אבני נזר אבן העזר קט

אחרי כתבי הראה לי בני מהר"ש נ"י דבר חידוש בתשובתו כי אלמנה שבעלה חזר וחי כעובדא דקם רבה ושחטי' לר"ז ולמחר בעי רחמי עלי' חוזרים הקידושין וחלים כי בכל שעה מיתת הבעל שהוא מת עכשיו מתירה, ונפלאתי, מ"ש מהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דקיי"ל כיון דפסקה פסקה וגוף החידוש דכל שעה מיתת בעלה מתירה, מבואר ההיפוך ברמ"א יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ה, והוא בטור בשם רמ"ה, ועיין כר"ן פ"ב דביצה בבעיא דמי שלא הניח עירובי תבשילין הוא לבד נאסר או אף קמחו נאסר: הנ"ל. סימן נז לכבוד אבי הגאון שליט"א. הנה בדבר שרצית לחדש דאפי' גזלן ואוכל נבילות לתיאבון אינם פסולים לעדות אשה מטעם משקר, רק הבא על הערוה חשוד משום משקר, וכתבת הטעם דגזלן לא חשוב חשוד לאותו דבר אלא משום דעובר משום הנאת ממון, הכי נמי יעיד שקר משום הנאת ממון, והתינח בעדות בעלמא, אבל בעדות אשה כיון דאינה חשודה שתשכור אותו, ע"כ שכוונתו להתיר האשה לבד כדי שישאנה ולא חשוד לאותו דבר, וה"ה באוכל נבילות לתיאבון שחשוד משום שמוצא בזול עכת"ד. תשובה א) הנה לבבי לא כן ידמה, דכל שעובר בשביל הנאת הגוף חשוב רשע דחמס וחשוד לאותו דבר, וכ"כ הנמק"י יבמות (כ"ה) וז"ל דכל עבירה שנעשה מפני הנאת גופו הרי הוא כרשע דחמס כדאמרינן דמודה רבא במומר אוכל נבלות לתיאבון שהוא פסול דכפין ואכיל כפין ואסהיד, ה"נ לא שנא דאסהיד משום תאוותו עיי"ש, וכן מוכח מדברי הרמב"ן בכורות (למד.) במה שהביא ראי', שהחשוד לעבירה אחת חשיד לאחרת שאינה חמורה ממנה, מדאמרינן בע"ז (ס"ט) זונה נכרית וישראלים מסובין חמרא שרי מ"ט יצרא דעבירה תקיף להו, הרי דאי לאו האי טעמא הי' חשודים ליי"נ, ואף דבשני סוגי עבירה פשיטא שאינו חשוד, דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה, מ"מ חשוב לה כאותו דבר כיון דאידי ואידי הנאת הגוף היא הן לשתות יי"נ הן עבירה, וה"ה באוכל נבילות דחשוב חשוד לאותו דבר לגבי עריות ועיי"ש במהרי"ט אלגאזי שפירש כן דברי הרמב"ן, וממילא ה"ה גזלן דמשום הנאתו הוא גוזל: ב) איברא דיש להתיר מטעם אחר ואפי' אם הי' חשש שתשכור אותו, שהרי נבילה היא איסור קל לגבי איסור אשת איש דזה בלאו וזה במיתה ויהרג ואל יעבור, והחשוד לקל אינו חשוד לחמור, ואפי' בגזלן יש לומר טעם זה, ואף דגזלן חמור מצד אחד שהוא רע לשמים ורע לבריות דחשיב לי' בסנהדרין (כ"ז.) בפלוגתא דאביי ורבא באוכל נבילות להכעיס חומרא עיי"ש, מ"מ י"ל כיון דאיסור א"א חמור מצד אחד, דומה להא דתנן בבכורות (למד.) החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר וכן להיפוך, ומפרש משום דכל אחד יש בו חומרא שאינו בחבירו עיי"ש: ג) ובזה נדחה מה שכתבת לאסור לאכול אצל גנב וגזלן, דוודאי גזלן קיל מצד אחד דממונא קל מאיסורא כדאיתא בפרק מי שמתו בשמעתא דהמוצא כלאים בבגדו (י"ט:), ועוד דממון ניתן להשבון וקיל מנבילה וכדאיתא בפרק הזהב (נ"ח:) גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שלא ניתן להשבון, וכל זה אני מפלפל לפי דבריך דכל שאינו חשוד לאותו דבר לא חשדינן לי' למשקר בממון, וכן מטין דברי הקצוה"ח סי' מ"ו: ד) אולם לפענ"ד אי אפשר לומר כן, דא"כ גזלן נמי נאמר שאינו חשוד להעיד בשקר, דאינו לאותו דבר, דעדות שקר חמור מינה שלא ניתן להשבון, אם באנו לדמות ממון לאיסורין בחשוד לדבר אחד, כמו כן נדמהו בחשוד לקל אינו חשוד לחמור, וכן אוכל נבילות לתיאבון דהוי קל לגבי לא תענה דאינו רק לבריות דחשבינן לה קל בפרק זה בורר (כ"ז.) נאמר ג"כ דאינו חשוד לשקר, ובזה משמע דפשיטא להפוסקים ז"ל דחשוד לשקר, ואפי' רבינו ירוחם יודה בזה, שלא נסתפק אלא ברשע שאינו חמס, אלא ודאי דבר זה אינו, דמה ענין ממון שצריך עדות ובעי בירור טפי ואפי' נוגע אינו נאמן, לאיסורין דבעל דבר נאמן ואפי' עבד ושפחה, ובדבר שצריך עדות לא האמינה תורה אלא הנקי מכל, וזולתו חשוד לשקר, ובאיסורין דא"צ בירור כולי האי אפי' חשוד נאמן כל שאינו לאותו דבר ולחמור כמותו, דאי לא תימא הכי הא קי"ל בבכורות (ל"ה.) כרשב"ג דחשוד נאמן על חבירו, ומשמע דאפי' איכא למיחש לשכירות ולגומלין, שהרי כהן מותר להעיד לכהן חבירו ולא חיישינן שכהן חבירו שכרו, וא"כ אפי' גזלן לא יהי' חשוד לשקר בעדות כיון שאינו לעצמו ואמת שלדעת הראב"ד לא קי"ל כרשב"ג אלא בבכור, אבל לא בשאר איסורין, אבל הרמב"ם סובר דבכל מילי קי"ל כוותי': ה) ומכל מקום נראה לי שדבריך יש להם מקום ויותר מזה דאפי' חשוד בבירור על העריות לא יהי' חשוד לשקר בעדות אשה, דהנה הב"י ביור"ד סי' קי"ט הביא תשו' הרשב"א שהביא קולות הנ"ל באיסורים דחשוד לדבר אחד או לדבר הקל וכו' ובעדות אינו מועיל כל זה, וכתב שם כמו שלא האמינו עבד ושפחה עיי"ש, וא"כ מהראוי הי', בעדות אשה שא"צ נאמנות כולי האי ועבד ושפחה נאמנים, שיהי' קולות אלו ג"כ כדברי רשב"א הנ"ל, ועל כורחין לומר דגזירת חכמים שאינם נאמנים פסולים מחמת עבירה והו"ל כקרובים דגזירת מלך היא לפוסלן, ממילא נאמר דאינם חשודים לזייף, דלענין עדות אשה סגי בנאמנות כזה ולא חשדינן להו למשקר רק מחמת גזירת חכמים פסולים, והיינו במעידים לפנינו, אבל נוכל לומר מחמת הסברא שאינם משקרים כדבריך, וא"כ אפי' בחשודים בבירור על העריות כיון דקי"ל כרשב"ג דנאמן בשל חבירו, ומבואר ברמב"ן בכורות דלאו דווקא בכהנים שפסולים מחמת ספק אלא אפי' בחשודים ודאי, א"כ אפי' באו על העריות בודאי אינם חשודים להתיר שלא כדין אשה דעלמא, ובזה לא נצטרך לספיקו של רבינו ירוחם, אלא אפי' אם בעדות דעלמא אפי' רשע דלאו דחמס חשוד לשקר, מ"מ בעדות אשה אינו פסול משום משקר: ו) והנה יש להביא ראי' דפסול מחמת עבירה פסול לעדות אשה אפי' אומר אמת, מהא דאמרינן ביבמות (כ"ה.) הרגתיו לא תנשא אשתו לרב מנשה