אבני נזר אבן העזר קטו

שהי' נשוי, וכן הסכמות הפוסקים בסי' ל"ז ועי' בתשו' הרי"ם חלק חו"מ סי' י"ד, וצריכין לחלק דדווקא היכא דנאמן בתורת עדות לא חשבה התורה שמעיד שקר משום נגיעה, לבד בהנאת ממון, וע"כ אוהב ושונא כשרים להעיד, משא"כ בע"א דאבידה דהוא רק משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו, וכיון דאיכא נגיעה כל דהו של תרעומת אזיל החזקה, וע"כ בעד סוטה דרחמנא הימני' בתורת עדות אפי' צרתה דהוי שונא כשר כמו שונא שכשר להעיד, אבל באבידה וה"ה להעיד בהמת הנמצא שהוא בעלה או שאינה בעלה דהוא רק משום אין אדם חוטא ולא לו, וכיון דשונאתה לא שייך זה, דאזיל חזקה וכמו משום תרעומת כנ"ל: יב) אולם נ"ל גם בזה יש לשדות נרגא ואין להאריך, ושאלתי לתלמיד אחד שלמד בביאלא בעוד המעשה ההוא הי', אם אשת המת מכחשת ואמר שמכחשת ואמרה שהי' שוה עם העינים ובזה פשוט דחמותה אינה נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום הוא בפרט במקום סימנים, וכן מוכח בב"מ (י"ח.) דקאמר סימנים וסימנים וע"א יניח, ומשמע דסימנים וע"א גרידא ינתן לבעל הסימנים, וכן משמע מהא דסימנים ועדים ינתן לבעל העדים, משמע עדים דווקא, והיינו משום דבעל הסימנים מכחישו, וע"כ אפי' בשבעל העד אומר סימנים ג"כ אינו מועיל ע"א, ולכאורה מאי שנא משאלו לא הי' אומרים סימנים כלום, אך הטעם משום ע"א בהכחשה כנ"ל: יג) עוד יש צד להתיר דראשו קרח באמצע, ומ"ש שאפשר שנקרח ע"י מים, א"כ אמאי נשאר שערות סביב, גם מלשון הגב"ע שהראש לא הי' מונח במים, באופן שאם האשה מכחישה את חמותה נלפע"ד לצדד להתיר, דעד רביעי שנדמה לו ואמר שבתורת עדות אינו יכול להגיד, זה ודאי לא משמע שיחשב עדות ושלא נחשבוהו לטועה, ובטח אף התוס' יודה, כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה עד יתירו שנים מפורסמים בהוראה ותסכים עמהם אהי' גם אנכי סניף לא זולת זה כי תלוי בשיקול הדעת: יד) עוד יש מקום לבטל עדות חמותה ועד השלישי עפ"י המבואר סוף פ"ב דכתובות באלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן דאם הי' נכרי ונתגייר אינו נאמן דכיון דגוי הוה לא הוה מדייק, א"כ כל זוממים שאומרים עמנו הייתם דבשעה שהי' עמהם לא הי' נ"מ בעדותם ולא דייקי, ומצאתי בשער המשפט שעמד בזה, ותירץ דבשני עדים שהתורה האמינתם לא חיישינן להכי, והביא ראי' מדברי הירושלמי שהביא הרמב"ן לענין ע"א במלחמה דבשני עדים לא חיישינן לבדדמי משום דהתורה האמינתם] רק להעיד מה שראו בגיותו דמן התורה פסול דהוי תחילתו בפסול רק דהאמינוהו רבנן בדרבנן ע"כ חיישי בדרבנן: טו) והנה בנ"ד דהוי האשה והעד השלישי רק ע"א שוב אומרים בדדמי כיון דלא דייקי, ואף למ"ש לעיל דהכא נאמנים מה"ת כיון דמעידין על מת הנמצא מ"מ נאמר בדדמי, ודווקא בשני עדים שהתורה האמינתם בפירוש, וראי' מדאמרינן בפרק האשה שלום (קט"ו) כגון דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים, ולמה לי סימנים כיון דבזה נאמנים דאסקינהו וראום, משום דלענין זה הוי כמו קברתיו רר שהכירם בטב"ע שהם בעליהם, ולענין זה תאמינם מה"ת ולא ניחוש לבדדמי, וע"כ דרק בשני עדים לא חישינן לבדדמי עייש"ה, ה"נ לענין מילתא דלא רמיא דאמרינן בדדמי אפי' במקום שהנאמנות מה"ת, וידוע מחלוקת הש"ך עם המהרש"ל בענין ברי לי בכמה חתכתי לענין אם צריך ששים נגד כל הסכין, אך בתשו' הרי"ם סי' ב' פסק דלא אמרינן כל מילתא דלא רמיא וכו' במעשה גמור, אך בנ"ד שהוא הכרה בעלמא י"ל כנ"ל, ויהי' ג"כ סניף להתיר ובזה אשים קנצי למלין בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן סא ב"ה אור ליום ג' ויחי פה סאכטשאב. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י אבד"ק ביאלא. א) העגונה מירקע לפענ"ד פשוט להתירה, כי אן אם נחשוב תשובת החולה הן על שאלת ר"צ אם שם אביו ר"ש מלמד להכחשה על כל סימנים שאמר תחילה שמורים שאשתו היא מירקע הנ"ל, וגם אמר בפירוש שאשתו היא מירקע הנ"ל כי בוודאי אין בביאלא מי שחסר מעיר שיהי' שם אבי' ר"ש מלמד ויש בו כל הסימנים שאמר] ונסלק כל דבריו כמאן דליתא, כי חוץ לב"ד יכול לחזור ולהגיד, כדברי הר"ן בתשו' והרמב"ן במלחמות פרק האומר בקידושין בשמעתתא דיש לי בנים יש לי אחים חולק על זה], הלא יש בגביית העדות כי האיש שמסר הקוויטל מת והקוויטיל מכירים שהוא כת"י בעל העגונה ונתברר שבעל העגונה מת: ב) ואין לדון בזה משום דבר ולא חצי דבר,, כי המעידים שמסר הפיתקא צריכים לעדים שמכירים כת"י הפיתקא, דבעדות אשה שא"צ למשפטי העדות, א"צ ג"כ שיהי' כולו דבר, ומה שיש בתשוק' הרא"ש בעדות אשה צריך שיהי' גם תחילתו בכשרות, היינו משום דתחילתו בפסול יש חשש דלא דייק כמבואר בספ"ב דכתובות: ג) גם יש לתלות שלא שמע היטב שאלת ר"ש כדי שלא יכחשו כל הדברים שאמר תחילה, גם י"ל דמה שכתב בפיתקא הוא כאילו אמר בפני ב"ד דעדים החתומים על השטר כו', אך דיש לדון בזה דע"א בשטר לא מהני, אלא דא"צ לזה כלל כנ"ל: ד) גם י"ל דזה דומה לתשו' חכ"צ סי' מ"ד באחד שילדה אשתו תוך ששה חדשים לנשואין וולד בן קיימא והבעל אומר שהוא בנו ושלא בא עלי' קודם הנשואין, והשיב החכ"צ שהוא בחזקת בנו, כי במה שאמר שהוא בנו התורה האמינתו, ומה שאמר שלא בא עלי' קודם הנשואין אין משגיחין בדבריו, ואף שאם לא בא עלי' קודם נשואין, ע"כ אינו בנו והאב נאמן לומר אין זה בנו, מ"מ כיון שהוא אמר שהוא בנו אין משגיחין במה שאמר לא בא כו', ה"נ כיון שהוא אומר שהוא בעל האשה מירקע בת ר' ליב פייגענבוים, וע"ז נאמן, אין משגיחין במה שאמר שאביו ר"צ מלמד, אשר ומזה