אבני נזר חושן משפט ק

התנא כלי שרת בלשון קסוה מבואר דענין כלי שרת ביש לו תוך דווקא, וכן במנחות (ע"ח:) דלית לי' תוך לא מקדש (ומה דקרי לי' תנא קסוה גבי גניבה דווקא הוא ענין נפלא אין כאן מקומו לבאר זה, וא"כ כל כהן שאוחז ביד המחתה הא היד אין לו תוך וחוצץ היד בין הכלי שרת שיש לו תוך, ולרבה ושמואל ור"י גם מין במינו חוצץ, וצ"ל כמו לענין טומאה הנוגע ביד הכלי כנגע בכלי, ה"נ כהן האוחז ביד הכלי שרת כאוחז בכלי שרת, ובפרק כ' דכלים משנה ג' מקל שעשאו יד לקורדום חיבור לטמא, ואף דמקל פשוטי כלי עץ, מ"מ מטמא מתורת יד לכלי מתכת, ה"נ אף דנשתיק של עור האוחז בנשתיק שנעשה יד לכלי שרת כאוחז בכלי שרת עצמו, ואף דלענין ידות הטומאה מקל שעשאו יד לקורדום חיבור בשעת מלאכה, ואף שלא קבעו במסמרים, ולאחר מלאכה עשוי לזורקו בין גרוטאות, בהא ודאי יש לחלק בין טומאה דיד עראי ג"כ חשיב יד, משא"כ במידי דמצוה וכלי שרת דקדושה דבעינן קביעות דווקא: וכ"ז לפלפולא אבל א"צ לפלפול הזה שכבר ישבו התוס' בעצמם במה שכתבו שכיון שנעשה יד למחתה בטל היד למחתה, וזה ביד דבטל למחתה, אבל בעלמא אף דמבטל לי' לעולם והוי חיבור, מ"מ חוצץ הפסול, ואפשר דטעם התוס' ביד דבטל למחתה ג"כ כמ"ש דמדמינן לטומאה, אך כתבו הטעם משום דבטל, לומר דאף דמקרא יליף בטומאה זה טעם הכתוב משום דבטל היד לכלי, וכיון דבטעמא תליא מילתא ילפינן מינה לקדושה, ואין להאריך בזה עוד, אך זאת ברור אצלי דאף דמבטל לי' לגמרי עדיין חוצץ: אך בנידון דידן כבר כתבתי דאין חציצה פוסל בין פרשיות לבתים, ומ"ש מהמרדכי דחשוב כמו בית חיצון אינו רואה את האויר, הנה הסברא רחוקה מאוד, וכפי העולה בזכרוני המרדכי בעצמו בתוך דבריו חזר בו וכתב דלא מקרי אינו רואה האויר אא"כ הוסיף בית חמישי, ועוד דמפורש ברמב"ם פ"כ מהלכות כלים דטופל כלי והכלי צריך לטפילה יש על הטפילה תורת יד, וה"נ כיון שמשים בתוכו שיחזק הבית הוא העור החיצון ולא יפול, הרי מה שבתוכו תורת יד ואינו חוצץ כדברי תוס' יומא הנ"ל בנשתיק, באופן שמשום חציצה בין פרשיות לבתים אין חשש, אך כתבתי מחמת שהעור עליון של בתים דק מאד וסופו ליפול, והבאתי דברי חת"ס בעומד להיות שלא ע"י מעשה כ"ע מודים דלמה שעומד להיות דינו כאילו עכשיו הוא כך, וכבודו מחלק בין הא דחת"ס לנ"ד שאינו רק מחמת דקות העור ולא מחמת קלקול ואפשר שהוא כך, אך נ"ד גרוע הרבה מהא דחת"ס כי עור העליון דק כמו נייר ואם לא ותחבו בתוכם העור אין לבתים שום העמדה, ועברתי דרך ווארשא ושלחתי אחר אומן עושה בתים ואמר שלולי העור שבתוכם תיכף כשישימו הפרשיות שבתוכם יפלו הבתים, ופשוט שאין על אלו שם בתים מרובעות כלל כיון שאין לו העמדה בלתי העורות שבתוכן: הבאתי דברי הש"ס עירובין (פ"ב) טחו בטיט ואינו יכול לעמוד בפני עצמו לאו כלום הוא, וכבודו מייתי דברי תה"ד בלחי כהאי גווני מהני, אך הב"י כתב לפסול מחמת סוגיא הנ"ל, כעת נתיישבתי פירוש הגמ' באינו יכול לעמוד בפני עצמו לאו כלום, דהנה ענין מחיצה הוא למנוע רגל רבים כמ"ש התוס' כמה פעמים שבת ז' סוכ' ד'. והנה טיט זה כיון שאין לו העמדה בלא המחיצה שסביביו, הנה טיט זה אינו מונע רגל רבים, שבלא המחיצה שסביביו יפול הטיט ויעברו הרבים, ועם המחיצה שסביביו לא יוכלו הרבים לעבור אף בלא הטיט, והרי הטיט הזה לענין מניעת רגל רבים מסייע שאין בו ממש, והשתא ניחא בלחי כהאי גווני שפיר מהני' דבלא הטיט לא הי' כאן מחיצת לחי כלל שפיר הוי מחיצה, ולפי זה אין מיחוש בנידון דידן: אך מטעם אחר יש לחוש, דהנה מחלוקת הראשונים ביור"ד סי' ק"כ בכלי של עץ וחשוקיו של ברזל אם צריך טבילה, דהר"מ סובר הלך אחר המעמיד וצריך טבילה, ודעת תוס' דאפי' למ"ד הולך אחר המעמיד כיון שאינו משתמש במקום מתכת א"צ טבילה, מ"מ מספקא להו אם הלכה שהולך אחר המעמיד, וכתב הב"י דהיא של מתכת וחשוקים של עץ טובלין ג"כ בלא ברכה. וביבמות (ק"ב:) בסנדל התפור בפשתן לשון שני של רש"י דאזלינן בתר המשיחה שתפרו בו הסנדל, עיי"ש, וה"נ ניזיל בתר העורות שבפנים המעמידים ואינם מעור אחד: ואמנם כי מעמיד סכך בדבר המקבל טומאה מבואר בר"ן ושאר פוסקים דאינו רק מדרבנן ויש פוסקים דכשר לגמרי, אך משם לאו ראי' שאם תפסול מעמיד הסכך בפסול לא תמצא סוכה כשירה, שכל סוכה קרקע עולם מעמידה ועפר פסול לסכך, וע"כ הכי אכשר רחמנא, ואי אפשר ללמוד ממנו לדבר אחר שאין למדין אפשר משאי אפשר, ומדרבנן גזרו ליש פוסקים אם הסכך מונח ממש על גבי דבר המקבל טומאה שמא יסככו בדבר המקבל טומאה, אך מה"ת אין נ"מ בין מונח ממש או לא. וכן בין מקבל טומאה בין עפר. אך משום שסומכין על הפוסקים דבק משוי ג"כ עור אחד הוי מעמיד בעור אחד, ותוכל לומר בלשון ספק ספיקא שמא קי"ל דאין הכל הולך אחר המעמיד, ואת"ל הכל הולך אחר המעמיד שמא דבק משוי לי' עור אחד, או תאמר בלשון אחר דאי אפשר לעשות התפילין מעור אחד ממש אם לא שיעשה דק כנייר, ואז לא יהי' קיום על הבתים אם לא שישימו עורות בתוכם, ויהי' העמדה דלאו מעור אחד, ואעפי"כ אכשרה רחמנא והוי דומיא דסוכה כנ"ל אך בסיד חוצץ בין העורות נאמר שמא הלכה דבק משוי לי' חד, אך בסיד חוצץ ביניהם לאו אחד הם, ולשיטה זו דדבק משוי לי' חד אין לנו ראי' שהתורה הכשירה בתפילין מעמיד בלאו מעור אחד שהרי דבק משוי לי' חד, וא"כ תפילין אלו פסולים מספק שמא קי"ל דבק משוי לי' חד: מ"מ יש להכשיר מספק ספיקא שמא לא קי"ל הולך אחר המעמיד, ואת"ל קי"ל הולך אחר המעמיד שמא קי"ל דבק לא משוי לי' חד, וע"כ אכשרה רחמנא במעמיד באינו מעור אחד, אך שמעתי מכבר כי הבתים של שור א"צ לשום בתוכם שום עור ומתקיימים בעצמם, וא"כ אין ראי' לומר בהכי אכשרה רחמנא, וההיתר בבתים שעשוים מכבש או מעגל מספק ספיקא שמא אין הולכין אחר המעמיד, ואת"ל הלך אחר המעמיד שמא דבק משוי לי' חד, ובסיד חוצץ בין העורות הוי רק חד ספק שמא אין הולכין אחר המעמיד שאת"ל הולכין אחר המעמיד אין הכשר לתפילין אלו: אך י"ל לפמ"ש לעיל במנורת חשמונאי שעשו בברזל וחפום בבעץ, ולר"פ אליבא דרבי דפוסל של מתכת [חוץ] מזהב וכסף ק' וכתבנו ליישב משום שהיו עניי' והוי