אבני נזר אבן העזר קב

ע"כ אין הטעם משום דאיכא אב, דא"כ אפי' מכירה נמי כמו בדידי', ועל כורחין ההיתר משום שאינה מחוייבת, וא"כ במזנה נמי מותרת, ומה שדימה החת"ס למערופיא אינו מוכרח, שגם במערופיא אין איסור רק במערופיא אצל נכרי, אבל בשיש לו אצל ישראל אין אוסרין, דא"כ יהי' הפסד לישראל, וה"נ במה שתאסור לבעל לישא אותה יהי' הפסד לדידה שלא תוכל להנשא והיא מותרת להנשא: ח) ואף את"ל שמה שמחזיקו עכשיו כבנו לא נחשב ברי גמור שימסמסנו, מ"מ כיון שאם יאמר ברי גמור שימסמסנו יהי' מותר, שוב דומה לדברי הש"ך יור"ד סי' ב' ס"ק י"א בשם מהרי"ק באחד שאמר על שוחט שהוא רשע לא שייך בזה שוייא אנפשי' חד"א כיון דאף לפי דבריו יש לו היתר אם ילבש שחורים כו' עיי"ש, ה"נ אף לפי דבריו שאינו בנו יש היתר אם יאמר ברי שימסמסנו ויהי' מותר כיון שב"ד אין מאמינים לו שאינו בנו והוא אומר ברי כנ"ל, וכיון שאין איסור ברור לא שייך שוייא אנפשי' חתיכה דאיסורא: ט) אך עדיין יש לחוש שהרי הוא נאמן במיגו שהי' נשאר בהכחשתו שלא בא עלי' כלל, וכשהוא מכחיש הא אינה נאמנת, דלא אמר ר"ג נאמנת רק בהיא אומרת ברי והוא שמא ד וכיון שיש לו מיגו גם הב"ד מאמינים שאינו בנו, ואף דחזקה שלא פירש, הא במיגו במקום חזקה, אין אדם פורע תוך זמנו מבעיא פ"ק דב"ב ולא איפשטא, ובאיסורין אלו אזלינן לחומרא כמ"ש בחת"ס, מיהו יש לומר דשוב הוי ספק ספיקא, שמא כר"ש הזקן, ושמא מיגו במקום חזקה לא מהני, ועוד אף את"ל מיגו במקום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מהני, לכאורה קשה בזה דאיך אפשר מיגו יהי' עדיף מחזקה אין אדם פורע תוך זמנו, הא בחזקה אין אדם פורע תוך זמנו מוציאין ממון, ומיגו להוציא לא אמרינן, וע"כ. הפירוש דמיגו וחזקת ממון יחד עדיפי מחזקה אין אדם פורע תוך זמנו, אבל נידון דידן מיגו לחוד אינו מועיל במקום חזקה שלא פירש: י) אך יש לעיין ביסוד ההיתר משום דקי"ל כר"ג היא נאמנת לדעת התוס' כתובות (י"ג:) בד"ה השבתני, (י"ד:) בד"ה כמאן, דהא דנאמנת אפי' ברוב פסולין ולא דמיא לשבוי' היינו או באית לה מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי, או משום דס"ל אשה מזנה בודקת ומזנה עם כשר דווקא, אך זה לאו ראי' שממנו נתעברה, ובארוסה שהכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס הוא ראי' שממנו הוא, אבל בפנוי' אין ראי' כלל שממנו, ואיך תהי' נאמנת נגד הרוב, ואף שהוא מודה שבא עלי', ומה שאומר שלא גמר ביאתו חזקה להיפוך, הלא תחילה כיחש, ואף שנותן אמתלא על דבריו הראשונים, מ"מ כיון שתחילה כיחש שוב אין לו נאמנות לדעת מהרש"א יבמות (קי"ח.) בד"ה סד"א הא מיית באשה שאמרה על בעלה שלא מת ואח"כ אומרת מת ונתנה אמתלא על דברי' הראשונים אינה נאמנת בדברי' האחרונים כיון שאמרה תחילה להיפוך, ודברי' אחרונים אינם כלום ולא עדיפא משתיקה עיי"ש, ועולה בזכרוני שגם בס' חמדת שלמה פשיטא לי' שכן כוונת מהרש"א [מיהו מתוס' אין ראי' לדבריו, דיש לומר משום שאמרה בב"ד הוי תורת עדות להכחיש את האומרת מת, ובעדות הא לא מהני אמתלא דהוי חוזר ומגיד, אך לשון מהרש"א דלא עדיפא משתיקה משמע שדברי' ראשונים מועיל עליהם אמתלא, אך מ"מ שוב אינה נאמנת בדברי' האחרונים]: יא) עוד יש לעיין לדעת הה"מ דאינה נאמנת לומר מממזר נתעברתי לשויי ממזר ודאי, ודווקא להכשיר נאמנת משום דמן התורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל אבל קהל ספק בממזר אסור מה"ת כדעת ריטב"א, כן פירש הבית מאיר] וכן פסק בש"ע סי' ד' סעיף כ"ו, ומה שקשה על הרב המגיד תינח להכשיר וולדה אבל להכשיר היא עצמה לכהונה דהוא איסור תורה דספיקא דאורייתא לחומרא למה תהי' נאמנת, תירץ בשב שמעתתא ב' פי"ד דלגבי עצמה מהני ברי אבל לגבי הוולד לא מהני ברי דידה רק להכשיר משום ספק ממזר מותר מה"ת, וא"כ לענין מינקת דהחמירו בה חכמים משום סכנה מהיכי תיתי שתהי' נאמנת ואף שהוא מודה לא מהני כיון שכבר כיחש כנ"ל: יב) ועוד יש לשדות נרגא בהודאתו, דדווקא במודה שהוא בנו האמינתו תורה מדכתיב יכיר, אבל זה שאינו מודה שבנו רק שאומר שבא עלי' על זה לא האמינתו תורה, וכשם שלא נסמוך עלי' כן לא נסמוך על הודאתו שבא עלי', וגם אינה נאמנת משום ע"א נאמן באיסורין כמ"ש החח"ס דאין זה מילתא דאיסורא לבד רק כמו מידי דממונא שהוא נגד התינוק: יג) אך יש מקום להתיר מהא דקדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן, ובגמ' אמר רב נאמן ליתן גט חזקה אין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לכנוס שמא עיניו נתן בה, רב אסי אמר אף נאמן לכנוס דמירתת שיכירנו האב ויאמר ידענא דלאו את וקי"ל כרב אסי, וכתב הר"ן ז"ל דאף שאין דבר שבערוה פחות משנים זה כשבא להוציאה מחזקתה, אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן, ובר"ן פרק גיד הנשה באבידה דצורבא מרבנן נאמן בטביעת עין שהיא שלו, דה"ה אחר אפי' אינש דעלמא נאמן לומר אלו כליו של פלוני, והנה מבואר דכשהאשה או הממון של אחד ואינו ידוע למי נאמן ע"א לומר של מי הוא, וה"נ כיון שהוולד של אחד והוא מותר לישאנה, אך שאינו ידוע מי הוא, נאמנת האשה לומר של זה הוא, והוא מותר לישאנה, דוודאי מירתתא שיכחישנה: יד) אך גם בזה יש מקום עיון, דהנה הא דר"ן פרק גיד הנשה לא הובא בפוסקים, והריטב"א) פרק כל הגט (כ"ז) חולק עליו וזה לשונו ומיהו לצורבא מדרבנן כי מהדרינן לי' אבידתא בטב"ע אומר רבינו נ"י דווקא בדבר שהוא שלו, אבל שמעי' שאמר דבר זה מפלוני הוא ואית לי' בגוה טב"ע לא, דהא ודאי עדות שמעיד לאחרים ובעדות לא מהימן צורבא מרבנן טפי מע"ה, והנה שסובר להיפוך מהר"ן, דלהר"ן אפי' אינש דעלמא מהימן לומר אלו כליו של פלוני ועדיף מדידי' דלא מהימן אלא צורבא מרבנן, ולריטב"א לאחרים גרוע מדידי' דאפי' צורבא מרבנן לא מהימן לאחרים טו) והנה בנ"ד שהאשה אומרת שממנו, אם תחשוב הגדתה נגד הוולד הוא כמעיד לאחרים כנ"ל דברי הרב המגיד וביאור הש"ש, ואם תדין בענין הנשואין אפשר שחשוב כמעיד לאחרים, דהא איסורא לאו אדידה רמיא במזנה דאי בעי תשמיט דד מפיו רק עליו והיא מעידה עליו מ"מ י"ל דמשום שמעידה על עצמה שמותרת אליו חשוב על עצמה ומהני ברי דידה, אך אם דנין נגד הוולד שמפקיע ממנו החלב אם תנשא ותיעכר חלבה חשוב כמעיד לאחרים, והנה כיון שגם