אבני נזר אבן העזר קיז

ו)ואמנם כי בסנהדרין (כ"ט.) בעדים ששואלין אותם איך אתה יודע שזה חייב לזה, ומ"מ אין זה רק לכתחילה, וכ"כ בחי' הרי"מ חו"מ סי' ע"ה סק"ב, וכן משמע שם בש"ך ס' ע"ה סק"ו דכל שנראה לב"ד שאין רמאות בדבר משביעין אותו בין שבועה דאורייתא בין היסת על טענתו שחייב לו ולא חיישינן שטעה וסבור שחייב לו אף שאינו חייב, ה"נ כיון שאמר שמת אף שידעינן שלא ראה בעצמו לא חיישינן שטעה ומסתמא שמע שמועה הראוי' לסמוך עלי' עפ"י ד"ת, ובפרט שעשתה האשה מעשה על פיו שישבה שעה אחת להתאבל עליו מסתמא שמיעה מכוונת היתה כנ"ל: הק' אברהם סימן סה ב"ה יום ועש"ק ראה תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב יע"א. שלום לכבוד הרב החריף החסיד מו"ה אברהם נ"י האבד"ק ראווע בדבר האיש שנלקח לצבא ובא ידיעה מנאטשעלניק קאמאנדור איך שמת ושלחו חזרה לביתו כל חפצים שלו, וגם עוד. קודם לכן שלחו לו על פסח, ובא הפאסילקע תיכף בחזרה וכתוב על הפאסילקע שמת: תשובה א) הנה יש לדון בזה משום מסיח לפי תומו ומשום ערכאות, והנה בדין ערכאות כבר דיברו כמה אחרונים, בתשו' נודע בשערים כתב כיון דערכאות כשרים גם בממון, ובפרק יש בכור דמה דמועיל בשאר דברים כ"ש דמהני בעדות אשה, דמקשה ומי החמירו והתנן הוחזקו להיות משיאין בעד מפי עד, וא"כ ערכאות דמהני בממון כ"ש דמהני בעדות אשה, והשיב עליו מרן זצוק"ל בתשו' הרי"ם דהתינח מה שמועיל מה"ת בממון, אבל זה שבממון תקנת חכמים, דמן התורה נהי דלא מרעי נפשייהו הא אפי' משה ואהרן לא מהימני, וערכאות נמי כיון דלאו בני עדות נינהו דאמעטי מאחיו אף דלא מרעי נפשייהו לא מהימני מדאורייתא כמ"ש תוס' (דף ט':) והר"ן במקומו, רק תקנת חכמים בממון ומי יימר שתקנו גם באיסור, הא גבי סימנים אמרינן בממונא עביד רבנן תקנתא ולא באיסורא, וחזר והשיב עליו בעל נודע בשערים, דמ"מ כיון דבעיגונא לא בעינן משפט עדות ואפי' קרובים כשרים, וה"נ כיון שידוע שהענין אמת מותרת יעיי"ש: ב) והנה יש להקשות לפי זה יהי' שני קרובים נאמנים בעיגונא בלא חזקה דייקא ומינסבא כיון דקרובים לא משקרי (והא דהי' חתום בשטר עד שלא נעשה חתנו דאחרים מעידים על כת"י ולא חיישינן שמא אחר שנעשה חתנו חתם והקדים הזמן דקרובים לא משקרי] ובעגונה צריך רק שהענין אמת, א"כ מה מקשה שם יבמות (צ"ג:) למה דבעי למימר ע"א ביבמה אינו נאמן מהא דאמרו לה מת בעלך ואח"כ בנך ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים תצא והוולד ממזר. היכי דמי אילימא בתרי ותרי מה חזית דציית להני כו' אלא בחד וטעמא דאתי ואכחשי' הא לאו הכי ע"א מהימן, ומה קושיא, הא משכחת שהעידו תחילה שני קרובים וכיון שאומרים אמת נאמנים בלא דייקא, ואח"כ באו כשרים והכחישוהו: ג) ועוד בירושלמי ריש פרק האשה שלום בהא דנאמנת האשה לומר מת בעלי מקשה למה אינה נאמנת לומר נתגרשתי, ומשני משום דמיתה כשבא אינה יכולה להכחיש, ומדברי הירושלמי אלו נשמע שגם בעדות גירושין שייך טעם דעגונה אם הבעל במדינת הים וכמו לענין בפני נכתב ובפני נחתם גיטין (ג') וא"כ שני קרובים שהעידו על אשה שנתגרשה יהיו נאמנים: ד) אך לק"מ שהרי מקרא מלא לא יומתו אבות על בנים דקרובים לא מהימני ואין יכולים חכמים לעקור ד"ת בקום ועשה, רק משום שיש טעם וסמך משום דייקא או עבידא לאגלויי, אבל במקום דליכא טעמים אלו כמו ביבמה, אם הטעם משום דייקא או בעידי גירושין, שוב אין יכולין לעקור, רק בערכאות יהי' נאמנים ביש טעמים אלו: ה) והנה יש לעיין בגזלן דאורייתא דפסול לעדות אשה לפי הטעם דמילתא דעבידי לאגלויי, [שכן פסקו רי"ף ורמב"ם] הא כתבו התוס' כתובות (צ"ב:) בגזלן שהוציא שטר מן התורה לא בעי קיום דמירתת לזייף פן יכירו ב"ד זיופו, הא קמן שאף גזלן מתיירא במה שעשוי להגלות, ונהי דהתם מירתת טפי דמהאי טעמא לא בעי קיום מה"ת, ואילו נאמנות עביד לאגלויי בעדות אשה דרבנן, מ"מ כיון שרואין שאף גזלן מירתת מגילוי שקרו, יהי' בעדות אשה ג"כ נאמן מדרבנן ו) ויש לומר כעין שכתב הרמב"ן בפירוש התורה בפסוק ויבז עשו את הבכורה כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם ולא יחושו ליום מחר, ועל כן בעדות אשה שהבעל במדינת הים והחשש שיבוא לזמן רחוק גזלן הכסיל לא יחוש ליום מחר, אבל במוציא שטר בב"ד אם מזוייף אפשר יכירוהו תיכף אף הגזלן מתיא. ז) והנה יש לעיין במה שכתבו תוס' ור"ן בערכאות נהי דלא מרעי נפשייהו הא אפי' משה ואהרן לא מהימני, דלכאורה לא מרעי נפשייהו שמתייראים שיתגלה שקרם ויהי' לפניהם בזיון גדול כעין מילתא דעבידא לאגלויי בעדות אשה, ולא אמרינן מה בכך דעבידי לאגלויי לא משקר הא אפי' משה ואהרן לא מהימני [וגם בעדות אשה בלא טעם זה כנ"ל] אלא דמה דמירתת פן יתגלה אינו מענין נאמנות עדים שאינם משקרים בעצם, אבל מה שאינו משקר משום דעביד לאגלויי זה אינו מענין עדות ושפיר נאמנים בזה ע"א וקרובים, וא"כ ערכאות נמי דלא מרעי נפשייהו מחשש פן יתגלה אינו מענין עדות שבו גזירת הכתוב ושפיר יהי' נאמנים, וצ"ל כמ"ש הר"ן ע"ז (דפוס זאלצבאך שמ"א] תגר גוי דלא מרע נפשי' אפילו ליכא למיקם עלה דמילתא, ה"נ יש לומר כן בערכאות דבעצם ערכאות לא מרעי נפשייהו ואפי' לא יתגלה, וע"כ יש בזה הגזירת הכתוב כיון שאין בהם משפטי עדות אין נאמנים: ח) ולפי זה יש לומר דערכאות מעמים הקדמונים שה' משוקעים בכל עבירות כמאמר המדרש