אבני נזר אבן העזר קד

מארז פרק המפקיד גבי מרי בר איסק חולק על דין זה לגמרי, וא"כ מפורש דבמידי דממונא אף לעצמו ואיכא טעמא דמירחת דשמא המוכר יכירנו שאינו הוא והוא מברר של מי הוא אינו נאמן, וא"כ בנ"ד שהוא כמו דיני ממונות הפקעת החלב מתינוק כמ"ש בחת"ס ג"כ אינה נאמנת, אך בזמנינו נתגלה ספר או"ז שם הקשה לעצמו מהא דהכותב (פ"ה:) ההוא דאמר נכסיי לטובי' ואתא טובי' הרי בא טובי' ולא חיישינן לטובי' אחר, ותירץ דכיון שאמר לטובי' סתם כוונתו הי' איזה שיבוא בראשונה, ובשטמ"ק שם כתב ואחד מחכמי הצרפתים אמר דאפי' יתבעם אחר קודם שנפסק הדין כיון שלא פירש הנותן למי נתנו סתמא דמילתא כיון שלא פירש לתובע ראשון נתכוין והוא כדברי או"ז ואולי אחד מצרפתים הוא האו"ז בעצמו] אך הרא"ש והטור והרמ"א כתבו אין ממתינין שמא יבא טובי' אחר, משמע שאם בא אח"כ טובי' אחר דינם כאלו באו יחד, וכן כתב בסמ"ע שם להדיא, הנה דלית להו סברת האו"ז שהטעם משום שכוונת הנותן ליתן למי שבא ראשון, וכן כתב בשטמ"ק בשם הרב ר' ישעי' דטראני וזה לשונו שהי' בעיר הרבה טובי' ובא אחד ואמר לי נדר בחייו ליתן לי נכסיו כו' עיי"ש, הנה דמשום נאמנות אתינן עלה ולא משום דעת הנותן ליתן למי שיבוא ראשון: כד) והנה האו"ז הוא יחיד לגבי הרא"ש וטור ור' ישעי', ורמ"א פסק כמותם, ולדידהו מוכח מהא דנכסיי לטובי דמאמינים לו משום שטוען ברי ומברר וגם מירתת כמ"ש בסמ"ע ס"ק ס"ג שמירתת שמא יבא אחר ויברר שדעתו היתה קרובה אליו יותר, וה"ה בשדה שאחד בא ואמר שהוא הלוקח דמירתת שיכיר המוכר שלא זה הוא, ומה שכתב הש"ך שכן משמע קצת סי' קמ"ו סעיף ט' עיי"ש, לאו ראי' דשם לא מירתת כלל כיון שהיושב בה אינו מכיר כלל מי הוא הבעלים. ואם יבואו בעלים האמיתים לא יבוש מהם כי מה עשה להם, גם קודם שבא הוא ואמר שהוא שלו ישב שם אחר וליכא טעמא דמירתת וכיון דלעצמו אינו נאמן: כה) סוף דבר נראה להלכה כיש מי שכתב שברמ"א סי' רכ"ב באומר מכרתי שדה ואיני יודע למי מכרתי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן ובאומר אלו כליו של פלוני אינו נאמן כריטב"א, והטעם משום דהחזקת הממון בידו צריך עדים ומ"מ באומר אני הלוקח נאמן וע"כ משום דלעצמו וטוען ברי ואיכא טעמא דמירתת נאמן לברר של מי הוא, וה"נ באומרת של פלוני הוא כיון שאומרת על עצמה ואיכא טעמא דמירתת נאמנת לברר: כו) במה שכתבתי דנחשב טענתה ממנו מעוברת לעצמה יש להביא ראי' מהא דנאמן צורבא מרבנן שליח הגט להחזיר לו הגט שנפל ממנו בטב"ע יחשוב לעצמו אף שנותן הגט לאשה ונשאת בו כיון שתחילת המעשה חזרת הגט לידו חשוב לעצמו, ה"נ כיון שתחילת המעשה מה שהיא נשאת אף שמזה נצמח הפקעת החלב מתינוק חשוב לעצמו, וכ"ש הוא, שהרי בגט תכלית נתינת הגט אליו הוא רק ליתנו לאשה לינשא בו מ"מ חשוב לעצמו, כ"ש בנ"ד שנשואין ענין לעצמו דחשוב לעצמה, ולפמ"ש אזיל החשש שכתבתי שלא תהי' נאמנת מחמת הה"מ כיון דחשוב לעצמה, ולא הוצרכנו להדמיון מקידשתי את בתי רק משום סברת התוס' דהא דר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין הוא משום אשה מזנה בודקת ומזנה: כז) עוד יש טעם בנ"ד שנאמנת לומר של פלוני, ואין לומר בזה שאינה נאמנת להפקיע החלב מן התינוק כיון דאי בעיא שומטת דד מפיו ואינה מניקתו דמזנה אינה משועבדת: כח) מהני טעמים אני מסכים להתיר כי מצוה גדולה להתיר בזה שלא תכשיל אנשים. וכתבנו טעמים נכונים להתיר, אך באופן שמה שאפשר לעשות נעשה, היינו שתשליש סך מסויים שיהי' על בצים וחלב אם תצטרך כמו שהורה הרב מלאמזא תשובת הרב מלאמזא נקרעה טרם שקריתי אותה] ומטינא שיבא מכשירא הק' אברהם. סימן נו ב"ה אור ליום ג' תר"ב לפ"ק. שפעת שלום וברכה לכבוד ידי"נ וידיד ישראל הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ח כקש"ת מו"ה חיים אלעזר שליט"א. מעשה ידיו גלילי אצבעותיו הטהורים אתמול הגיעני מאד שמחתי מדרישת שלום מכבודו ומכבוד חותנו ידי"נ הגאון המובהק שליט"א בראותי כי עוד לא סרה האהבה העזה שבינותינו מימי קדם, ועל דבר הלכה אשר נשאלתם בדין אשת חמיו לאחר מיתה, ובקשתם לידע דעתי בזה, ואני איני כדאי ששלחתם אלי, ומה אדע אשר לא תדעו, עכ"ז אחרי אשר דפקתם על פתחי אני מוכרח להשיב מפני הכבוד: א) והנה דין זה תלוי עליו כל שלטי הגבורים בעל נוב"י ועצי אלמוגים והחת"ס וראש המדברים בזה הנוב"י, וקיצור דבריו כי העיקר אצלו דעת המתירין לגמרי: דמ"ש התוס' יבמות וכ"א.) שמא דורות אחרונים אסרוהו, הוכיח הנוב"י מהתוס' עצמם שם ע"ב בד"ה לא אסרו דאשת חמיו גם בדורות אחרונים מותר, אך אין בכחו לחלוק על התוס' והרא"ש, אך לאחר מיתה דעתו לדמותו לגר שנשא בגיותו אשה ובתה ונתגייר עמהם, מתה בתה מותר באמה, ומשום דלאחר מיתה קליש איסורא, והוקשה להנוב"י משניות דבי ר' חייא דמשמע אפי' לאחר מיתה אסורות, וניחא לי' דבשניות החשש באשה זו שאם נתיר לו קרובותי' הרחוקים יבא להתיר לו הקרובות גמורות שמה"ת אסורות, אבל בגר שאין חשש באשה זו שקרובותי' מותרות מה"ת דכקטן שנולד דמי, רק החשש דלא ליתי לאחלופי שילמדו מזה להתיר קרובות אחרות, בזה לא גזרו לאחר מיתה, וע"כ באשת חמיו שהחשש משום מראית העין ג"כ אין חשש בזה שנושא שיודע שאינה חמותו, ומשום אשת חמיו לא יבא להתיר חמותו, רק החשש שהעולם יטעו ויסברו שהיא חמותו, דומה ממש לגרים ולא גזרו אלא בחיי אשתו, ושוב חזר וצידד לאסור, דאין הטעם באשת חמיו משום לתא דחמותו אלא משום לתא דאשת אביו שיאמרו על חמיו שהוא אביו, ואין חילוק אשתו בחיים או לאחר מיתה, וראי'