אבני נזר אבן העזר קטז

שאר מוכח שאינו בעל האשה מירקע, ועיי"ש בחכ"צ שמוכיח כן מרמב"ם בפי' המשניות, וכן מוכח בתשו' הר"ן סי' מ"ז ד"ה ובודאי: מכל הלין טעמי נ"ל פשוט וברור להתירה: דברי בנך הדו"ש הק' אברהם. סימן סב לכבור אאמו"ר הרב הגאון מו"ה זאב נחום נ"י בדבר חקירתך חקירת חכם באשה הנשאת עפ"י ע"א שצריך ב"ד של שלשה להתירה, אם צריכין שידעו טעם ההיתר, או די שיראו שגדולי הדור מתירין: תשובה לדעתי צירך שיסבירו להם וסברו, כדאיתא סוף פרק עד כמה לענין היתר בכורות ונדרים, וכן בערכין (ג') בחכם שבישראל רואה את הנגעים וכהן שוטה אומר לו החכם אמו"ר טהור והוא אומר טהור וכו' אעפי"כ צריך שיהי' הכהן מסברי' לי' וסבר, כן שיטת הר"ש והרא"ש ריש פ"ג דנגעים, והכ"מ כתב שגם דעת הרמב"ם כן, ודלא כתוס' ערכין שם בתירוץ הב' דאחכם קאי שיהי' מסברי לי' וסבר, הרי דאף שסומך על החכם אי לא סבר כשמסבירים לו אין בדיבורו כלום, ה"נ בנידון דידן אם הב"ד אינם יודעים אין היתר שלהם כלום, ואף התוס' י"ל שמודים שאם אינם יודעים לא מקרי ב"ד, אך הא ודאי שא"צ לידע ראיות הגדולים רק טעם ההיתר בקיצור, דברי בנך הדוש"ת. הק' אברהם. סימן סג ב"ה יום א' בהר בחוקתי ל"ו למב"י גת לפ"ק. פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב כש"ת מו"ה משה יעקב נ"י האבד"ק טושין. דבר העגונה מקהלתכם אין פנאי אתי לבוא בארוכה רק בקיצור אני אומר להתירה כי חשש שאלה או מכירה לא שייך בזה, כי הוא גניבה שאין בני עיר טושין מחוייבים לשלם בעד עני מעיר אחרת, וגם הוא מילתא דעבידי לאגלויי, ועוד הוחזק בבית החולים יותר משלשים יום בשמו ושם משפחתו וקיי"ל בב"ב הוחזק שלשים יום שוב לא חישינן לי', וגם מה שהי' חסר דיעה קצת יש לדונו כסימן אמצעי עכ"פ, וידוע דברי מהר"ל היכי שיש סימן אמצעי בגופו ומובהק בכליו מותר בממנ"פ כי כל חשש שאלה רק אם אומרים סימנים דאורייתא, ועוד קצת טעמים כתב כבודו במכתבו, שוב הגיעני מכתב מר' בעריש נ"י דקהילתכם כתב הטעם דמכירה זו גניבה הוא וגם עבידי לאגלויי, מחמת כל הנ"ל נ"ל להתירה וישבו ב"ד של שלשה יחד ויתירוה, דברי הטרוד. הק' אברהם. סימן סד ב"ה יום ועש"ק עקב תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה יהודא ליבוש ר"י דומ"צ דק"ק פרזעדבארז. דבר היבמה שהעידה האשה ששמעה מפי אחי המת והיבם שמת יבם זה ושמועה זאת הי' בעוד הי' בעל היבמה חי, וזאת ידוע שאחי המת והיבם זה לא ראה בעצמו מיתתו ובודאי הי' או שמועה או מכתב שהגיע אליו, וחושש כת"ר אולי הי' מכתב שאינו מועיל עפ"י ד"ת: תשובה א) לכאורה נראה פשוט דלא חיישינן לזה, דמכתב שאינו מועיל היינו מגוי, דלא הוכשר מסיח לפי תומו אלא בעל פה ולא בכתב, והטעם בזה ברור, דכיון דטרח לכתוב בטח יש לו איזה כוונה ואין זה לפי תומו, ומ"מ לא חיישינן שהי' מכתב, דהיינו חשש שמא הי' מפי עכו"ם מתכוין להעיד, והרי מפורש ברמ"א סי' י"ז סעיף ה' ואפי' לא אמר ממי שמע רק אמר סתם ששמע כשר ולא חיישינן שמא הראשון פסול, הי', הנה דלא חיישינן שמא שמע מגוי שאינו מסל"ת ועיין תשו' ב"י סוף סי' ג': ב) אך יש לפקפק, דלכאורה צריך עיון באמת למה לא ניחוש ששמע מפסול היינו מגוי שאינו מסל"ת, ובהא דסוף פרק מי שהלך דמשיאין עפ"י בת קול ומסיק בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין, היינו דהתם ליכא חשש על גוי, דמסיח לפי תומו לא בעי קישור דברים, וכן מדייק הריב"ש מדמקשה דילמא צרה ולא מקשה דילמא גוי ש"מ לא בעי קישור דברים וחשוב מסל"ת רק שניחוש שמא צרה ע"ז משני בשעת הסכנה כו' וכן כתב הח"מ סי' י"ז סוף ס"ק כ"א דההיתר משום דאזלינן בתר רוב ישראל הכשרים, אבל אמר ששמע לא ניחוש שמא שמע מגוי, ואפשר לומר דהוי ספק ספיקא ספק מישראל ואת"ל מגוי שמא מסל"ת, ולפי זה בנ"ד לא הוי ספק ספיקא גמורה דאת"ל מגוי יש שני ספיקות לחומרא שמא בכתב ולא הוכשר אפי' במסל"ת ואת"ל בע"פ שמא ע"י שאלה ולא מהני: ג) אך יש לומר דהני שני ספיקות שמא בכתב ושמא ע"י שאלה הויין משם אחד, דטעם דבכתב לא מהני דכיון שטרח לכתוב נראה שיש לו בזה איזה כוונה ואין זה מסיח לפי תומו: ד) גם יש לצרף דעת הרא"ה בבדק הבית שער התערובת (ק"ו:) דגוי בעדות אשה אפי' בלא מסל"ת נאמן מן הדין דלאו עדות אלא גלויי מילתא בעלמא אלא דלחומרא בעי רבנן מסל"ת יעיי"ש, ולשיטתו ספק מסל"ת הוי ספיקא דרבנן לקולא, ונהי דאנן לא קיי"ל הכי עכ"פ הוי סניף לנידון דידן להקל: ה) גם י"ל בעיקר החקירה שחקר כבודו דמאחר שאנו יודעין שלא ראה בעצמו וע"כ שמע או השיג מכתב ושמא אינו מועיל עפ"י ד"ת, נ"ל דאין לחוש לזה, וכיון שאמר שמת מסתמא ידע ידיעה ברורה ושמועה המועלת שמע או מכתב המועיל השיג: