אבני נזר אבן העזר קג

במעיד לאחרים מחלוקת הר"ן עם ריטב"א, ונ"ד יש לומר שחשוב על עצמה שגם לריטב"א נאמנת, הי' נראה להתיר טז) אך בהעמיק על מחלוקת הר"ן וריטב"א יש מקום עיון, והנה לכאורה קשה על הר"ן מהא דסימנים וסימנים וע"א ע"א כמאן דליתא ויניח, אך התירוץ דהתם שאחר נותן ג"כ סימנים וטוען שלו חשוב יש לו דררא דממונא בהאבידה והע"א בא להוציא, משא"כ באבידה שאין שום אדם טוען ברי שהוא שלו ואין לשום אדם בה דררא דממונא ע"כ לא חשוב מוציא ונאמן, זה טעם הר"ן, והריטב"א לטעמי' ריש פ"ב דר"ה שאין ע"א נאמן להחזיק האדם בחזקת נאמן כגון לענין דמאי ולענין קידוש החודש לאחר שתקנו שלא יהי' מקבלין אלא מן המכירין לחד לישנא] עיי"ש, הנה דלאו דווקא לפסול האדם בעינן שנים, אך גם להכשירו, וכמו כן בממון לאו דווקא להוציא ממון מאחר בעינן שנים, אך אף להעמיד ממון שאינו בחזקת שלו והעד בא להעמידו בידו אינו נאמן, ועל כן בע"א מעיד על אבידה שהוא של זה אין העד נאמן להעמידו בידו, ואי אפשר לומר דכיון שאין לשום אדם דררא דממונא לא חשוב להוציא מאחר, דמה בכך מ"מ אינו נאמן להעמידה ביד זה, וכ"ש הוא, דהא גם לזה שאומר עליו שהאבידה שלו אין לו אפי' דררא דממונא והוא בא להעמידו ברשותו לגמרי: יז) והנה בקידשתי את בתי ואחד אמר אני קידשתי' דנאמן לכנוס ונאמן להעמידו בידו היינו משום שהוא לעצמו, ואף דאינש דעלמא אינו נאמן באבידה הכא דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן באבידה, ואף לרב דאינו נאמן לכנוס רק ליתן גט והוא לאחרים, מ"מ הטענה אני בעלה חשוב כמו לעצמו ומהני ברי דידי', ויש לומר עוד דבאומר אני קידשתי' דנאמן לכנוס א"צ להתיר כניסה להעמיד האשה בחזקת שלו דאפי' פנוי' הא יכול לכונסה רק שנאמן שאינה של אחרים, ולאחרים אין להם בה שום דררא דאישות, והוא אומר שלא נתקדשה להם מעולם, והיא מותרת אליו כמו קודם שקידשה אבי', וכן נאמן ליתן גט להתירה לאחרים ולא חשוב מוציאה מחזקת אשת איש, שהרי הוא נותן לה גט לפנינו ולאחרים הא אומר שלא נתקדשה להם מעולם ומעולם לא נעשית אשת איש מחמתם ודו"ק: יח) ונבוא לנ"ד, והנה לר"ן אין חילוק בין לדידי' ולאחרים ואדרבה לאחרים נאמן יותר] רק הכל תלוי באינו מוציא מחזקת שום אדם, ובנ"ד אם הי' איסור מחמת שהיא מעוברת חבירו וכמו שעלה על דעת הנוב"י שאם נתעברה מגוי מותר לישאנה, והרי היא אומרת שלא נתעברה משום אדם רק מזה שבא לישאנה היתה נאמנת, אבל כבר חלקו עליו שהאיסור מצד הוולד אין חילוק של מי הוא, רק בדידי' מותר משום דממסמס לי' בבצים וחלב, וא"כ אמירתה להתיר צריך להחזיק הוולד בחזקת של זה, אשר לולי אמירתה לא הי' שום דררא דבנו, והיא באה להחזיקו בבנו, וגם הא כשנשאה מפקיע החלב מהוולד, וההיתר אם הוא אביו ימסמס לי' אינה נאמנת בטענתה להפקיע החלב מהתינוק בטענה שהוא אביו, שבמקום להפקיע ממון הא אין (ע"א וכ"ש] אשה נאמנת: יט) אך לריטב"א לפירוש הראשון דמשום דמירתת נאמן לעצמו כמו צורבא מרבנן באבידה, הכא נמי בנ"ד לפי מה שצדדנו דחשוב לעצמה נאמנת, ואף שבאה להתירה להנשא להפקיע החלב מהתינוק הא להריטב"א להחזיק הממון בידו חשוב כמו להוציא ואעפי"כ צורבא מרבנן נאמן וה"ה במירתת, אך לפירוש השני אין ראי' דמירתת חשוב כמו צורבא מרבנן ואינה נאמנת ועיין בזה היטב: כ) והנה ברמ"א סוף סי' רכ"ב יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן עיי"ש,, והנה דין זה עולה לדעת הר"ן דנאמן אדם באבידה לומר אלו כליו של פלוני ומשום שאין לשום אדם בה דררא דממונא ולא חשוב מוציא והחזקת האבידה ביד זה לא חשוב ממון להצריך עדים, ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן רק אם הוא צורבא מרבנן] א"כ מה דנאמן לכנוס בקידשתי את בתי כו' אי משום דלא חשוב דבר שבערוה, הא באבידה נמי לא חשוב ממון ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן, צ"ל דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן, ה"נ בשדה דמירתת שמא יכירנו המוכר שאינו הלוקח ונאמן, וכן לדעת הריטב"א אם נאמר כפירוש הא' דמירתת כמו צורבא מרבנן וכיון שלעצמו הוא נאמן משום ברי, אך לפירוש הב' דווקא בקידשתי את בתי נאמן לכנוס משום שא"צ לנאמנות החזקת האשה ברשותו, דבמה שאינה של אחרים הוא יכול לכונסה כמו פנוי', אבל זה שבא להחזיק השדה בידו, ולריטב"א פ"ב דר"ה החזקת הממון בידו בעי שנים או בצורבא מרבנן משום ברי, ומירתת לא חשוב כמו צורבא מרבנן לא יהי' נאמן, אלא ודאי מדברי רמ"א אלו מוכת דהיכי דאיכא טעמא דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן: כא) א"כ נידון דידן תלוי במחלוקת ר"ן עם ריטב"א, דלהר"ן דנאמן לומר אלו כליו של פלוני, ע"כ החזקת הממון בידו לא חשוב ממון להצריך שנים. ע"כ מהני צורבא מרבנן או טעמא דמירתת, אבל נ"ד דחשוב מוציא החלב מן התינוק לא תהי' נאמנת, אך להריטב"א החזקת הממון בידו חשוב ממון להצריך שנים ומ"מ מהני לעצמו בצורבא מרבנן או טעמא דמירתת בשאומר לעצמו משום ברי כשמברר מי הוא, ה"נ בנ"ד אף שמוציא החלב מהתינוק כיון שאחד מותר לנושאה והאשה מבררת זה היא נאמנת משום ברי ואיכא טעמא דמירתת: כב) ולהלכה נראה ודאי דלא קי"ל כהר"ן במה שאמר דנאמן לומר אלו כליו של פלוני, דא"כ הי' הפוסקים מביאים דין זה, וגם פשטא דשמעתא פרק אלו מציאות בעדים דגופה, משמע אבל אחד אינו מועיל, ואף דהרא"ש פ"ק דמציעא בענין עד המסייע פוטר משבועה שהקשה רבינו יונה מהא דשבועות אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע א"צ לישבע, והקשה ר"י למה לי עדים בע"א סגי, ותירץ הרא"ש בעדות המועיל, לא דמי, דעד המסייע דפוטר משבועה בעי עד כשר דווקא שייך לומר בעדות המועיל שע"א ג"כ נאמן משום עדות, אבל באבידה אינו משום עדות, ואפי' קו"פ נאמן בזה להר"ן כמו צורבא מרבנן דנאמן לעצמו ואינו עד, ה"ה באינש דעלמא לאחרים ג"כ אינו משום עדות יע"ש בר"ן, א"כ אין בזה משום עדות וכמו בקידשתי את בתי לרב נאמן ליתן גט חזקה אין אדם חוטא ולא לו קרי לי' חזקה ולא עדות, א"כ למה קרי לי' עדים, אלא ודאי משמע כריטב"א דלאחרים בעינן עדים דווקא, וא"כ בנ"ד נמי נאמנת כנ"ל באריכות: כג) וכל זה לרמ"א סי' רכ"ב בשם יש מי שכתב, אך הש"ך חולק על דין זה שם, וכתב שבהג"א