אבני נזר אבן העזר קא

ב) ובתשו' מהר"ח או"ז סי' קפ"ב באחד שנשא אשת חמיו ונתעברה ממנו כופין אותו לגרשה, ולא חילק בין נשאה במזיד או בשוגג, ולכאורה, זה דלא כצ"צ, אך מהר"ח לטעמי', דפירש מראית העין דאשת חמיו לאו שיסברו שהיא חמותו, רק שהעולם חושבין דאשת חמיו נקראת חמותו, וכשיראו שמתירין אשת חמיו יאמרו שגם חמותו מותר, והוא ככל גזירת שני' דלא לפגוע בערוה גופה, ע"כ אפי' נשאת תצא, משא"כ לדידן דקי"ל כהרא"ש דפירש מראית עין כפשטו, ומזה נלמד דאפי' אשת אחי אמו מן האם אף שדורות אחרונים אסרוה תצא כמו אשת חמיו למהר"ח אף שדורות אחרונים אסרוה וכמ"ש מהר"ח שם ואעפי"כ תצא, נשמע מזה לדידן באשת אחי אמו מן האם: ג) עי' ב"ש שנסתפק בנשאה באונס [דבשני' הדין יעבור ואל יהרג) ואח"כ עבר האונס אם מחוייב לגרשה, ונ"ל ראי' דמחוייב לגרשה מהא דנפלה לפניו שני' חולצת ולא מתייבמת, וכתב הרמב"ם דהא דאין עשה דיבום דוחה איסור שני' משום גזירה אטו ביאה שני', ואי אמרת דכל שנשאה בהיתר שוב מותרת אח"כ, א"כ כיון שקנאה בביאה ראשונה שוב תהי' ביאה שני' מותרת, וא"ת משום דביאה ראשונה לא הותרה רק משום דיחוי, ה"נ באנסוהו לא הותרה רק משום דיחוי פיקוח נפש, ובן בתו של קו"ח בנשאה באיסור רק שהי' שוגג, סוף דבר בשני' שעבר ונשאה בשוגג חלילה להעלות על הדעת צד היתר בזה, כי הוא דעת חיצוני ר"ל, ותו לא מידי: הק' אברהם. סימן נה ב"ה אור ליום ב' תשא תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה קויפמאן נ"י האבד"ק גאסטנין. דבר היתומה שהרתה לזנונים ואמרה על משרת אחד ותחילה כיחש ואחר ימים ושבועות הודה שהי' אצלה ומצאה בתולה ואח"כ הי' אצלה עוד איזה פעמים, אך מחמת שהי' ירא לנפשו בכל פעם שמא תתעבר לא גמר ביאתו, והיא הכחישתו בפניו כי רק ממנו נתעברה ולא פירש ממנה, וגם אנשים אמרו לו שגם לפי דבריו אפשר שממנו נתעברה כי יכול להיות שאינו בקי כ"כ, ואולי הטיל בה כו', ולזה השיב אם ב"ד יתירו לו ישאנה ברצון משפחתה ומה שכיחש מקודם הי' מחמת בושה ואח"כ ילדה בת, והבחור אומר כי רוצה לישא אותה וחושב הילדה לזרעו וכן יעלה בערכאותיהם: תשובה א) הנה לפום רהיטא שערי היתר נסגרים כי שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא, ולומר בזה שאינו בקי אין שום סברא, דמה בקיאות יש בזה להבחין בין בחוץ בין בפנים, ולאחר העיון יש מקום להתיר, והנה מקור הדברים ר"ש הזקן, ורשב"א דמתיר בגרושה שגירשה בעלה טרם שהכירה, כיון שאינה משועבדת להניק, וכשם שמותרת לשמוט דד מפיו כך מותרת להנשא, וטעם האוסרין כתב הנוב"י וחת"ס דמ"מ על הבעל רמיא איסורא שאם לא ישאנה ממילא תניקנו אמו ובחת"ס דימה לנכנס למערופיא של חבירו: ב) ולכאורה יש לדון, שהרי הנושא יוכל לומר ברי לי שאחזיקנו כבני ואם תתעבר אמו ויצטרך מסמוס אמסמסנו, וכל איסור מינקת עלי' שמכניסתו בסכנה שמא לא ימסמסנו, אבל הוא הא טוען ברי, וכמו בתרי ותרי דמהני ברי, וא"כ בגרושה אין איסור לא עלי' ולא עליו, עלי' לא, שהרי מותרת לשמוט דד מפיו, ועליו לא, שיאמר ברי לי שאמסמס: ג) אך הא ליתא דברי לא מהני אלא באיסור, שהוא משום לתא דידי' אבל לא באיסור שהוא משום שמזיק לתינוק, וראי', היזק ראי', שהצריכו חכמים כותל ד' אמות, ואף שגופו של אדם אינו אלא ג' אמות עד הראש, וראשו לא הוי אמה, פעמים שמגביה עקיבו ועומד על אצבעות רגליו [כן הוא בתוס' עירובין (מ"ח.) ובתוי"ט שם עיי"ש] ולא יוכל לטעון ברי שלא אעמוד על אצבעות רגלי, אלא נגד היזק אחר לא מהני ברי דידי' שהאחר לא יאמינו, והכא נמי ב"ד אפטרופסין של התינוק ואין מאמינים לו: ד) אך בנ"ד שהיא אומרת שממנו וקי"ל כר"ג היא נאמנת, וגם הוא מודה שבא עלי' [ונותן אמתלא על מה שכיחש תחילה, ומה שאמר שלא גמר ביאתו הוא נגד החזקה שבשעת גמר ביאה תאוותו מרובה כמו גבי שמשון] ובודאי לא פירש קודם גמר ביאה, אך דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והוא משום לתא דידי', שפיר מהני ברי שלו מה שמחזיק אותו כבנו ואם יצטרך מסמוס ימסמסנו: ה) ויש לדמותו למ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב באשה שהי' רגלים לדבר שזינתה שהדין שאם אומרת טמאה אני לך נאמנת] וגברא דמהימן לבעל כבי תרי אומר לו שאשתו הודית לפניו שזנתה עם הנחשד והיא כופרת, וכתב מהרא"י שמותרת, שאף שרגלים לדבר שזינתה נאמנת, רק משום דשוייא אנפשה חתיכה דאיסורא, והיא הא כופרת, והבעל אף שמאמין שהודית, הוא אינו מחוייב להאמין להודאתה, וגם משום לפני עור ליכא, שאם באמת שקר אמרה, היא יודעת ששקר ואין איסור גם לדידה] הכי נמי בנ"ד הוא אומר ברי שאמסמסנו, וב"ד אפטרופסין של תינוק אין מאמינין כלל לדבריו, ומחזיקין הוולד שממנו הוא, ואין היזק לתינוק: ו) וא"ת אף שהאיסור משום התינוק, מ"מ לאחר התקנה נעשה איסור גם לדידי', אף אם ברי לו שימסמסנו, שעובר על תקנת חכמים, גם הא לא תברא, ואפשר שאם הוא ביער, מקום שאין ב"ד, והוא יודע בעצמו שהוא אצלו כבנו ואם יצטרך מסמוס ימסמסנו, אין איסור אליו, רק במקום שב"ד מזהירין והוא ממרה על דבריהם, ודאי איסורא עביד בהמראה, אבל בנ"ד שב"ד מחזיקין אותו כבנו ואין מזהירין אותו, אין איסור לדידי' אף אם יודע שאינו בנו, רק שמ"מ ימסמסנו:. ז) ועוד דאי משום תק"ח לבד ודאי סומכין על ר"ש הזקן ורשב"א שמתיר בגרושה שלא הכירה קודם גירושין, וכ"ש במזנה שלא נשתעבדה מעולם, רק משום היזק התינוק דזה כדיני ממונות ודיני נפשות ולא שייך בזה ספיקא דרבנן כמ"ש בחת"ס, אבל בנידון דידן שאין חשש רק משום התקנה, שפיר סמכינן על ר"ש הזקן ורשב"א, דלרשב"א שמתיר באינו מכירה