ש לפשט הסוגיא דפרק הי' בודקין סייף וארירין הוין בדיקות, דכל שכן בעדות אשה דחשיב בדיקות, ועל כן בפשיטות מכשיר הרא"ש ולא הוצרך להביא ראי' ממתני' דיבמות רק שלא נאמר בדדמי כנ"ל בתירוץ הראשון, אבל בצרות דאין צרה מעידה לחברתה ואין בדברי' ממש נגד חברתה, רק במה שמכחשת דינה כמכחשת לבד ובגוף המעשה אינה מעידה דאפי' בבדיקות הוי הכחשה גמורה, ה"נ דרך משל האומרת מת הוי הכחשה להאומרת נהרג, שהאומרת מת הא בכלל דברי' שלא נהרג, אבל במה שאומרת מת אין לה נאמנות נגד חברתה והוי כאומרת לא נהרג לבד ובמיתה אינה אומרת כלום דהוה הכחשה גמורה ודו"ק: ט) והנה בסעיף כ"א דאמר אפי' הכחישו בבדיקות עדותן כשירה משמע בחקירות בטילה, והנה לא מבעיא לדעת הש"ך סי' ל"ג הנ"ל דהכחשה בחקירות בטילה משום דבעינן יכול להזימה ובעדות אשה דלא בעינן יכול להזימה כדברי תוס' מכות הנ"ל ועוד דלא חמיר פסול אינו יכול להזימה משאר פסולי עדות שאינם מחמת עבירה דכשרים לעדות אשה, ועוד דהא אפי' עד מפי עד כשר בעדות אשה אף דעד ראשון העיד חוץ לב"ד, ולא שייכא בי' הזמה כלל, הנה דעדות שאי אתה יכול להזימה כשר בעדות אשה ממילא הכחישו זה את זה בחקירות בעדות אשה כשר לש"ך, אך אף לדעת הפוסקים בממון לא בעינן יכול להזימה אעפי"כ הכחשה בחקירות היינו זמן ומקום פסול, הנה לכאורה קשה בעדות אשה ממנ"פ אם דברי האחד אמת הרי מותרת להנשא, ואם שקר הרי אינו יכול להכחיש האחר כיון שפסול הוא: