אבני נזר חושן משפט צט

וי"ל דטעם שישימו עפר מכל צד כשר ג"כ משום דאינו חוצץ, למה ידבר דברים כאלה דאטו משום שאינו חוצץ יחשב מה שאינו ראוי למזבח גופו של מזבח שיחשב המזבח מרובע מכח זה, ובודאי מדחשיב המזבח מרובע מכח העפר מוכח דעפר כשר למזבח ואי' מבטל לי' דמפורש בגמ' דנחשב מכלל הבנין לא שייך חציצה דהוא עצמו מזבח כשר ולעולם כשהוא פסול יש לומר שחוצץ ג"כ, ומ"ש עוד ובלא"ה י"ל כו' א"צ תשובה, והרשב"א יבמות אין ענין לכאן: ומה שכתבתי דמטובלין סתומים אין ראי' דבית הסתרים דכלים לא חיישינן לחציצה, וכתב כבודו דהרע"ב והר"ש כתב משום שאינו מקפיד, מ"ש בשם הרע"ב אמת הוא, אך מ"ש כן בשם הר"ש ליתי', והר"ש בעל התוס', והתוס' כתבו בהדיא בחולין (ע"ג.) ד"ה מטביל דידות כלים שעתיד לקוצצן חשיב מקפיד, וטעם בית הסתרים דכלים דלא חיישינן לחציצה יש לומר משום דהא דפסול חציצה בית הסתרים כתבו תוס' קידושין משום דכתיב כל בשרו משמע אפי' בית הסתרים והא לא כתיב רק באדם, וכלים מאדם לא ילפינן להחמיר דטבילת אדם חמיר דבעי מ' סאה, מ"מ נראין דברי הרע"ב דבכלים הא לא כתיב מיעוטא רק מאדם ילפינן, וא"כ דיו כאדם ובעי ראוי לבילה עכ"פ: אך באמת תירוץ הר"ש בהא דידות הכלים לר"מ חשיב בית הסתרים תמוה דמפורש בחולין טעמא דר"מ משום דכחתוך דמי, ושם מפורש דהיכי דכחתוך דמי לא חשיב בית הסתרים: ובעיקר הקושיא דחשיב חציצה בחידושיי כתבתי תרוצים נכונים, אמנם בתפילין ואינך ודאי חשיב אינו מקפיד אך כשמוציאם לפעמים הרי מפורש בפוסקים דכל שלפעמים מקפיד עליהם חשיב מקפיד, והא דידות הכלים ג"כ חשיב מקפיד כמפורש בתוס' כנ"ל, והקושיא יש לה תירוצים אחרים כמ"ש בחי': ובאמת הקושיא מבעל גבעת פינחס לפענ"ד אין לה מקום, דכל טבילה היא שטובל כדרכו ומה שאינו נכנס בו המים כשטובל כדרכו אף חציצה לא פסלה כמ"ש בתוספי רא"ש נדה (ס"ו:) גבי בית הסתרים וז"ל מיהו ראוי לביאת מים בעינן כיון שלפעמים נכנס בו המים, מבואר דבמקום שלעולם אין נכנס בו המים לא פסלה חציצה, וה"נ בכלים שלעולם סתומים ולעולם אין נכנס מים בפנים לא פסלה חציצה, כן נ"ל פשוט: ומ"ש משום בליעה, וכתב דברי רמב"ם דלא אמרינן בליעה רק הבלוע בתוך הבע"ח, מי לא ידע בזה, וע"כ כתבתי דברי מרדכי בשערות דאף שהשערות אינם חיים כיון שאשה זו לעולם כך חשיב בליעה, ה"נ בכלים שלעולם סתומים, ומ"ש מהמג"א דווקא שנעשה ממילא, זה רק באדם שתחילה לא הי' בלוע רק ע"י מעשיו נעשה בלוע, אבל בנ"ד בלא מעשיו לא הי' כלי כלל: ומה שהקשה ממנורת בית חשמונאי ונפלאתי דבין ברזל בין בעץ כשרים למנורה, והרי השמן נוגע בגופה של מנורה, וכתב מעלתו דהבעץ הי' צפוי שאינו עומד היינו שהבעץ הי' בפני עצמו והמנורה הי' הברזל לבד, מנין לו זה שהי' צפוי שאינו עומד כדי להקשות, ועוי"ל דאף את"ל בצפוי שאינו עומד לא קשיא, שהרי הגט פשוט כתב בטעם דביטל לעולם אינו חוצץ משום שנעשה אחד, ואני אומר דאף שנעשין אחד מ"מ חוצץ הפסול, ועיין לקמן בזה, אך בשניהם כשרים ונעשין אחד הרי כולה מנורה אחת כשירה ואין מקום שנאמר דחוצץ: ומ"ש עוד דהא לר"פ רבי פוסל בשל בעץ. למה יכתוב שלא בהשגחה, דלרבי דפוסל בשל בעץ הא פוסל בכל מיני מתכות לבד מזהב וכסף כמפורש בסוגיא, ומפורש יותר ברשב"א שם עיי"ש, ובוודאי ברזל פסול יותר מבעץ שברזל בזול הרבה יותר מבעץ, וכן מוכח מיני' ובי' מדחפום בבעץ מכלל שבעץ חשיב יותר: אך מה שמנורת בית חשמונאי הי' בברזל ובעץ וקשה לר"פ אליבא דרבי, נ"ל משום דבפרק החליל אמרינן דמאן דמכשיר כלי שרת של עץ סובר עיקר שירה בכלי ויליף מאבוב דמשה, ואידך ס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר, וע"כ י"ל לר"פ דעיקר שירה בכלי, ובימי חשמונאי שהי' עניים ולא הי' אפשר לעשות של כסף [ועיין פסחים (ל':) דלא אפשר לי'] הוי לדידהו לא אפשר, ונוכל ללמוד מאבוב דמשה דאפי' של עץ כשר כ"ש מתכות, ועיין מנחות (מ"ה.) גבי כבשים דכי יש לו שבעה מעכבין זה את זה וכי אין לו מה שיש לו יקריב. וה"נ כיוצא בו כשיש להם לעשות כסף כסף מעכב, וכשאין להם אינו מעכב וילפינן מאבוב דמשה: ובענין הראי' ברורה שהבאתי מהא דר"ה דקדחו בזכרותו ותקע בו יצא פשיטא מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל מבואר דאי מב"מ חוצץ ה"נ חוצץ אף דוודאי מבטל לי', שאם הי' דעתו להוציאו קדיחה זו למה לי', ומעלתו כתב בזה דפים ארוכים ורחבים ועל ראי' זו לא ראיתי שום תשובה ומה שהביא כבודו ראי' מירושלמי דיומא בהא דנשתיק של עור דפריך והלא חוצץ ומשני שקובעו במסמרים, אדרבה משם מבואר דווקא קובעו במסמרים אבל ביטול לבד עדיין חוצץ: אך באמת לפענ"ד אפי' קובעו במסמרים שנעשה דבר אחד לגמרי עדיין חוצץ הפסול על הכשר: ** (הגה"ה ויש להביא ראי' לזה משלהי ר"ה גבי תשר"ת דמקשה הש"ס ודילמא גנוחי הוה ומפסקי תרועה וכו' ואף דשברים תרועה בנשימה אחת עבדינן להו להרמב"ן ורוב הפוסקים והרי השברים ותרועה אחת הם ואעפי"כ התרועה מפסקת וחוצצת בין שברים לתקיעה, ה"נ אף שמבטל לי' ואחת היא חוצץ הפסול בין הפרשיות ובין הבית, ואמנם שבחי' הרמב"ן כתב בדעת ירושלמי דכשעושה השברים תרועה בנשימה אחת לא חשיב הפסק ופליג אהש"ס דידן, מ"מ לדעת הש"ס דידן דכהאי גוונא חשיב הפסק, ה"נ אף שהפסול אחת עם הכשר מ"מ הפסול חוצץ. ע"כ הגה"ה) אך הא דנשתיק ענין אחר, דהנה בסנהדרין (פ"א:) הגונב את הקסוה, ובגמ' מה קסוה כלי שרת וכן הוא אומר ואת קשות הנסך, וברש"י פ' תרומה קשותיו אלו הקנים שיש להם חלל וכל דבר שיש לו חלל קרוי קסוה בלשון ערבי אין חומש שמות תח"י], והנה מדקרי